מוכרחים להשוות בין אלבר קאמי לכאמל דאוד

"מרסו, חקירה נגדית" של הסופר האלג'יראי כאמל דאוד מביא את הצד של הנרצח הערבי חסר השם בספרו של קאמי "הזר", 60 שנה ויותר לאחר שראה אור. למרות אינספור ניתוחים של יצירת המופת איש לא שם לב שהערבי שקוף

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הסופר כאמל דאוד, מחבר "מרסו, חקירה נגדית"
הסופר כאמל דאוד, מחבר "מרסו, חקירה נגדית"צילום: JOEL SAGET / AFP
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

אסור להשוות, אבל לפעמים פשוט אין ברירה; לאורך הקריאה ב"מרסו, חקירה נגדית" של הסופר האלג'יראי כאמל דאוד, נדרש הקורא לבחון את צד התפר של "הזר" של אלבר קאמי. כבר מן המשפט הראשון, שכן קאמי פתח בשורה הבלתי נשכחת "היום מתה אמא. ואולי אתמול, אינני יודע", ואילו דאוד, יליד 1970, עיתונאי ועורך "לה קוטידיין ד'אוראן" ובן עירו של קאמי, פותח ב"היום אמא עדיין חיה", ובאחת גורר את הקורא ליקום מקביל לזה של "הזר". זוכרים שמרסו, גיבורו של קאמי, הוא רוצח? ואת מי רצח, זוכרים? לא? אולי זה מפני שהוא "ערבי", כך אצל קאמי. אין לו שם, ביוגרפיה, זהות, חלומות, תרבות או מורשת. רק "ערבי": 60 שנה ויותר אחרי ש"הזר" ראה אור, ולאחר אינספור דיונים מלומדים וניתוחים ספרותיים ופילוסופיים ופוליטיים, כאמל דאוד שם לב לכך שאיש אינו שם לב לערבי המת השקוף אצל קאמי, כמו בהיסטוריה הקולוניאליסטית של אלג'יריה כולה – שמרגע פלישתה של צרפת ונישולם של "המקומיים" מאדמתם, דרך הקמת התנחלויות נרחבות של אירופים בארץ הצפון־אפריקאית, פשוט לא היה קיים כסובייקט. לא אזרח, לא אדם עם זכויות, לא כלום. רק "אוכלוסייה" שיש לנהל.

תגובות