לידיעת החוקרים אורלי וגיא, פה זה לא שוודיה

סרטם השני של אורלי וגיא, "עזבו את הילדים", נערך כנראה בין הסגר השני לשלישי ולכן חלקו אינו רלוונטי למשק הפתוח כעת. גם הניסיון להיאחז במודל השוודי ולהבהיל מפגיעה בילדים לוקה באי דיוקים

יסמין לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורלי וגיא ב"עזבו את הילדים". פרמטרים שלא נלקחו בחשבון
יסמין לוי

"הרשויות החליטו שהסכנה לא כל כך גדולה עד שצריך להפריד בכוח בין מחוסנים ללא מחוסנים", תיאר דיויד סטברו, עיתונאי המתגורר בשטוקהולם, את המצב בשוודיה בסרטם השני של אורלי וילנאי וגיא מרוז, "עזבו את הילדים", שעלה לרשת החברתית ועוסק אף הוא בקורונה. "המצב עכשיו הוא שכמעט אין חולים במחלקות לטיפול נמרץ של קורונה, כמעט אין מונשמים ומתים יש בודדים מאוד", הסביר. רק חבל שבסרט, שנראה כי מטרתו היא לאמץ בחיבוק את המודל השוודי, התעלמו מהמצוקה הקשה השוררת כעת, בעת שידורו, במחלקות הקורונה בישראל.

בסרט המגמתי, שיהפוך כנראה ללהיט בקרב מתנגדי החיסונים, מתנדנדים והורים מתוסכלים, למרות שהובהר בו כי לא מדובר בהכחשת קורונה, לא תשמעו על רופאים מותשים שמספרים בתקשורת בעיניים טרוטות וייאוש גובר כי 91 אחוז מהמחוברים לאקמו הם צעירים לא מחוסנים ושהם נאלצים לתעדף בין זקן מחוסן לצעיר לא מחוסן. רק לאחרונה נפטר באופן מקומם אדם בן 53 כי לא מצאו לו מכשיר פנוי. במילים אחרות: שהגענו לנקודת האי־ספיקה — אבל העיקר שבשוודיה לא מאמינים במסכות ושרים ברחובות, אחרי שמתו שם, בגלים הקודמים של המגפה, אלפי קשישים בתמותה עודפת בבתי האבות.

אם בסרטם הראשון, "ומה אם כל העולם טועה?", שהפך ויראלי ברשתות בימים שהיו יותר שאלות מתשובות, עוד הועלו אי אלו ספקות רלוונטיים לעידן נתניהו ומדיניות הסגרים שלו, נראה כי את הסרט הנוכחי, בו נשמעים מה שמומחים רבים יתארו כאי־דיוקים שלא לומר הטעיות מסוכנות, סיימו לערוך בין הסגר השני לשלישי. אחרת לא ברור מדוע דנים בו בהרחבה בנזקי הסגרים בשעה שממשלת השינוי מקפידה להשאיר את המשק פתוח. כולם כבר יודעים שסגר יוצר נזק כלכלי־מנטלי־נפשי אדיר, לא צריך סרט בשביל זה.

באופן משונה, ניסו אורלי וגיא להראות בסרט הנוכחי איך בקודם המרואיינים שלהם ניבאו נכון ("הם צדקו לאורך כל הדרך") והראו למשל קטע שבו ד"ר אבי מזרחי דיבר על "הקריסה שלא תהיה". אבל לאור העדכונים מבתי החולים המוצפים, הוא טעה. בסרט החדש, הפתרון לקריסה לדעת ד"ר אמיר שחר הוא "להגדיל את קיבולת בתי החולים" וגם מרוז תוהה בקול מדוע ישראל החליטה להשקיע מיליארדים בבדיקות במקום בצוותים. אבל לשם מה יופנו עכשיו משאבים לכיוון זה רק כי צעירים אנוכיים ולא מחוסנים תופסים את רוב המיטות ומכונות ההנשמה במחלקות הקורונה? המטרה אמורה להיות הורדת התחלואה ולא הקמת בתי חולים שיכילו עוד ועוד חולים כשיש פתרון זמין בנמצא — החיסון. שלא לדבר על כך שפורסם כי ישנם לא־מחוסנים שאפילו את תרופת הרג'נרון היקרה מסרבים לקחת.

ואי אפשר בלי לפזול מעבר לים. פרופ' איתן פרידמן מציע בסרט לאמץ מודלים ש"כבר הוכחו כעובדים" וזורק אותנו למודל הבריטי שרושם 137 אלף מתים או לשוודיה — שם מתו כ–15 אלף איש. וילנאי ומרוז אף נחתו בשטוקהולם באוגוסט האחרון כדי לראות בעצמם איזה יופי ("השוודים רגועים. אין פה לחץ ממשלתי. כל אדם לנפשו"). אבל בשלב בו ישראל נמצאת עכשיו, אם יוסרו כל ההגבלות ואם יושלכו לפח הבדיקות והמסכות, ניאלץ כנראה "להכיל הרבה יותר מתים" ממה שאיילת שקד אי פעם העלתה על דעתה. אי אפשר לערוך בכמה דקות השוואה שטחית למדינה אחרת ולהניח כיצד הקורונה היתה מתפשטת. יש מספר פרמטרים שצריך לקחת בחשבון. למשל, הסרט מתעלם מהעובדה שמספר הנפשות למשק בית בשוודיה עומד על 1.8 לעומת 3.33 בישראל, ששוודיה גדולה בשטחה פי עשרה מארצנו וגדולה רק במעט באוכלוסייתה — מה שהופך אותה להרבה פחות צפופה. בכל תרבות מתנהגים אחרת וזן הדלתא מגיב שונה. ייתכן שהשוודים אחראים יותר בשימור ריחוק חברתי מישראלים, שמשמעת איננה תכונתם הבולטת.

וכמובן, אי אפשר בלי לדון על הילדים כי בכל זאת, הם בכותרת הסרט. "מה מעוללים לילדים שלנו" פצח מרוז בדרמטיות בזמן ששודרו תמונות שנועדו לזעזע, של ילד מבוהל עם אצבע שנדקרה בבדיקה סרולוגית או אחר בוכה אחרי מטוש לאף. "האם צריך לבדוק את הילדים האלה עם בדיקות פי.סי.אר כל יומיים שלושה?" הפנה מרוז את שאלתו לפרופ' רבקה כרמי, שענתה "אני חושבת שלא. באלף רבתי". היא גם לא חושבת שצריך לחסן בני 12–13. לחיזוק, טען פרופ' איתן פרידמן ש"ילדים אינם מנוע הפצה" אף על פי שהוכח במחקרים שילדים יכולים להדביק באופן משמעותי. ופרופ' צביקה גרנות הסביר ש"זו מחלה של מבוגרים" ובחר להתעלם מכך שדווח כי בגל הנוכחי התאשפזו יותר ילדים. חלקם סובלים מתסמיני לונג קוביד ורק אתמול דווח על ילדה בת חמש שהגיעה לבית החולים במצב קשה. העיקר שלדעת ד"ר רעיה ליבוביץ' לונג קוביד זה בכלל "לונג סגר" — גם אם אנחנו לא בסגר.

"אם אתה חושב שהווירוס יהרוג את סבא, תגן על סבא!" זרק פרופ' גרנות לאורלי וגיא. "אל תמנע מהילד אינטראקציות חברתיות בתקופה החשובה בחייו". וכאשר וילנאי שאלה, "איך נגן על סבא, נכלא את הזקנים?" גרנות השיב בשאלה מתחכמת "אז נכלא את הילדים?" פתרון מעשי — אין. לאורך הסרט אורלי וגיא נראים כמי שידעו כיצד יענו המרואיינים שלהם כמעט על כל שאלה וניתן להניח שאלו היו התשובות שרצו לשמוע.

הסרט מגיע לאחר הפיאסקו סביב מה שהם כינו "סתימת פיות" כשסיפרו כיצד הראיון שערכו עם פרופ' לס הורד בדמוקרט טי.וי (והוקלט מחדש), ונראה כי בני הזוג לא מפספסים הזדמנות לטפח את הפרסונה החתרנית והאנטי ממסדית — תמיד פסע מלהיתפס כהזויים, מה שעלול להיות מסוכן לעצמו. "צריך לשמוע אותם גם אם כוחות חזקים עושים הכל כדי למנוע את זה", סיכמה וילנאי והוסיפה כי "דמוניזציה — זה מה שעוברים מי שמעיזים לדבר אחרת", כאילו המרואיינים הם נרדפים במנוסה האוחזים באמת האחת שהציבור "חייב לשמוע".

וילנאי מגינה על מרואייניה משל היו אדוארד סנודן — והוא לפחות חשף מסמכים שתמכו בדבריו. אי אפשר לזלזל ברצון הבסיסי של הזוג להשמיע את קולם של המושתקים אבל כשנוצר סלט בין עובדות לדעות, אפשר בקלות להישאב לתודעת קונספירציה שבה הממשלה, מוסדות הרפואה והתקשורת נגועים באג'נדה סמויה: להתעלל בילדים שלכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ