העיתונאי ואיש התקשורת מוטי קירשנבאום הובא למנוחות במושב מכמורת

ירון לונדון ספד לו: "איבדתי חבר נאמן, יועץ חכם, שותף נדיר, מתנה שמקבל אדם בר מזל רק פעם אחת בחיים. בלעדיך אני חיגר"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתי שטרן
איתי שטרן

העיתונאי ואיש התקשורת מוטי קירשנבאום הובא היום (ראשון) למנוחות במושב מכמורת. מאות אנשים באו למקום כדי להיפרד מחתן פרס ישראל שמת ביום שישי האחרון בביתו לאחר שלקה בדום לב והוא בן 76. קירשנבאום ייקבר בחלקה שלצד אשתו שהלכה לעולמה לפני כתשע שנים. בין הפוקדים את טקס האשכבה נכחו נבחרי ציבור, אנשי תקשורת, שחקנים, קומיקאים וידידים רבים. בין השאר נכחו במקום שלי יחימוביץ׳, יעקב אחימאיר, חיים יבין, חנה לסלאו, נסים משעל, קובי אריאלי, ירון לונדון, תמר איש שלום, נדב איל, אלכס גלעדי, דן ויגאל שילון, רבקה מיכאלי, טוביה צפיר ורבים נוספים.

עוד בטרם החלו המספידים באו רבים לנחם את ירון לונדון ודרשו בשלומו. בתוך כך הוא נשאל על עתידה של תוכנית האירוח שלו ושל קירשנבאום, שאותה הגישו השניים בערוץ 10. לונדון, תשוש מטיסה ממושכת מיפן, אמר כי לקירשנבאום אין ולא יהיה תחליף, והוא עצמו אינו יודע מה יעלה בגורלה של התוכנית.

7 מתוך 7 |
ח"כ יאיר לפיד
1 מתוך 7 |
טקס הלווייה של קירשנבאום
2 מתוך 7 |
מודי בר און

"האירוניה שלו היתה מגן מפני רגשות פורצים של אנשים רבים בעלי הומור צורב", אמר. "עיקר הגיגיו ומחשבותיו היו על משפחתו, בעיקר לאחר שאיבד את אשתו. הוא היה נפלא כאב, כסב. לי יש שמונה נכדים והייתי שומע איך הוא מדבר אתם, ולא הייתי עושה את זה. מוטי הפך את ילדיו לשותפים בסערות רגשותיו. לכל דבר. וזה היה יפה מאוד. זה לא נכון שמוטי לא היה סנטימנטלי או רומנטי. הוא חש רחמים וכעס על עוולות שנעשו. גם בסאטירה, גם בכתיבה. ותמיד מבט אל האדם. ולכן אתה רואה כל כך הרבה אנשים שמתרפקים עליו, כאילו אבד להם איזה חבר. כי הוא ידע לדבר לכולם.

"אנחנו 14 שנה עובדים ביחד. מעולם לא רבנו. אני טענתי שההספד שלו יהיה יותר טוב, והוא ניצח במובן הזה. ההספד שלי יהיה פחות טוב. הוא צדק".

לאחר מכן ספד לו לונדון: "כל הומוריסט מקצועי יודע שעיקרה של השנינה הוא התזמון. הנאמר חשוב, אבל קצב האמירה ומיקומה חשובים אף יותר. לפני שבועות אחדים ציינתי את יום הולדתי בקרבת כמה חברים קרובים, ומוטי ביניהם. הוא היה המבוגר שבחבורה, עשרה חודשים מבוגר ממני. אני לא הודיתי להם, אלא לגלגתי על חזותם המשומשת, ואמרתי להם: תראו איך אתם נראים, קחו דוגמה ממני, רענן כמו תפוח ירוק. תתחילו לטפל בעצמכם. וכמו בתגובה כתובה מראש, שלף מוטי באטיות ובחגיגיות את המתנה שהביא לי: זה היה מקל הליכה מתקפל מאיכות משובחת מאוד, וודאי יקר למדי. איך ידע מה אני עתיד לומר? להכין תשובה פסקנית, צעד או שניים לפניי? אבל לא הפעם. לו יכולתי לדבר אתו בגילוי לב כפי שהיינו רגילים, הייתי אומר לו, שהמשך ההומורסקה שחיברת ממש על הפנים. חירבנת את הבדיחה. דווקא אתה לא רואה שאין פאנץ' ליין? הרי אתה עצמך אמרת שאנחנו לא נתבייש להיות פתטיים. שאותנו יוציאו מהאולפן רק עם הרגליים קדימה, מחוברים לאינפוזיה. אז איפה הדוגמה האישית? השארת אותי עם מקל הליכה ממתכת, אבל הוא לא ייצב אותי. אתה היית משענתי, איבדתי חבר נאמן, יועץ חכם, שותף נדיר, מתנה שמקבל אדם בר מזל רק פעם אחת בחיים. בלעדיך אני חיגר".

ירון לונדון, דן שילון ויהונתן גפן בהלווייהצילום: רמי שלוש

ברוך קרא, כתב המשפט של חדשות 10 ועמיתו של קירשנבאום, הנחה את טקס האשכבה. הוא ספד לו וסיפר על טבילתו ב"מעיין הנעורים" בקוסטה ריקה, שם צילם את אחד מסרטי הטבע האחרונים שלו.

"כשצפיתי אתמול בערב בסצנה הזו של הטבילה של מוטי במעיין בקוסטה ריקה חשבתי שוב על אחת השיחות שלנו ובה דיברנו על מה הגיל עושה לאנשים. מוטי אמר שההסבר לחיוניות ולחדות שלו הוא שהוא מוקף יום יום בעבודתו באנשים צעירים. זה כמובן אמור היה להחמיא לנו, אבל האמת היא שכל מה שעיתונאי צעיר בימינו מחפש או צריך לחפש היה יכול למצוא אצל מוטי: סקרנות, חדות, מרדנות, לוחמנות", אמר. "אנחנו בערוץ 10 ידענו והתייעצנו איתו בדילמות אתיות. אחד המבחנים העיקריים לאיכות סקופ שפרסמת, היה מצוי בשולחן הפינתי בקפיטריה בקומה 16, שבדרך כלל נתפסה על ידי מוטי ברבע לשש. אם מוטי היה זורק לך מלה טובה כשעברת שם, היתה סיבה לחייך. מוטי נרתם לבקשתנו לכל מאבק עיתונאי שהיינו צריכים לנהל מול גורמים רבי עוצמה שניסו להפעיל לחץ מגבוה, ללא הצלחה, כשאלו ניסו לגנוז סיפורים עיתונאיים. כשהחלו לחוקק פה חוקים שמטרתם לחסום עיתונות חופשית, היה ברור שאת כנס החירום שאירגנה קבוצת עיתונאים צעירים, ינחה מוטי קירשנבאום".

מודי בר אוןצילום: רמי שלוש

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שהיה חבר קרוב של קירשנבאום, ספד לו. "מוטי, רק לפני שבועיים נפגשנו בתיאטרון צוותא וכהרגלך היית מסמר האירוע", אמר ריבלין. "ביקרת ביקורות נוקבות, צחקת והצחקת. דיברת על חופש העיתונות והיצירה. היית כל כך אתה. כשנפרדנו, איחלנו זה לזה שנה טובה ומתוקה והרבה בריאות. תמיד ידעת להפתיע אותנו, מוטי, אבל הפעם הגזמת. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו לפני שנים רבות. כבר אז אהבת בעלי חיים. באת לסקר מישהו אחר אבל אז אמרת לי שאני נראה לך כמו חיה הרבה יותר מעניינת ותמימה ובחרת להישאר. אם אני מספיד אותך היום זה במידה רבה באשמתך. לא הייתי יכול להספיד אותך לולא הפגישה ההיא. אם היית כאן עכשיו, היית ודאי מביט סביב ואומר לצלם את האנשים שנמצאים כאן. היית מתעד אותנו מנסים לתעד במלים קטנות את האדם הגדול שהיית. יהונתן גפן ציטט הבוקר את ברנרד שו שאמר שאין אדם שאין לו תחליף. אתה מוכיח שגם הוא לא צדק".

יהונתן גפן, חברו של קירשנבאום זה שנים ארוכות, נשא דברים בעצב רב. "למה ככה פתאום, בלי לסכם?", אמר. "אני ראיתי את מוטי פעם אחרונה באוגוסט, היה בחוץ 40 מעלות חום והוא אמר לי 'יונתן, תגיד, למה הערבים רוצים את הארץ הזו?' בדיוק לפני 15 שנה הייתי בבוסטון ולא רציתי לחזור לארץ, ומוטי צלצל ואמר לי 'תחזור הביתה' אז שאלתי אותו למה והוא בתגובה אמר 'אתה לא רוצה לראות איך ייגמר הסכסוך?'. ועכשיו אתה עף עם החיים ואתה לעולם לא תדע איך ייגמר הסכסוך וכשאני אבוא אליך אני אגיד לך שעדיין לא נגמר הסכסוך. בכל שמחה או אסון של משפחת קירשנבאום הייתי מקבל טלפון שביקש שאכתוב שיר ומכיוון שמוטי לא יודע לקבל לא, ומשום שאני יודע שהוא שומע איכשהו, אז גם הפעם כתבתי שיר למוטי".

מוטי קירשנבאוםצילום: דניאל צ'צ'יק

"היה שלום גוליבר, בארץ הגמדים. חכם, מצחיק, לוחם בנחישות נגד משטרת המחשבות ושלטון הפחד באימפריה המפוררת של ליליפוט. היית לי אבא שמעולם לא היה לי ואח מבוגר ואחראי וחבר שתמיד אומר את הדבר הפשוט והברור ביותר שאותו איש אינו אומר. כמי שמאמין בעולם הבא שאליו נילקח בסוף איזה יום, הטובים עפים לגן עדן והרשעים שוקעים לגיהנום. אבל אתה לא מת. רק טס לעוד כתבה באפריקה, לרכב על פילים לבנים, לצלם לנצח חיות נכחדות כמוך, ושם יונה יפה מחכה לך כבר תשע שנים".

בנו הבכור של קירשנבאום, כנען, ספד לאביו בדמעות. "אבא, הזדקנתי היום. כולם יודעים איזה איש גדול היית וכולנו גם ידענו שככה אתה תמות לנו, עובד ועסוק ויוצר עד הרגע האחרון ממש. נופל על ערמת ניירות שכתבת. לא היתה עבורך דרך אחרת. אם תמיד היינו אומרים על אמא זכרונה לברכה שהיא מיצתה את החיים עד הסוף, היא לא יכלה לבקש שותף טוב ממך. אהבת החיים ואהבת האדם היו אצלך כה בסיסיים ומושרשים, אפילו יותר מההומור הנדיר והציניות המזוככת. אוי, כמה שאהבנו לצחוק יחד. דיברנו כל יום בטלפון והיינו מתפקעים מצחוק. הייתי מחכה לטלפון ממך, בדרך כלל אחרי התוכנית, כאילו זה חלק מהלב הפועם של החיים שלי. קוצב לב".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ