לארי פלינט, מייסד מגזין הפורנו "האסלר", מת בגיל 78

פלינט הוציא לאור בשנת 1974 את הגיליון הראשון של "האסלר", שהופץ ברחבי ארצות הברית ופירסם לראשונה תמונות של איברי מין נשיים. לא פעם הוא עמד לדין על הפצת חומרי תועבה

איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לארי פלינט, 2007.
לארי פלינט, 2007. תומך נלהב של המפלגה הדמוקרטיתצילום: Gus Ruelas/רויטרס

לארי פלינט, שעמד מאחורי אימפריית הפורנו של מגזין "האסלר", מת אמש (רביעי) בשנתו בבית חולים בלוס אנג'לס, כשהוא בן 78, כך מסר מנהלו האישי. פלינט, שנולד בשנת 1942 בקנטקי, חווה ילדות רווית טראומות. אביו נעדר רוב הזמן מבית המשפחה בשל שירות צבאי, אחותו מתה מסרטן כשהיה ילד ולאחר גירושי הוריו עבר לגור עם אביו. כשהיה בן 15 התגייס לצבא האמריקאי ועשה זאת תוך שימוש בתעודת זהות מזויפת. לאחר שפרש מהצבא החל לעבוד כסוחר אלכוהול, באופן לא חוקי, אך כשהבין שהמשטרה בעקבותיו, הפסיק פעילות זו.

כניסתו של פלינט לחיי הלילה אירעה בשנת 1965 אז החל להקים ברים באוהיו. הוא החזיק במספר ברים ועבד בהם ללא הפסקה, תוך שהוא משתמש בסמים ממריצים כדי להישאר ער. כשזכה להצלחה, הקים בר נוסף שהיה בעל מראה "יוקרתי" יותר אך בפועל היה בר חשפנות שמשך אליו רבים ונקרא Hustler. עסקי החשפנות התבררו כמשתלמים ופלינט זכה להצלחה כלכלית, שהביאה אותו לפתוח עוד ועוד ברים תחת המותג, תוך שהוא מגלגל מיליוני דולרים.

בשנת 1973 ייסד פלינט עיתון בן שני עמודים ובו תמונות חושפניות של נשים. ה"מגזין" הפך ללהיט והתרחב תוך זמן קצר ל–32 עמודים. משבר הנפט באותה שנה הביא להפסדים בגזרת מועדוני הלילה של פלינט והוא החליט לשים את יהבו על המגזין שהלך וצבר תאוצה.

בשנת 1974 יצא הגיליון הראשון של "האסלר". ייחודו של המגזין היה בכך שהוא הופץ באופן ארצי והיה הראשון שפירסם תמונות של איברי מין נשיים. לא פעם הוא נתקל בביקורות מצד גורמים שמרניים שמצאו אותו בוטה מדי וגם המפיצים שלו התנגדו לא פעם לתכנים שהכיל. פריצת הדרך הגדולה של פלינט היתה בשנת 1975, אז שם את ידו על תמונות עירום של ג'קלין קנדי משנת 1971, בזמן שהיא משתזפת. פלינט שילם תמורת תמונות הפפראצי הללו 18 אלף דולר, ומכירות המגזין נסקו בעקבות פרסומן.

וודי הארלסון וקורטני לאב בסרט "לארי פלינט - האיש והסקנדל" צילום: ©Comedy Partners/Courtesy of Ev

האימפריה של פלינט הלכה וגדלה והוא פתח הוצאה לאור שפרסמה מגזינים שונים ובהם מגזין לצעירות שהצטלמו בעירום, רגע לאחר שחגגו את יום הולדתן ה–18. בשיאו, היו שווים עסקיו של פלינט, יותר מ–150 מיליון דולר.

פלינט הפך לדמות מוכרת בכל סלון אמריקאי כאשר החלו התביעות נגדו ונגד המגזינים שהפיץ, לא פעם באשמת הפצת תועבה. כך למשל, בשנת 1976 באחת התביעות נגדו, ביקשו להשית עליו מאסר ארוך בפועל בגין הפצת תועבה ופשע מאורגן, אך לבסוף ריצה שישה ימים בלבד בין כותלי הכלא. פלינט נשען בבית המשפט על הסעיף הראשון לחוקה האמריקאית (חופש הביטוי). לימים, הפכה הסאגה המשפטית לסרט "לארי פלינט — האיש והסקנדל" שיצא לאקרנים ב–1996 בכיכובו של וודי הרלסון, שגילם את פלינט, בעוד פלינט עצמו נכנס לנעליו של השופט.

בשנת 1983 נכלא פלינט לאחר שהפיץ קלטת סמויה של סוכני FBI עוצרים איש עסקים בשם ג'ון דלוריין, כאשר במהלך המעצר הם איימו עליו שיחבטו בראשה של בתו. פלינט הגיע למשפט כשהוא לובש חיתול עשוי דגל אמריקאי, דבר שהביא להרשעתו בביזוי הדגל.

בשנת 1978 נערך משפט נוסף בג'ורגיה, בו נתבע פלינט על הפצת חומרי תועבה. בעודו עומד בסמוך לבית המשפט נורה פלינט על ידי איש חמוש באקדח, דבר שהותיר אותו נכה באופן חלקי ופגע בעמוד השדרה שלו. לימים התברר כי מי שירה בפלינט היה רוצח סדרתי בשם ג'וזף פול פרנקלין שציין כי לא יכול היה להכיל את תמונות העירום שכללו שילוב של גברים ונשים ממוצאים שונים. פרנקלין הוצא להורג בנובמבר 2013, למרות התנגדותו הפומבית של פלינט לכך.

פלינט נודע בדעותיו הפוליטיות הליברליות והיה תומך נלהב של המפלגה הדמוקרטית. הוא גם התנגד נחרצות לפלישת ארה"ב לעירק, תמך בגלוי בנישואים גאים ובזכויות להט"ב. הוא הציע פרסים רבים לאורך השנים, בשווי מיליוני דולרים, כדי לנסות ולהפיל גורמים בממשל הרפובליקאי ובהם מיט רומני ודונלד טראמפ. בבחירות 2016 הוא תמך בהילארי קלינטון ובשנת 2019 שלח כרטיסי ברכה לחג המולד למספר חברי קונגרס רפובליקאים ובהם תיאור התנקשות בנשיא.

פלינט היה נשוי חמש פעמים והותיר אחריו חמש בנות ובן, נכדים ונינים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ