שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בוז'י הרצוג וציפי לבני חייבים לצדם את יפעת ביטון, הפמיניסטית הכי אקטיביסטית בישראל

למרות תחושת המיאוס שמעוררות הבחירות הקרבות, האפשרות של ייצוג נשי מזרחי פמיניסטי, המחויב באמת למאבק חברתי - בכל זאת מצליחה לרגש. וגם: "הולכת רחוק", סרט פמיניסטי על אשה 
היוצאת למסע לבדה, מקעקע לא מעט מוסכמות

צפי סער
צפי סער
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער
צפי סער

וידוי: אני מתקשה מאוד – מאוד – לגייס עניין כלשהו בבחירות הממשמשות ובאות. כן, שמחתי על הייצוג הנשי הנאה למדי במפלגת העבודה־התנועה־המחנה הציוני. ולא רק שם נבחרה שלי יחימוביץ' ראשונה בפריימריז אלא גם בבית ההומופובי — סליחה, היהודי — הגיעה איילת שקד למקום הראשון בבחירות המקדימות. סחתיין.

כל אלה הביאו עלינו מבול של קריקטורות ושאר התייחסויות סקסיסטיות שרק המחישו את הבהלה שתוקפת אנשים מסוימים כשהמכשפות האלה — נשים, נו — צוברות קצת כוח. זה היה בקלאש צפוי. לא הצלחתי להתרגש. גם אם אני מלאה הערכה לנשים כמו אורלי לוי אבקסיס, מירב מיכאלי, חנין זועבי, שלי יחימוביץ',זהבה גלאון, עליזה לביא, תמר זנדברג, מיכל רוזין וחברות כנסת אחרות המקדמות חקיקה פמיניסטית. ובוודאי לנשים החרדיות האמיצות לאין שיעור, החלוצות, שמעזות לעמוד על זכותן להיבחר. מנגד, מה לעשות שהדיווחים השגורים ממפלגות שונות, על שתיים־שלוש פוליטיקאיות ש"מתחרות ביניהן" על "המשבצת הנשית", מוציאים קצת את החשק לחיות. ואם יורשו גם דברי כפירה של ממש - מותר להטיל ספק אם למגורשי גבעת עמל, למשל, מאוד משנה שעולה שיעור הנשים בכנסת, או שבמקרה הכי פחות גרוע שאפשר להעלות על הדעת, גבר לבן ועשיר אחד יחליף גבר לבן עשיר אחר בראשות הממשלה - מה שלא צפוי לחולל שינוי בסדרי העדיפויות הלקויים כל כך בתחומים רבים כל כך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ