צפי סער
צפי סער

בגידות בנישואים, שלום במזרח התיכון והציונות לאן הם נושאים שזכו כנראה להרבה פחות עיסוק ב-71 השנים האחרונות מאשר כיסוי-הראש של לינור אברג'יל בשבוע וחצי האחרון.

השתלשלות העניינים תאמה את הנוהל המוכר: ההופעה של אברג'יל — אחת הנשים המרשימות והאמיצות במרחב הציבורי כאן — בטקס הדלקת המשואות הוציאה מחוריהם כמה מהשילובים הקסומים של מיזוגניה וגזענות שחיים בינינו. אחרי המחאה על האמירות הגזעניות והסקסיסטיות, אלה האנטישמיות ואלה המטרידות מינית והגנבו-לנו-את-המדינה, שהתעוררו בעקבות החוצפה שלא תתואר שבהצבת מנחה של טקס ממלכתי שאינה עוטה חולצה לבנה רקומה וצמתה יורדת על כתפה, באו חיש קל התזכורות, שיש דברים גרועים יותר; והתהיות, למה לא קמה מחאה דומה על סילוק אשה צעירה במכנסיים קצרים מאוטובוס של אגד, כפי שדיווח אור קשתי ב"הארץ", והורדת נערה ששרה מהבמה ביום העצמאות ברמת גן; שלא לדבר על הכיבוש כמובן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ