בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאצ'ו חילוני וגבר חרדי. אחים בנפש

שני הטיפוסים השונים כל כך רואים בכל אשה, חוץ מאמם כמובן, לא יותר מאיבר מין. ומה זה הון ארוטי?

43תגובות

יש משהו משותף, דומה מאוד, זהה כמעט אפילו, בין שני טיפוסי גברים, שלכאורה נראים רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב.

האחד הוא גבר מאצ'ו חילוני, טיפוס שכולנו מכירות ומכירים: זה שמתגאה במספר הנשים ששכב אתן, בדיוק אתמול הוא זיין מישהי בשירותים במועדון, ואל תראו אותו ככה, הוא תמיד מקפיד לתת גם להן גוד טיים, טוב, אלא אם כן הוא ממש שפוך מבירה או ממש חייב לקום מוקדם בבוקר או לחזור כבר לאשתו שלא תחשוד.

האחר הוא גבר חרדי, שמקפיד על קלה כחמורה, לעולם לא יעלה למונית שירות אם המקום הפנוי היחיד הוא ליד אשה, כמובן ייצא מיד מאולם שיש בו רחמנא ליצלן שירת נשים אם ייקלע לכזה, לאחרונה השתתף בהפגנה נגד בית ספר לבנות ליד ביתו פן יראו הוא ושכניו את התלמידות בדרכן ללימודים ובחזרה.

אז מה המשותף לשני הגברים האלה, שאורחות חייהם שונים כל כך? (וזה המקום לסייג ולומר, שכמובן כל אדם הוא בפני עצמו ומדובר בתיאור טיפוסים לצורך הצגת טיעון; אבל האפיונים שהוצגו כאן כמובן שרירים וקיימים).

ובכן, בעיני שניהם אשה, כל אשה (אולי חוץ מאמא שלהם וכדומה) - היא איבר מין. כוס או פות, קראו לו איך שנוח לכם. הראשונה יכתיר את מי שמוצאת חן בעיניו כ"כוסית", השני מקבל עליו ש"קול באשה ערווה". שניהם רואים אותנו, את 51% מהאוכלוסייה, דרך חור אחד בגופנו.

לא כיף לשמוע את זה, גם לא לכתוב את זה. אבל כנראה כדאי לחשוב מה זה אומר ואיך אפשר לשנות את זה.

מי רוצה להיות ביץ'?

"תשימי שפתון, תבליטי קצת מה שיש לך, זה יכול לעזור לך בחיים". מה זה? האם דודה יוכבד או דוד יוחנן באו לבקר היישר משנות ה-50? לא: מדובר ברוח הנושבת בין דפיו של ספר בריטי חדש - אקדמי, לא פחות - ושמו "Honey Money". כצפוי, הוא מושך אש ומעורר פולמוס.

הבשורה, על פי המחברת ד"ר קתרין חכים - עמיתת מחקר בכירה בסוציולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) - היא שנשים צריכות לנצל את קסמיהן הארוטיים כדי להתקדם. היא אף נוקטת מונח מיוחד לכך: "הון ארוטי".

ומה זה? ובכן, מדובר ב"שילוב מעורפל אבל מכריע של יופי, סקס אפיל, מיומנויות של הצגה עצמית וכישורים חברתיים"; מי שזכו בכל אלה נהפכים ל"אנשי חברה ועמיתים נעימים, אטרקטיביים בעיני כל הסובבים אותם ובמיוחד בעיני בני המין השני".

וואלה? ממש הפתעה. בשם הרעיון הלא-ממש-מפיל-מהכיסא-הזה חכים מוכנה להשליך לפח, ובשמחה, את כל ההישגים שהשיגו נשים בעשרות השנים האחרונות - דברים שוליים כמו הזכות שיעריכו אותך על פי כישורייך ולא על פי גודל ציצייך למשל; הישגים שלולא הם, אגב, לא ברור אם היתה זוכה להיות לאשת אקדמיה ולחבר מחקרים וספרים ולא נשארת במטבח, כמרבית סבתותינו.

חכים, בת 63, מציגה בין השאר ממצאי מחקר שלפיו נשים הנחשבות אטרקטיביות משתכרות 12% יותר מאשר בעלות עודף משקל או כאלה שאינן משקיעות מאמץ רב בטיפוח. הנתון הזה לא מעורר בה תהיות על החברה שאלה ערכיה, אלא מוביל אותה היישר למסקנה ששווה להשקיע בהתזת ספריי שיזוף, צמצום צמיגי השומן במכון הכושר וחיקוי האישיות "מלאת החיים" של הדוגמנית קייטי פרייס. או כפי שחכים מעידה על עצמה: "כשהייתי בשנות העשרים שלי, ניצלתי את שיעורי האיפור שחברות הקוסמטיקה הגדולות מעבירות בחינם, ועד מהרה רכשתי את כל המומחיות שרציתי. כשיש רצון תמיד יש דרך".

בחברה האידיאלית של חכים, כך נראה, ניתוחים קוסמטיים יהיו הנורמה, ואנשים מכוערים על פי המוסכמות, או בעלי משקל עודף, יהיו לתת-אדם. נראה, אגב, שאלה יעבדו במגזר הציבורי: "כל המחקרים מצביעים על ריכוז גבוה יותר של אנשים אטרקטיביים... המועסקים במגזר הפרטי מאשר בסקטור הציבורי", היא כותבת.

היא לא מסתפקת בכך: החוקרת המכובדת גם סבורה כי הריון פונדקאות הוא אפיק הכנסה בלתי מנוצל לנשים, כי זנות צריכה להיות חוקית ואף אין רע בסרסרות ("הסדר שכולם מנצחים בו") וכי היקף הסחר בבני אדם נופח על ידי התקשורת כדי לספק את "התירוץ האחרון לפאניקה מוסרית ומסעות צלב נגד תעשיית המין".

נראה ששום דבר לא השתנה אצל חכים בעשרות השנים האחרונות: כל הגברים כמהים רק לסקס בעוד שנשים מעל גיל 30 נעשות פחות ופחות מעוניינות בו. לכן "הון ארוטי" נשי הוא נכס עצום. אבל ה"פטריארכיה", ה"פמיניסטיות" וה"נצרות" קשרו כולם יחד קנוניה כדי להבטיח שנשים לא יוכלו להפוך להון את הכוח האישי האדיר הזה.

חכים מגבה את התיאוריה שלה בשלל מחקרים. בתחילת השנה אף פירסמה מחקר שלפיו הסיבה שגברים מחזיקים ברוב העמדות הבכירות בתחומים שונים היא שנשים פשוט מעדיפות לא לעשות זאת אלא לגדל את המשפחה. אם סוציולוג-גבר היה משמיע דעות כאלה הוא כנראה כבר היה נרגם מיד באבנים.

חכים מעדיפה להתעלם מכך שהחינוך, החיברות וציפיות חברתיות גלויות וסמויות מובילות נשים לא מעטות לעשות בחירות מסוימות (למשל לעבוד במשרה חלקית "כי זה נוח עם הילדים") ולא לשאוף "גבוה מדי" ("כי שם למעלה יש הרבה פוליטיקה מלוכלכת ומי רוצה להיות ביץ'"). היא גם בוחרת שלא להביא בחשבון ששוק העבודה בנוי בצורה שלא מתאימה לניהול חיי משפחה ראויים - לא לנשים ולא לגברים; אלא שמן הראשונות יש כאמור ציפיות גדולות בהרבה בתחום זה.

אז נכון שבמצב הזה, במרוץ המטורף שנשים נקלעות אליו - ילדים-עבודה-בן זוג-בית-הורים מבוגרים, אפשר לשמוע פה ושם גם פמיניסטיות אומרות, ככה בלי שישמעו, משהו כמו: "תאמיני לי, מה היה רע לי לשבת בבית ושמישהו יפרנס אותי". מעבר לכך שזה לא הוגן גם לגברים, הרי לא יעזור - כמו שנשים חכמות אמרו לבנותיהן כבר לפני עשרות שנים בלי שהכירו את המלה פמיניזם - עצמאות כלכלית לא תסולא בפז לנשים. תלות כלכלית מסוכנת בין השאר משום שהיא עלולה לכבול אשה לבן זוג שמתאכזר אליה, או להותיר אותה חסרת כל אם הוא יבחר לעזוב. והדוגמאות רבות מספור, הן מקיפות אותנו יום יום.

הדברים האלה כל כך ברורים שכמעט מביך להעלות אותם על הכתב, אבל כנראה צריך לעשות זאת בכל זאת, אם בימינו אנו מתפרסמים ספרים כמו זה של חכים. קל לראות בהם חלק מהבקלאש - תגובת-הנגד לפמיניזם, שלא נחה לרגע - וחשוב לעמוד כנגדם ולהבהיר עד כמה הם בעייתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו