בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עדיף בתעודת זהות: גרושה או רווקה

הצרפתיות לא רוצות שיקראו להן מדמואזל * מה עדיף שיהיה כתוב בתעודת הזהות: גרושה או רווקה * והכאה על חטאים מג'ונדרים לקראת יום כיפור

48תגובות

האמריקאיות עשו את זה כבר לפני יותר מ-40 שנה, הגרמניות קצת אחריהן, ועכשיו גם הצרפתיות יוצאות למאבק הזה: קמפיין פמיניסטי חדש שם קורא לאסור את השימוש במלה מדמואזל, לציון אשה לא נשואה, ולכנות את כל הנשים מאדאם, כפי שכל הגברים, יהיה מצבם המשפחתי אשר יהיה, מכונים מסייה.

בארצות הברית, בימי הגל השני של הפמיניזם, אוחדו מיסיס הנשואה ומיס הרווקה לכינוי הניטרלי מיז, בגרמניה חלה ב-1972 נסיגה של ממש במעמדה של הפרויליין. הקמפיין הצרפתי הנוכחי (שדומים לו נכשלו שם בעבר) מושפע ככל הנראה מהבחינה מחדש של היחסים בין המינים שנעשית שם עכשיו בעקבות פרשת דומיניק שטראוס-קאהן וההאשמות נגדו באלימות מינית, זו שהיתה בארצות הברית וזו שעדיין מתבררת בצרפת.

יוזמות הקמפיין הסבירו לכלי התקשורת, שהשימוש במלה מדמואזל הוא סקסיסטי ומתנשא. הוא מאפשר לאנשים להניח הנחות מוקדמות על האשה שלפניהם וחושף אותה לפלישה לפרטיותה, לתגובות על מצבה המשפחתי ועוד. ובמלים בוטות יותר: מדמואזל היא הרי מי שאף אחד לא רצה אותה ו/או מי שאפשר לעשות בה מה שרוצים. מה, לא ככה?

הפעילות הצרפתיות עוררו כמובן תגובות בנוסח "מה, זה הדבר הכי חשוב שצריך להילחם עליו?". התגובות האלה מוכרות: כשעוסקים בנושא פמיניסטי כלשהו, תמיד יהיה מי שיגיד: בזה אתן מתעסקות בזמן שנשים נרצחות? חשוב מאין כמותו להיאבק ברצח נשים, אבל חשוב גם להתעסק בכל ה"זוטות" כמו פערי שכר ואפליה מכל מיני סוגים. האמירה "בזה אתן מתעסקות" היא כלי מצוין להשאיר את הדברים כמות שהם - כולל, כמובן, רצח נשים. אז נכון, גם הפעילות הצרפתיות הודו שיש עוולות גדולות מ"מדמואזל", אבל מדובר בעניין סמלי שיש לו חשיבות במאבק המתמשך לחיסול האפליה נגד נשים.

כי לא ייאמן, אבל גם היום, וגם בחברות ובמדינות נאורות לכאורה, רווקות בגיל מסוים היא "בעיה". גם בעיני האשה עצמה, גם כשמדובר בנשים חופשיות ומשכילות ואף פמיניסטיות. כן כן. אפשר לתת בהן (בנו, אודה בחטאי עבר) סימנים: מי שמתחתנת בגיל 29 וחצי, למשל. יש אפילו כאלה שחושבות שעדיף שיהיה כתוב בתעודת הזהות "גרושה" ולא "רווקה" - הכתם הגדול.

גם בלוגרית ברוקלינאית ששמה דזירה לא ויתרה על חתונה. לא על השמלה הלבנה, לא על זר הפרחים ולא על שבועות הנישואים. אבל את הפרטנר לחתונתה, לפני כמה שבועות, היא בחרה בקפידה: היא עצמה. בבלוג שלה היא מסבירה, שבמקום לקפוץ לעוד מערכת יחסים לא מוצלחת, היא החליטה לפרגן לעצמה. גם אנחנו נפרגן לה, ואף נוריד את הכובע. קדמה לה צ'ן ווי יאי, טייוואנית בת 30 שהתחתנה עם עצמה לפני שנה, לאחר ששום גבר שפגשה לא הלם את דרישותיה.

שיהיה ברור מעל לכל ספק: אין לי שום דבר נגד שום אשה שמתחתנת. עם גבר או עם אשה. מה שנחמד במעשה של צ'ן מטייוואן ודזירה מברוקלין, מלבד המסר החביב של לאהוב את עצמך, הוא האופציה שהן מציבות. אפשר להתחתן עם גבר, עם אשה, עם אשה שהיא את עצמך, אפשר כמובן גם לא להתחתן כלל, לחיות עם מישהו עם מישהי, או לחיות לבדך - ובכיף.

כשחושבים על כך שרק לפני כ-100 שנה, ובמקומות מסוימים אף פחות, נישואים היו כמעט הכרח לנשים, ואלה שלא נישאו נידונו לעוני ולמעמד חברתי משפיל - זה בהחלט מעודד ומשמח (אם כי יש לזכור שגם כיום יש מקומות שבהם המצב רע בתחום זה).

אגב, תפישות העבר מושרשות היטב בשפה העברית: בעוד שגבר נושא אשה, אשה נישאת לגבר. הוא פעיל, היא סבילה. כמו שצריך, נו, לפני שבאו כל הפמיניסטיות האלה עם הרעיונות המשונים שלהן.

יום התיקון

לקראת יום הכיפורים הממשמש ובא נוהגים בני אדם להרהר במעשיהם בכלל ובעוונותיהם בפרט.

הנה רשימה (חלקית כמובן) של חטאי שלי, שבהיותי מג'ונדרת לא היו אמורים לעלות על הדעת!:

* אני לא מתקנת כלום בבית. קרוב משפחה יקר עושה את זה בשבילי. אופס.

* אני לא מחליפה לבד פנצ'ר באוטו. עוברי אורח מזדמנים, עד כה רק גברים, או שירות תיקונים, עושים את זה בשבילי. דאבל אופס.

* לא מזמן, בפגישה עם חברות, מצאנו את עצמנו משוות בין שתי זמרות. הסוגיה שעל הפרק היתה, למרבה הפאדיחה, לא קולה של מי ערב יותר אלא "מי הכי לוהטת". רגע, אמרה אחת מאתנו (לא אני) אחרי כמה דקות, אנחנו לא בעצם מחפצנות אותן למוות? כן, ברור, הסכמנו אתה. אבל אנחנו פמיניסטיות, אז מותר לנו.

הלאה:

* אני טכנופובית.

* אני לא מבינה בכלכלה.

* אני לא מתעניינת בספורט.

ואני יכולה להמשיך. ולהמשיך. אבל אולי כדאי שאעצור כאן, כל עוד נשאר לי (לכאורה) עוד שמץ של אשליה של כבוד עצמי.

ומה הלאה? מכיוון שהקהילה הפמיניסטית היא קהילה תומכת ומקבלת, אני מאמינה ומקווה שלא יזרקו אותי עכשיו מכל המדרגות. חברות אהובות, Nobody is perfect, כמו שאמרה טוני קרטיס לג'ק למון בסוף של "חמים וטעים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו