בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיידלעך, יש לנו מלחמה לחרחר

לקראת הכרעה סופית בפרשת האנס משה קצב; הוועדה שדנה בעקרונות לניהול מו"מ לפדיון שבויים - על טהרת גברים; ומה חושבת הכנסת על צדק חברתי * האומנם ה"מעושרות" כל כך מגוחכות? * והזיה על השתלת לבלב פמיניסטי בגוף של חרדי

92תגובות

צעד קדימה, שניים אחורה. סקובידו? לא ממש.

1. בדצמבר 2010 הורשע משה קצב בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה. להעמדתו לדין הוביל בין היתר מאבק ציבורי מרשים שניהלו ארגוני הנשים בהנהגתה של האקטיביסטית דורית אברמוביץ ונשים אחרות. במארס השנה נגזרו עליו שנות מאסר. באוגוסט נשמע ערעורו בפני בית המשפט העליון. עכשיו נובמבר. רק ביום חמישי הקרוב תינתן ההכרעה בערעור. כל החודשים האלה האנס המורשע קצב התהלך חופשי. מותר לקוות, שסוף-סוף הצדק ייעשה וייראה.

2. לפני כשנה קיבל בג"ץ את עתירתו של ארגון המשפטניות "איתך-מעכי" נגד אי-הכללת נשים בוועדת טירקל שבדקה את אירועי המשט לעזה. בג"ץ קיבל את טענת הארגון כי הרכב של גברים בלבד פוגע בייצוג ההולם וכי העדר פרספקטיבה מגדרית צפויה לפגוע במסקנות הוועדה. בהחלטתו חייב בג"ץ את הממשלה לקיים את חוק שיווין זכויות האשה, המחייב ביטוי הולם לייצוג נשים, והורה לוועדה לצרף לשורותיה אשה.

לא רק שזה לא קרה, אלא שגם בוועדה לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים, ועדת שמגר, הפועלת בימים אלה, חברים רק גברים: השופט בדימוס מאיר שמגר, פרופ' אסא כשר והאלוף בדימוס עמוס ירון.

בשבוע שעבר פנתה ח"כ זהבה גלאון ממרצ לשר הביטחון אהוד ברק בבקשה לעצור את הגשת מסקנות הוועדה ולשנות את הרכבה כך שיכלול ייצוג הולם לנשים. בפנייתה כותבת גלאון: "לא מתקבל על הדעת שקביעת מדיניות מדינת ישראל בנושא פדיון שבויים תהיה נחלתם של גברים בלבד. מדובר בסוגיה מהותית שלה השלכות מרחיקות לכת על חיי כלל אזרחי המדינה, והפרספקטיבה המגדרית נחוצה בה".

גלאון צודקת, אבל ארשה לעצמי להמר, ששר הביטחון, ממרומי מגדלו, ימשיך להתעלם מזוטות כמו צווי בג"ץ או הצורך בשוויון מגדרי. נו באמת, מה הן רוצות המיידלעך האלה, יש לנו מלחמה לחרחר עכשיו.

3. בקיץ החולף, בעקבות צעירה ושמה דפני ליף שהיתה למנהיגה מרשימה, יצאו מאות אלפי בני אדם, שוב ושוב, לרחובות הערים בישראל ודרשו צדק חברתי: דיור בר השגה, סבסוד חינוך מהגיל הרך ועוד. לזמן מה התעוררה תקווה לשינוי של סדר העדיפויות; להצבת בריאות, חינוך, תעסוקה ועוד עניינים אזרחיים, שנוגעים לחיי כל אדם, במקומות גבוהים בהרבה מאלה שמוקצים להם כיום. שינוי סדר עדיפויות שייטיב גם עם העניים, שרובם עניות.

אז היתה תקווה. לפני שבוע טירפדה הקואליציה שורה של הצעות חוק, בהן לפטור ממע"מ לרכישת דירה ראשונה ופיקוח על שכר דירה. רגע, אם העם דורש - והוא בהחלט דורש - צדק חברתי, אז את מי בעצם מייצגת הכנסת?

עושר, כושר ויושר

חשבתי שזה יהיה הרבה יותר גרוע. מה לא כתבו על "מעושרות", תוכנית הריאליטי של ערוץ 10, כמה לא השמיצו וציטטו בלגלוג וניתחו והורידו את שכבות האיפור העבות ושאבו קצת בוטוקס לקינוח.

אז מה יש לנו שם? נשים עם הרבה כסף, שנורא קל לצחוק עליהן. ישנה זו שמכונה "מלכת הפילאטיס של הרצליה פיתוח" ונמצאת במרוץ נואש, חסר סיכוי, נגד הזמן והשלכותיו על הפנים והגוף. ישנה זאת שמתגוררת בארמון בסביון ומרגישה חלק מהמחאה החברתית. כשהיא מדברת על הבית הענקי והיפהפה שלה, ומדגישה עד כמה כל-כולו לבן, אי אפשר שלא לחשוב על העובדות והעובדים שמן הסתם שומרים על כך שכל זה יהיה לבן כל כך. ועוד כהנה וכהנה דמויות.

מה דעתכן/ם על מעושרות? עשו לנו לייק בפייסבוק והצטרפו לדיון

ובכל זאת, למה אני לא מקנאה בנשים האלה ולא שונאת אותן נורא? הרי אליהן לא מתקשרים מהבנק שיש חריגה מהאוברדראפט וניאלץ להחזיר לך צ'ק, והן לא צריכות לפרוש מחדש את המשכנתא עד גיל 200 כי הן מתקשות לעמוד בהחזרים, אין להן משכנתא בכלל. אחת מהן, שהולכת לקנות בית חדש, צריכה להחליט בעיקר על סוגיות כמו באיזה גודל תהיה הבריכה. אבל הנה, כאילו אנחנו בכתריאלבקה ולא בוואנאבי-בוורלי-הילס, אמא שלה לא מפסיקה לנדנד לה שהיא צריכה בעל. נכון, בחירת בית זה עניין הרה גורל, אבל "בגבר צריך להתפשר".

אז גם להן יש צרות (איזה כיף), ובכלל, בניגוד למה שהצטייר בקדימונים, הן לא כל כך מגוחכות. רובן נשים עובדות - גם אם פרנסתן לא תלויה בכך. חלקן אפילו מרשימות למדי באסרטיביות שלהן. לא שהייתי נותנת למי מהן פרס על מודעות עצמית או רגישות חברתית, אבל הן לא נופלות ברמתן האנושית מכוכבי ריאליטי אחרים למיניהם שנראו כאן על המסכים. לא שזו מחמאה גדולה.

ברור שקל ללגלג על כל מי שמשתתף או משתתפת בתוכנית ריאליטי כלשהי, לתמוה מה מניע אותן, לקונן על התקופה החושפנית והריקה מתוכן שאנחנו חיים בה. אבל מי שבעיקר מגוחך ועלוב וחוטא לערך האדם בכלל והאשה בפרט, אינו הנשים הספציפיות האלה שמשתתפות ב"מעושרות", אלא הנורמות של החברה שבה הן חיות: אלה שבעטיין אותה אשה שמכורה לכושר מלבישה את בתה הפעוטה בשמלות גרנדיוזיות, בעוד התאום הזאטוט לבוש בבגדים פשוטים ונוחים; כשהילד מביע לרגע עניין באיפור שאחותו משחקת בו, הוא נסוג מיד ומכריז "אני בן" ואמו מחזקת: "אתה גבר". רק דוגמה.

למעשה, אפשר לבחור חוט מחשבה (גם אם אינו זה המועדף עלי) שלפיו הנשים האלה דווקא פועלות נכון בעולם שבו הן חיות: בעולם סקסיסטי, קפיטליסטי, שנשים הן בו מעין סחורה - אם בזול, בכביש, ואם ביוקר במקומות אחרים - הן בחרו למקסם את ערכן, להפיק את המיטב מהמצב ולחיות ברווחה רבה. במין הפוך על הפוך, אפשר להעריך אותן על כך. אבל חשוב יותר לחשוב מה זה אומר על כולנו, גברים ונשים כאחד.

מכיוון ששתי האופציות היחידות הן לבכות או לצחוק, הרשו נא לי לבחור בשנייה.

אחרי שבמאה שערים הפרידו בין נשים לגברים ברחובות השכונה בחג, ואחרי שבצה"ל הרחיקו חיילות פן יטמאו את תומת החיילים, ואחרי ש"שירת נשים" נהייתה פתאום מין מושג שדנים בו, אם יש לאפשר אותה או לא (מדינת ישראל 2011, כן?), ואחרי שבירושלים הועלמו תמונות נשים מחוצות העיר, שוב, מתוך התחשבות בגברים האומללים חסרי האופי כנראה, בא עוד שיא (שבוודאי יישבר גם הוא עוד שנייה): גם במודעות המעודדות להצטייד בכרטיס אד"י לתרומת איברים מופיעים גברים בלבד.

אבל אתם יודעים מה, אפשר להבין את זה. לי למשל יש כרטיס אד"י כבר מזמן. נניח שאתפגר לי פתאום באופן שיאפשר לקיחת איברי להשתלה בגוף של חולה שזקוק לכך. ונניח שיהיה זה, רחמנא ליצלן, גבר. גבר כשר, דתי, כזה המקפיד על קלה כחמורה, שומר מרחק מאשתו בנידתה וכיוצא באלה.

הייתכן שבגוף טהור שכזה יושתל, נגיד, לבלב או לב של פמיניסטית משוקצת, לא אשת חיל ולא מי ימצא?! מה יחולל הדבר לא רק לגוף כי אם גם לנפש היהודי ההומייה? חשבתם על זה שאותו לבלב נתעב יחליט פתאום לפצוח בשיר, רחמנא ליצלן?!? תאמינו לי, עדיף כבר לוותר על התרומה.

קוראים לזה "הדרת נשים מהמרחב הציבורי", ובעברית פשוטה: יאללה ‘תחפפו, רוצים לחזור אחורה לימים שישבתן בבית, שירתתן אותנו כמו שצריך וסתמתן ת'פה. קישטה.

צחוק צחוק, נקווה שהשורה התחתונה לא תהיה: בוכה מי שבוכה אחרונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו