בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמת שהעיתונים מסתירים מאיתנו

כך מוגרו הסקסיזם והשוביניזם, הושג שוויון הזדמנויות לכל והודברה האלימות המינית. וגם: החבר החדש של ברבי ואזהרה לירושלמים

9תגובות

אילו ימים טובים הם אלה, שבעצם לא צריך כבר טור מג'ונדר: הרי מעמד הנשים השתפר כל כך, שאין בו כבר טעם. הנה, נעלמו כלא היו פערי השכר. לא להאמין בכלל שפעם גברים השתכרו יותר מנשים על אותה עבודה עצמה! איך הסכינו עם זה? לא ברור.

גם החלוקה לתפקידים בדרגים שונים, שהיתה שכיחה כל כך, איננה עוד: כמחצית מהמנהלות הם מנהלים ולהיפך, גם בכנסת ובממשלה המצב דומה, אין הכוונה של נשים ל"עבודה נוחה, כמו מורה, כדי שתוכלי להיות עם הילדים", וגם לא ציפייה מגברים לעבוד עד צאת נשמתם.

כך גם חלוקת התפקידים בתוך המשפחה: נשים כבר לא עובדות משרה כפולה - בבית ומחוצה לו, המדינה והחברה מכירות גם בזכות - ובחובה - של גברים להיות הורים משמעותיים, והגברים עצמם הפנימו סוף-סוף את הזכות שבדבר וגם עד כמה הוא קשה.

למעשה, כמו שמבינה כל אם טרייה, החברה כולה הכירה בכך שהרבה-הרבה יותר קל - וגם הרבה פחות חשוב - להיות מנהל בכיר מאשר לגדל תינוק, ובהתאם השתנו כל ההערכה שרוחשים למי שעוסקים במלאכות האלה והתגמול שניתן להן/ם.

רגע, סלחו נא לי לשנייה, אני חייבת להדליק את הטלוויזיה, משדרים עכשיו את תוכנית האקטואליה החביבה עלי, שמגישה קרן נויבך. אתן/ם מאמינות/ים שפעם ייצוג נשים על המסך היה זעום? תוכניות שלמות אוכלסו בגברים בלבד: המנחים, המומחים, האורחים. פה ושם הבליחה איזו אשה, במקרים רבים בנושאים של פנאי, אוכל וכדומה. יותר מכך: עיתונאיות שעברו גיל מסוים, ולחלופין הביעו דעות שלא נשאו חן בעיני השלטון, סולקו מהמסך.

ורחובות הערים בימינו - תענוג. מצד אחד אין כבר כרזות שמשפילות נשים ומציגות אותן כאובייקטים מיניים; מצד שני - שהוא בעצם אותו צד עצמו אם חושבות על זה - יש ייצוג מלא ונאות לנשים, כמו לגברים, בכל פרסום. גם הדתיים והחרדים מבינים, שאין בעצם סתירה בין קיום מצוות הדת לבין שוויון מגדרי, על פי הדרך שסללו פמיניסטיות דתיות אמיצות ונחושות. וכמובן, כל אדם, אם הוא או היא בוחרים להתחתן, יכול לבחור בין חתונה דתית - מזרמים שונים - לבין נישואים אזרחיים.

והחינוך - הו, החינוך. שפתיים יישק. קודם כל, מורות ומורים משתכרות את השכר הגבוה ביותר מכל המקצועות, לצד אחיות ורופאות. הילדות והילדים במדינה זוכים לטוב ביותר. כולל, כמובן, חינוך מגדרי שהוא חיוני כל כך.

לחצו לייק לקבלת כל העדכונים והפרשנויות ישירות לעמוד הפייסבוק שלכם

חלפו עברו הימים שבהם, למשל, כשנכנסת לחנות לקנות מתנה לאחת החברות של בתך, שאלו אותך אוטומטית אם זה לבן או לבת; ואפילו לפני עטיפת המתנה חזרה השאלה, ונבחרה עטיפה ורודה או כחולה לפי תשובתך. כיום ילד בן שלוש לא יגיד לחברו: "אתה לא יכול לבשל, כי אתה בן", לזוועתה של אמו הפמיניסטית של החבר. וכשאתה הולך לקנות תלבושת אחידה לבית הספר, לא מפנים אותך למדף של חולצות צמודות אם אתה אבא לבת או למדף של חולצות רחבות ונוחות אם מדובר בבן.

ובסיוע החינוך המגדרי, שילדים סופגים הן בבית והן במוסדות החינוך, נעלמה האלימות המינית והמגדרית. לסביות, הומואים, טרנסים, הטרואים וביסקסואליות - כולם זוכים לאותו יחס חברתי עצמו.

וכצפוי, ומכיוון שמאבקים חברתיים תמיד שלובים זה בזה, גם הגזענות התאיידה ממקומותינו: לא משנה אם אתה ערבי או יהודייה, אם באת לכאן מהפיליפינים או מרומניה או מניגריה כדי לעבוד בסיעוד או בחקלאות - אתה שווה זכויות. הגישה הזאת הביאה כידוע לשגשוג כלכלי ומדיני שלא היה כמותו, לצד הצעדים הכנים והנחושים לעבר השלום שעשו מנהיגותינו ומנהיגינו. התיירות לדמשק ולבגדאד, לצנעא ולטהרן מעולם לא פרחה כך.

בכלל, החברה כולה שונה כל כך. בין השאר, אנשים גם כבר לא הולכים רכיל כמו פעם. הסטנדרטים השתנו. וכל זה בזכות התיקון לחוק לשון הרע שנחקק בכנסת. בזכותו אפשר גם סוף-סוף לכתוב את האמת גם בעיתונים. כמו בטור הזה.

כן זהו קן

לברבי יש חבר חדש. זה לא ממש מרעיש, היה ברור שכבר נמאס לה מקן המשעמם הזה והפרידה שלהם גם היתה מתוקשרת לעילא. אבל מראהו של הנבחר בהחלט מעורר סערה קטנה: בשלל אתרים נטען שהוא דומה כשתי טיפות מים לקומיקאית אלן דג'נרס. האם זה מקרה, או שמא הרחבה משמחת של גבולות ההעדפה המינית של הבובה הנערצת-מושמצת?

עולות לרגל

בעוד שרבות ורבים לא יודעים מה לעשות קודם בימים אלה: להשיג מהר דרכון זר (רלוונטי במיוחד לאשכנזים ו/או מבוססים), להספיד את המדינה הדמוקרטית למדי שהתקיימה כאן 60 ומשהו שנים או למרוט את שערם בייאוש - יש כאלה שלא מתייאשות ונאבקות.

בירושלים למודת הייסורים, ביתר שאת לאחרונה, יתקיים היום אירוע לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, שיזמו שורה של ארגוני נשים. במסגרתו יהיו שתי צעדות, ממזרח העיר וממערבה (ב-18:00 בשער שכם ובכיכר פאריס). המשתתפות והמשתתפים ייפגשו בסינמטק (ב-19:00), שם תתקיים עצרת ולאחר מכן (21:00) יוקרן "דומא", סרטה של עביר זייבק חדאד העוסק בנשים ונערות בחברה הערבית שהותקפו מינית ואולצו לשתוק (מחר גם יוקרן הסרט בסינמטק הרצליה).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו