בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כחוט השערה: בין נשות טליבאן למסירות שיער הערווה

האם ייתכן שיש קשר בין "נשות השאלים", חרדיות קיצוניות המכסות את כל גופן ופניהן, לבין נשים הקוצצות, שואבות, מגדילות או מקטינות חלקים מגופן?

91תגובות

שני טרנדים צצו להם פה בארץ חמדת אבות: האחד הוא זה של "נשות השאלים" - קבוצות של נשים בירושלים ובבית שמש המכסות כליל את גופן ופניהן. השני, במחוזות אחרים, הוא של נשים, המקפידות להסיר את שיער הערווה שלהן.

מה הקשר? האם יש קשר?

נתחיל ב"נשות השאלים" (שיש המכנים גם "כת הטליבאן"). מדובר בקבוצה קיצונית, שאינה מקובלת גם בקרב גורמים בעדה החרדית. הן מחמירות ללא הרף את מגבלות ה"צניעות" שהן מטילות על עצמן, כולל כיסוי מוחלט של הגוף והפנים, תעניות דיבור ועל פי שמועות גם אי-הנקת תינוקות בנים. באחרונה אף נידה אותן בד"ץ, בית הדין של העדה החרדית, בטענה שאינן מצייתות לרבנים ואינן מקיימות את חוקי ההלכה - בין השאר, מטעמי צניעות יתרה, כדי שלא לחשוף את גופן ולו לרגע, הן נמנעות מביקור במקווה ולכן, על פי כללי הנידה, בעליהן אינם יכולים לשכב אתן. לעומת זאת נשמע גם קולם של רבנים אחרים, המצדדים בנשים אלה: הן משמשות אותם היטב בשאיפתם להחזיר את החברה הרבה שנים אחורה.

רבים מאוד - חרדים, דתיים, חילונים - מזועזעים. ובצדק. ואולם, יש גם קולות שבה בעת רואים בפעילות של נשים אלה מעין מרד בחברה שבה הן חיות. זה אולי הסוג היחיד של התרסה שהן מעזות לנקוט: הן לא יוצאות בשאלה אלא "להיפך", מחמירות עוד ועוד את כללי הצניעות, מאותתות למעשה שאם כבר מוטלים איסורים ומגבלות על נשים, הן אלה שיקבעו כמה רחוק הן ילכו עם המגבלות האלה. זוהי מעין לקיחת השליטה לידיהן - גם אם תוצאות הדבר הרסניות מבחינתן, בוודאי במבט מבחוץ.

מפתה לחשוב, שהן כמו אומרות לגברים בחברה שלהן: אתם רוצים צניעות? אנחנו כל כך צנועות, שנפרוש מכם לגמרי. אבל זוהי פרשנות מנקודת מבט חילונית. נדמה שהן פועלות מתוך שכנוע עמוק ואמונה גדולה, שההחמרה ההולכת וגדלה בהלכות ה"צניעות" היא הדרך הנכונה. שטיפת המוח שעשו להן פעלה טוב מדי (המלה צניעות מושמת כאן במרכאות לא כדי להגחיך מישהןם, אלא משום שאיני מאמינה שיש דבר וחצי דבר בין מידת הצניעות לבין כיסוי חלק כזה או אחר של גוף האדם).

ליבק אלכס

עשו לנו לייק לקבלת כל החדשות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תמר רותם, עיתונאית "הארץ", היתה הראשונה שחשפה את דבר קיומה של כת הנשים הזאת, בכתבה בנובמבר 2007 (חודשים לפני שפרצה הפרשה שכונתה "אמא טליבאן" ובה הורשעה ראש הקבוצה בבית שמש בהתעללות בילדיה). מאז היא ממשיכה ללוות את הסיפור הזה בכתבות מרתקות. בעיניה, אפשר להשוות נשים אלה במידת מה לאנורקטיות - שגם הן לוקחות ציוויים חברתיים שמוטלים על נשים ומביאות אותם לקיצוניות ולאבסורד. "בחברה מדכאת לא נותר להן אלא לדכא את עצמן בעצמן", אומרת רותם. "זו מין אנורקסיה הפוכה. בשני המקרים מדובר בעצם בהעלמת הגוף הנשי".

יש הסבורות, כי צריך לחשוב למה הנשים האלה מעוררות בנו זעזוע כה גדול, לעומת הקבלה החברתית הגוברת והולכת של תופעות כמו ניתוחים פלסטיים, דיאטות מזיקות, עקבים גבוהים מעוותי-כפות-רגליים ועוד שלל פעולות שנשים רבות מאמצות. נשים אלה אמנם לא מסתירות את גופן, אבל - אולי חמור יותר ובלתי הפיך? - פוגעות בו ובבריאותן.

מכאן המסלול מוביל היישר אל נשים אחרות לגמרי. מתברר שכיום לא מספיק לגלח או לתלוש את שיער הגוף מבית השחי והרגליים: גם את שיער הערווה - אותה פלומה שככל הידוע לי נחשבה לגיטימית לגמרי עד לא מכבר - מקובל יותר ויותר להסיר. זאת תוך התעלמות מתפקידה הברור בהגנה על איבר רגיש זה וכן מהסבל הרב במיוחד שבתלישת השיער ממנו.

בארצות הברית המגמה הזאת גוברת כבר כעשור, בעיקר בקרב צעירות בשנות העשרה, ה-20 וה-30 לחייהן, על פי דיווחים. שם כמו בישראל, נשים שלא מצטרפות לטרנד נתקלות מפעם לפעם בתגובה מתקוממת ואף נגעלת של בני זוג למיטה.

אפשר לייחס את הטרנד הבעייתי לפורנוגרפיה, ששם, מתברר, הוא תו תקן. נדמה שמיותר להכביר מלים על נזקיה של הפורנוגרפיה - ולא רק לנשים, לדימוין ולמעמדן, אלא גם לגברים ולדימוי העצמי שלהם; שלא לדבר על התפישה המעוותת של יחסי מין שנוצרת בתודעתם של הצופים בפורנו - שגילם רק נעשה צעיר יותר ויותר. קשה גם שלא לראות בציפייה לאיבר מין נשי חלק למשעי - נטול שיער שהוא מסימני הבגרות המינית - ביטוי של פדופיליה, ככל הנראה מודחקת.

בפוסט מכה הדים שכתבה לאחרונה החוקרת והפעילה הפמיניסטית אורטל בן דיין באתר "ראומה" היא מציינת כי "נשים הנאלצות לאמץ את המודלים הפורנוגרפיים של גברים, ואפילו מצליחות להיראות בהתאם, צפויות למפח נפש. גברים אינם צורכים פורנוגרפיה ודימויים פיקטיביים של נשים מפני שהם חושקים בנשים שנראות כך; כוח המשיכה של הדימוי טמון בעובדה שאלו לא באמת נשים אמיתיות, אלא דימוי דו-ממדי בצורה של אשה. התעוררותה של האשה לחיים, התהוותה לסובייקט בעל קול, תחבל בפנטסיה הגברית על אובייקט אילם וחסר ישע".

אפשר כמובן לשאול, למה אנחנו מזדעקות כל כך נגד הסרת שיער הערווה, בעוד שתלישתו ממקומות אחרים בגוף מתקבלת על דעתנו (או לפחות על דעת חלק מאתנו). זה תלוי בין השאר בנורמות שעליהן גדלנו. בכל מקרה, אי אפשר שלא לחשוש מכך שהנורמות האלה רק הולכות ומחמירות ומקצינות.

אני מניחה שיש נשים שיאמרו שהן מעדיפות, מרצונן, להסיר את שיער הערווה שלהן. ובאמת, מי שם אותי לקבוע להן מה לעשות ומה לא בגופן שלהן? אבל באופן דומה - מי שם אותנו לקבוע ל"נשות השאלים" מה ואיך וכמה לעטות על גופן שלהן?

בשני המקרים, על כל ההבדלים ביניהם, השאלה שמתעוררת היא, איזו דמות יש לחברה המביאה נשים להתעלל בגוף שלהן.

גורילות בערפל

ובפינתנו (המתהווה) "לא ברור אם לצחוק או לבכות":

בשבוע שעבר פורסמה ב"דה מרקר" ידיעה מעניינת: מובילי מחאת הקוטג' ואנשים נוספים פנו לחברת שטראוס בדרישה להוריד קמפיין פרסום שבו מוצג גבר בדמות גורילה. גם נגד הצגת האשה בפרסומת הם מחו: "... עקרת בית שמחכה כל יום לבעלה מהעבודה, וכנועה ושברירית לעומתו. אנו איננו גורילות אלא ישראלים הנאנקים תחת יוקר המחיה". גם הרשת געשה בעקבות הפרסומת, ובין השאר כתב אחד הגולשים בפייסבוק: "הפרסומת היא בקונטקסט מיני משפיל ומעליב לקידום מוצר שאינו קשור". חברת שטראוס מיהרה להיענות לדרישת הצרכנים.

קודם כל, אחלה. ומעבר לכך: מה בעצם היה לנו כאן? פרסומת הציגה מחצית מהאוכלוסייה האנושית - גברים - באופן מבזה ומשפיל. הלו?! הרי המחצית האחרת של אותה אוכלוסייה מבוזה ומושפלת ברוב הגדול של הפרסומות שמוצגות יום יום, שעה שעה, בכל אמצעי תקשורת אפשרי. ובמקרים רבים מדובר בקונטקסט מיני משפיל ומעליב לקידום מוצר שאינו קשור.

רבות ורבים גם יוצאות נגד זה: ספק אם יש נושא מגדרי שדשו בו כה רבות כמו סקסיזם בפרסומות, אם זה בתקשורת הממוסדת, אם בבלוגים ואם בעבודות אקדמיות. אז נכון, כשיש משהו מחריד במיוחד, כמו הפרסומות של קניון ארנה בזמנו, שהציגו סצינות דמויות אונס, נשים וארגונים מזדעקים וקמה סערה ציבורית מסוימת; אבל לשאר הפרסומות, שכאמור רובן רוויות במסרים סקסיסטיים, כבר לא מתייחסים. גם אני לא עוסקת כאן בדרך כלל בנושא הזה מרוב שהוא נדוש.

עכשיו מתברר שמה שנשים רגילות לספוג - גברים אינם מוכנים. ובצדק. וכשהם פועלים, כפי שפעלה אותה קבוצה, דרישתם גם נענית מיד. זאת בניגוד לתגובה השגורה למחאה של נשים על פרסומות: אלה מכונות מיד פמיניסטיות ממורמרות חסרות חוש הומור. הנה דוגמה מוחשית מאוד להבדל בין מה שקורה כשקבוצה חזקה נפגעת ומתקוממת לבין נחלתה של קבוצה שמשמשת דרך קבע שק החבטות של הפטריארכיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו