בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביטול חזקת הגיל הרך

לקרוא לילד בשמו

נדמה שמה שמנחה את תומכי המהלך הוא הרצון לכבול את ידי הנשים ולהשיבן אחורה. וגם: מה בין הגדלת שדיים לכריתת הדגדגן

92תגובות

אתם יודעים מה, קדימה, שיבטלו את חזקת הגיל הרך.

* במדינה שרוב העניים בה הן עניות - מה זה כבר משנה אם נשים - וילדים - יהיו עניות עוד יותר, לאחר שגברים ישתמשו בשינוי החוק כדי לצמצם עד מאוד את דמי המזונות?

* במדינה שברוב המכריע של המשפחות בה האם היא המטפלת העיקרית בילדים, ולרוב גם היחידה (ב-76% מהמשפחות, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) - למה לא להחליט שבעצם גברים מופלים לרעה ולנצל באופן מניפולטיבי, ציני ושקרי את עקרון השוויון?

* בחברה שבה נהוג, ברוב הגדול של המשפחות, שהאשה היא שמשהה את הקריירה שלה, או עובדת בחצי משרה וכדומה, כדי להיות עם הילדים, בעוד שהגבר ממשיך להתקדם, גם בשכר - למה להביא בחשבון את הפערים האלה?

* במדינה שצעדיהן של נשים הולכים ומוצרים בה, אם בגלוי ובבוטות בקרב חרדים ואם בדרכים סמויות קצת יותר בקרב חילונים - למה אנחנו בכלל מופתעים מהתמיכה בהצעת חוק כזאת?

* במדינה שאינה מאפשרת נישואים אזרחיים אלא רק נישואים דתיים, שמובנית בהם אפליה לרעה של נשים - איך זה שעוד לא הבנו שפשוט לא סופרים אותנו?

מוטי קמחי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

* במדינה שטייקוניה זוכים למחיקה של מאות מיליוני שקלים מחובותיהם וממשיכים לחגוג, ואילו אדם מן השורה שלוקח הלוואה קטנה בבנק יכול להשתעבד כל חייו להחזרתה - עוד לא ברור לנו שאנחנו חיים בג'ונגל שבו כל דאלים גבר?

* במדינה שיוצאי אתיופיה סובלים בה גזענות קשה - למה בעצם אנחנו מצפים לגישה הומנית והוגנת לנשים וילדים, לא משנה מאיזה צבע?

* במדינה שמגרשת פליטים וילדיהם, גם לאזורי מלחמה - למה שילדים שאינם פליטים לא יסבלו מהמלחמות בין הוריהם, שיחריפו מאוד עם שינוי החוק?

נכון, יש גברים שהם אבות המעורבים כראוי בגידול ילדיהם גם בעת הנישואים, ואין סיבה שלא יגדלו אותם בהסדר משותף עם האם, גם לאחר גירושים. אבל מה לעשות - הם מיעוט קטן. חבל שזה כך, כדאי שזה ישתנה - אבל אנחנו עוד לא שם.

התוצאה הברורה והעיקרית והמכרעת של שינוי החוק, אם אמנם ישונה בעקבות מסקנותיה של ועדת שניט שאומצו בשבוע שעבר בידי שר המשפטים יעקב נאמן, תהיה אחת: מתן נשק לגברים בהליכי גירושים - אם לא תסכימי להפחתה גדולה בדמי המזונות, אתבע משמורת על הילדים. הקביעה הזאת לא נובעת מדעה או רגש כאלה או אחרים כלפי גברים או נשים, אלא ממה שקורה בשטח.

ואפשר גם ללמוד מהמקרה של מדינת ויסקונסין בארצות הברית: לאחר ביטול חזקת הגיל הרך שם, לא השתנה שיעור האמהות הגרושות שקיבלו את הילדים לחזקתן - 95%. מה שכן השתנה הוא, שהנשים האלה קיבלו הרבה פחות מזונות בשביל ילדיהן.

ועוד יש לזכור: יש זוגות-לשעבר שמנהלים משמורת משותפת של ילדיהם ובהצלחה. אבל בשביל זה דרושים יחסים טובים ושיתוף פעולה הדוק. אלה אינם מנחים את הפעילים המקדמים את שינוי החוק, ובוודאי לא ינחו את מי שינצלו אותו לנקמה, רגשית וכלכלית, בנשים שהיו נשואות להם - ובאופן שערורייתי, על חשבון ילדיהם.

חלק מהתומכים והתומכות בשינוי החוק עושים זאת באמונה שלמה - ותמימה - שהוא יקדם שוויון. הם אינם מבינים שלא זה סדר הדברים. כשתהיה חלוקת תפקידים מאוזנת בטיפול בילדים אצל רוב הזוגות הנשואים, אפשר יהיה לדבר על שינוי כזה.

נדמה שמה שמנחה את התמיכה של אחרים, שוחרי טוב פחות, הוא הרצון, המודע או לא, לכבול את ידיהן של נשים. להחזיר אותן אחורה. נשים הן כיום היוזמות של רוב הגירושים. אם הן לא יוכלו להתקיים ולקיים את ילדיהן אחרי גירושים, חלק מהן עשויות להימנע מהם - גם אלה מהן שסובלות התעללות. ושוב, כרגיל, גם הילדים יסבלו. מדובר במחיר כבד מנשוא.

שתלים ורעיונות שתולים

אבל חוץ מהבעיה הקטנה הזאת של עשרות אלפי ילדים שעומדים להיפגע קשות, שחייהם עומדים להיטלטל עוד הרבה יותר מהדרוש - בסך הכל הרי הגיעו ימים טובים. כל הבעיות נפתרו, אין כבר חסרי דיור במדינה, שכר המינימום הוכפל, תקציבי החינוך והבריאות שולשו, נפטרנו סוף סוף מהגזענות נגד פלסטינים, אתיופים ומי לא, גם מהאלימות של גברים נגד נשים, שכרם של נשים וגברים הושווה, חלוקת התפקידים המגדרית הנושנה תוקנה, במקום להציק לפעילים חברתיים המשטרה מטפלת בשחיתות. כיף. לא נותר איפוא אלא לעסוק בדברים אחרים לגמרי.

שדיים, למשל. וליתר דיוק, שתלי סיליקון. בחודש שעבר נודע כי נשים צרפתיות חלו בסרטן ומתו בעקבות תקלות בניתוחים פלסטיים להגדלת החזה, והבהלה ברחבי העולם עוד לא שככה. בין שלל התגובות על הפרשה, פורסם פוסט מכה הדים, המשווה בין ניתוח להגדלת השדיים ובין אחד הפשעים החמורים ביותר נגד נשים: הטלת מום באיבר המין - כריתת הדגדגן או חלק ממנו - שעדיין נעשית בחלקים של העולם השלישי.

זהו מאמר פרובוקטיבי ללא ספק, במיוחד לנוכח השיעורים הגדלים והולכים של נשים הפונות לניתוחים פלסטיים קוסמטיים. מה גם שרבות מהן אומרות, כי אינן עושות זאת למען גבר כלשהו אלא בשביל עצמן. הן מעידות כי הניתוח משפר את הרגשתן ואת ביטחונן העצמי.

כותבת המאמר היא ד"ר מריאן מולמן, יועצת לאמנסטי אינטרנשיונל בענייני מדיניות בריאות וזכויות אדם. מולמן מציינת, כי בתוך כל המהומה שעוררה שערוריית שתלי הסיליקון הפגומים והקטלניים, שאלה אחת לא נשאלה, לפחות לא די הצורך: מה מניע נשים לעבור, מרצונן, פעולה של חיתוך גופן והשתלת עצמים זרים בתוכו, העלולים לסכן את בריאותן?

מולמן מספרת על תרגיל מחשבתי שהיא מציבה לפני סטודנטים בקורסים על זכויות אדם ובריאות: אם כריתת דגדגן היתה נעשית לנשים מבוגרות בהסכמתן, האם היה הבדל בינה לבין ניתוחים להגדלת שדיים, חוץ מהעובדה שהפעולה הראשונה מעוררת בנו התנגדות וסלידה עמוקות והשנייה לא?

אי-אף-פי

נכון, היא כותבת, שכריתת דגדגן נעשית בדרך כלל לילדות, שאינן יכולות להסכים או אף להבין את פשר האלימות שמתבצעת בגופן. והפשע הזה נעשה לרוב במקומות ששירותי הבריאות בהם מעורערים או לא קיימים, כך שהתנאים הירודים עלולים להביא לזיהומים ואף למוות. אבל הרי גם אם זה היה נעשה בתנאים רפואיים מיטביים ובהסכמתן של נשים, היינו מכנים זאת הפרת זכויות אדם, כותבת מולמן. כי זו פעולה שנעשית אך ורק בשל תפישות סטריאוטיפיות הקובעות איך אשה צריכה או אמורה להיות; כי לא רק שהיא אינה דרושה מבחינה בריאותית, אלא היא אף מזיקה לבריאותה המינית ואף הכללית של האשה.

ואולם, על פי מולמן, גם על ניתוחים להגדלת השדיים אפשר לומר אותו הדבר: הם נעשים רק בשל תפישות סטריאוטיפיות הקובעות איך אשה צריכה או אמורה להיות; הם לא דרושים מבחינה בריאותית ואף מזיקים לבריאותה המינית והכללית של האשה.

מולמן מספרת על ביקור שלה בחבל כורדיסטאן שבעיראק, במסגרת פעילותה באמנסטי, שבו הסבירו לה נשים, כי אם לא יסכימו להטלת מום זה בבנותיהן, אלה ייחשבו מלוכלכות ולא יוכלו להינשא. שכן, על פי המוסכמות החברתיות שם, אשה אמורה להיות פסיבית ולא לחוות הנאה מינית. כלומר, הטלת המום נעשית כדי להפוך את האשה למתאימה לתפקיד המגדרי שנקבע לה בחברה והיא מבטיחה לה מעמד חברתי וקיום כלכלי. לטענת מולמן, גם ניתוחים להגדלת השדיים נעשים כדי להפוך את האשה למתאימה לתפקיד המגדרי שנקבע לה בחברה - אטרקטיבית בעיני גברים, במקרה הזה.

הכותבת אינה מציעה להגדיר ניתוחים פלסטיים קוסמטיים כהפרת זכויות אדם, אבל היא כן מציעה לבחון לעומק את הסטריאוטיפים החברתיים, המובילים לשיעורים גבוהים יותר ויותר של ניתוחים כאלה. היא מדגישה כי אין להאשים את הנשים הנכנעות ללחצים החברתיים, אלא דרושות פעולות ממשלתיות לשינוי התפישות. אחת הקריטיות שבהן היא השקעה נרחבת ומחייבת בחינוך מגדרי. ועל כך נאמר - אמן.

על פי מחקרים, כותבת מולמן, נערות המחבבות את גופן ונהנות ממנו נוטות לדחות את תחילת פעילותן המינית ולהיקלע פחות ליחסים מנצלים. סביר איפוא, שכאשר נערות אלה יגדלו ויהיו לנשים, הן ייטו פחות לרצות לשנות את גופן, בוודאי בדרך שמזיקה לבריאותן.

מלבד זאת, אפשר בהחלט לשאוף ולפעול לכך שנשים לא יצטרכו להסתמך על טיפים, או דייטים, או נישואים, כדי להשיג רווחה כלכלית.

לעומת גישתה של מולמן, גישה פמיניסטית קלאסית, יש בשנים האחרונות אסכולה שלפיה כל עוד הניתוחים הפלסטיים הקוסמטיים נעשים מתוך בחירה חופשית של הנשים, אין בהם פסול, כי הפמיניזם הרי נועד לאפשר לנשים בחירה חופשית. זה קצת מזכיר את אלה שאומרים שאין רע בכך שאשה תשב בבית ובן-הזוג שלה יפרנס אותה אם זו בחירתה החופשית. גם אם מסכימים שהעמדות הפוסט-פמיניסטיות לגיטימיות, צריך לזכור את המחיר הגבוה שבו הן כרוכות: בתחום הבריאות במקרה הראשון, מבחינת עצמאות כלכלית על כל השלכותיה במקרה השני.

בספר "ההיסטוריה של השד" (הוצאת זמורה ביתן) כותבת החוקרת האמריקאית ד"ר מרילין ילום, בין השאר, על התקופה שניתוחי הגדלת שדיים צברו תאוצה, בסוף שנות ה-80. בין היתר היו שטענו אז, כי השדיים המושתלים הם "סמל של מעמד", עדות לכך שאשה יכולה לקנות לה את הגוף שהיא רוצה בו, "כמו שהיא יכולה לקנות כל דבר אחר". אכן התגשמות החלום האמריקאי. לעומת עמדות כאלה כתבה אז הסופרת הפמיניסטית סוזן בראונמילר, כי קיבעון השדיים הוא חלק מתגובת-הנגד להישגי הפמיניזם, הפועלת לרעת הנשים.

הנהייה אחרי הניתוחים למיניהם נובעת מהמגמה החברתית-תרבותית החזקה, לשדר לנשים כל הזמן שהן לא מספיק מוצלחות, לא מספיק שוות, שהמראה שלהן לא עומד בסטנדרט. או שאת לא מספיק רזה, או שאת לא מספיק גבוהה, או שהשדיים שלך קטנים מדי, או שהם בכלל גדולים מדי.

המגמה הזאת משרתת הרבה מטרות: היא טובה לתאגידים כלכליים, כי ככל שנשים לא מרוצות מעצמן הן ירצו "לשפר" את עצמן, ויקנו עוד ועוד מוצרים, ויעשו עוד ועוד ניתוחים, וכל זה מניב רווחים.

וזה גם משרת את הסדר החברתי הישן, הפטריארכלי. כדאי לשים לב שמיתוס היופי, כמו שכינתה זאת נעמי וולף בספר המכונן שלה משנות ה-90, צבר תאוצה והחריף מאוד דווקא בשנים שאחרי מהפכת שחרור האשה. דווקא כשנשים הצליחו לצאת לעבודה ולרכוש עצמאות כלכלית ולמלא תפקידים מגוונים, הן גם נדרשות להיות יותר ויותר רזות, חטובות, חלקות. נכון, היום כבר אי אפשר להגיד "אשה, למטבח", זה לא יתקבל. אז יש דרך חדשה להצר את צעדיהן של נשים, לגרום להן להיות עסוקות במרוץ המטורף הזה אחרי המראה המושלם במקום להשקיע אותה אנרגיה בהתקדמות מקצועית למשל.

באופן מעניין, יש שגם מייחסים את ההקצנה בתחום ה"צניעות" בחברה החרדית לכך שיותר ויותר נשים יוצאות מהבית ומפרנסות, כלומר רוכשות מעמד ניכר יותר מבעבר. אין ספק, פתלתולות הן דרכי הפטריארכיה לגוניה.

בכל מקרה, אי אפשר מן הסתם למנוע מנשים הרוצות בניתוח מיותר להגשים את משאלתן, אבל אפשר לפחות לדאוג לכך שנשים יהיו מודעות היטב, הן לסיכונים הבריאותיים, והן לכך שהן משמשות כלי משחק במהלך ציני ונצלני, שרבים מאוד מרוויחים ממנו, בעוד שהן אלה שמשלמות את המחיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו