למה נשים מתנהגות כאחרון השוביניסטים - גברת מג'ונדרת - הארץ

למה נשים מתנהגות כאחרון השוביניסטים

העמדה שנקטה איילה חסון בפרשת נתן אשל היא רק עוד דוגמה לנשים שרוצות להיות "אחת מהחבר'ה", גם במחיר השתלחות באחרות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער
צפי סער

מה שנשאר מהשמאל הישראלי המתון, זה החבוט והמתכווץ, עומד להחליט מי יעמוד בראשו ביום שלישי בשבוע הבא, בפריימריז של מרצ. הבחירה הזאת עשויה להכריע, להערכתי, בין הכפלה (לפחות) של כוחה הפרלמנטרי של מפלגה זו כיום (שלושה מנדטים בלבד) לבין כמעט-איפוס של נוכחותה בכנסת. אם חפצת חיים מרצ, עליה לבחור בזהבה גלאון לעמוד בראשה.

כל חברי הכנסת המכהנים כיום מטעם מרצ הם פוליטיקאים ראויים. שלושתם, גם אילן גילאון וניצן הורוביץ, רשמו לזכותם פעילות מרשימה בכנסת ומחוצה לה. מרצ, חשוב לזכור, היתה הסיעה היחידה שכל חבריה הצביעו החודש נגד החוק המחריד המאפשר לכלוא פליטים שלוש שנים ללא משפט.

ועם זאת, לפעילותה של גלאון אין אחות ורעה. רק בזכות הפעילות הזאת - ובתוכה פריצת דרך במאבק בסחר בנשים ועשייה מגוונת למען זכויות אדם - היא האדם הראוי ביותר לעמוד בראש מרצ; ומי יודעת, אולי אפילו להשיב את ימיה כקדם.

לצד זאת, מן הראוי שבראש מרצ - המפלגה שהקימה שולמית אלוני - תעמוד אשה. בוודאי אשה רבת זכויות כמו גלאון. בוודאי באקלים הפוליטי-חברתי בישראל של היום ונוכח האיומים הקשים כאן על זכויות של נשים בפרט ושל בני אדם בכלל.

איור: עמוס בידרמן

אבל גם אם גלאון אכן תיבחר, לא יהיה די בכך. אחת הבעיות הזועקות לשמים ממש, ולא ברור איך עודנה שרירה וקיימת, היא שמרצ היא מפלגה לבנה. אשכנזית. של המעמד הבינוני-גבוה ומעלה. הן בייצוג והן בציבור שהיא מצליחה לפנות אליו. זו כמעט בדיחה שמפלגה כזאת מתיימרת לייצג ערכים הומניסטיים, של שוויון וזכויות אדם, בעוד שהיא עצמה מורכבת למעשה מנציגי ההגמוניה הישראלית רבת השנים (גם אם הם אשה שעלתה מליטא בילדותה, הומו מוצהר ונכה).

דוגמה בולטת לכך היתה בשבוע שעבר: לאחר שפורסם כי חיילים נלקחו לקבר הבבא סאלי במסגרת מפגשי "תרבות יום א'", מחתה על כך גלאון בטענה שמדובר בהקצנה דתית. בתגובה תהה אופיר טובול, עורך אתר המוסיקה והתרבות "קפה גיברלטר", למה ביקור בקבר של בן-גוריון או מנהיגים אחרים הוא לגיטימי ואילו ביקור בקבר הבבא סאלי - ממנהיגי יהדות מרוקו, שהוא לדבריו מופת של מתינות וסובלנות - הוא שערורייה. בלי להיכנס לסוגיה של ביקור בקברים בכלל, הסיפור הזה ממחיש את העיוורון, שגם לוחמת זכויות אדם כמו גלאון עלולה ללקות בו.

היא כמובן אינה היחידה. גם אני חשבתי כמוה על עניין הביקור בקבר הבבא סאלי לפני שקראתי את דבריו של טובול. הרי "אנחנו" החילונים, ה"נאורים", הרציונליסטים, בזים למנשקי מזוזות ותולי תמונת הבבא סאלי בבתיהם.

ובכן, זוהי גישה בעייתית וגזענית. ואם השמאל המקומי לא ימהר להתפכח, אבל באמת, מהחינוך המתנשא שהוחדר בו, ויבין שלא צריך להיות דתי כדי לכבד מורשת תרבותית, במיוחד של מישהו אחר - כנראה יישאר ממנו עוד הרבה פחות ממה שיש עכשיו.

אז לגלאון, אם תיבחר בשבוע הבא לעמוד בראש מפלגתה, תהיה הרבה מאוד עבודה. בחירתה תאפשר את המשך קיומה של המפלגה, כדי שתבצע את העבודה החשובה הזאת.

יפהפיות החוצה

"הסתבכות מביכה" - זו היתה הכותרת לדיווח בעמוד הראשון של אחד העיתונים בתחילתה של פרשת החשדות נגד נתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה, בהטרדה מינית של עובדת בלשכה. נו, אחד החבר'ה הטובים הסתבך, כמה מביך. בלשכת ראש הממשלה אף הגדירו את הפרשה "רכילות".

זו רק דוגמה אחת לזלזול, מודע או לא, בנשים ובהטרדה שהן חוות. זו רק דוגמה, אחת מני רבות, לכך ש"מועדון הבנים" הישן והרע ממשיך להתקיים. המושא המשתמע של הכותרת הזאת הרי אינו האשה שבה מדובר, אלא הגבר וסביבתו הפוליטית, החווים אי-נעימות רחמנא ליצלן. ולא רק של הכותרת הזאת: מרבית הרשימות וההתדיינויות על הפרשה בשבוע החולף עסקו בתככי הלשכה, בדמויות (הגברים בעיקר) הרוחשות בה, בכל מיני השלכות של העניין. הדמות שהכי פחות דובר בה היא האשה שהוטרדה (כן, ברור שלכאורה).

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

ובכלל, מתברר שאפשר היה למנוע את כל "ההסתבכות המביכה" הזאת: המתכון לכך סופק ביום חמישי בתוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב', באדיבות העיתונאית אילה חסון. הרבה ביקורת כבר ספגה חסון בימים האחרונים - ובצדק - על העמדה שנקטה, כשסיפרה על בכיר בלשכה חשובה בישראל שחמד את אחת העובדות "כממתק מלבב", ועמיתיו, שחששו פן הוא "יסתבך", גילו יצירתיות ותושייה - והעבירו את האשה מתפקידה.

איור: עמוס בידרמן צילום: יוסי מימוני

כשד"ר אורית קמיר, שהתארחה באולפן, מחתה על סוג ה"פתרון" הזה ואמרה כי מדובר בהדרת נשים, לעגו לה חסון והאחרים באולפן, הפרשן חנן קריסטל והיועץ לשעבר של נתניהו יוסי לוי. קריסטל הסביר שאין לשים "מכשול בפני עיוור".

מעבר לכך שזו גישה מעליבה לגברים, המתייחסת אליהם כאל יצורים נחותים שאינם מסוגלים לשלוט במעשיהם (ובו-בזמן כן כשירים, משום מה, לנהל את המדינה) - לא ברור במה היא שונה מדרכם של חרדים המרחיקים נשים מטווח עיניהם, ומהמרחב הציבורי בכלל, כדי לא להתגרות חלילה. בין השאר שיקפו הדברים את הדיכוטומיה שנעשית בין "הפרימיטיבים האלה", החרדים, לבין מה שקורה "אצלנו" - הדרה? מה פתאום, ציחקקו חסון ואורחיה, מדובר בלשכה, בבכירים, במסדרונות הממשל, באנשים משלנו. לא ברור כיצד חסון אינה מבינה, שמישהו עשוי להחליט שהיא לא אמורה להופיע בטלוויזיה כי זה מגרה אותו. או אפילו ברדיו - אולי קולה הערב עושה לו את זה?

לא כדאי להיתמם: הגישה הזאת שרירה וקיימת, כנראה במקומות לא מעטים. לא מזמן סיפר לי איש היי-טק, כי בצוות שבו הוא עובד, שבשנים עברו לא היו בו כלל נשים, עבדו בשנתיים האחרונות שתי נשים - אך הן עזבו והוחלט לא לשכור עוד עובדות לצוות. למה? כי שתי המהנדסות שעבדו שם - שהיו מצוינות מבחינה מקצועית, כפי שבן-שיחי הקפיד לציין - הסתייגו מהבדיחות והגסויות של הגברים שבצוות (שלדבריו לא הופנו אליהן אלא איפיינו את האווירה הכללית).

מה עושים? יש שלוש אפשרויות. שתיים גרועות: לא לשכור נשים, או שנשים יסכינו עם אווירה סקסיסטית; ועוד אחת: שגברים ונשים יתנהגו כמו בני אדם. יתחשבו אלה באלה. דברים אלמנטריים למדי.

מעניין, אגב, שאותה אשה שחסון סיפרה עליה הועברה מתפקידה כי היתה יפהפייה, כדבריה. אז נשים יפות זו בעיה. וגם נשים שאינן עומדות בסטנדרטים המקובלים של יופי או גיל מסולקות לא פעם כידוע (למשל בטלוויזיה). אז מה נשאר? האם על אשה להיות ממוצעת-מראה כדי לשרוד בשוק העבודה? יש סרגל שבודק את העניין הזה?

חסון - שלמרות תגובתה בעקבות הסערה שעוררו הדברים, האזנה לתוכנית בהחלט מבהירה היכן היא עמדה בוויכוח הזה - היא כמובן לא האשה הראשונה, ולמרבה הצער כנראה גם לא האחרונה, שנוהגת כאחרון השוביניסטים. נוהג ותיק ומובהק של הפטריארכיה הוא להפריד בין נשים, בהחלט הפרד ומשול. ויש נשים שחוששות כל כך להימנות עם "הנודניקיות האלה שמתלוננות כל הזמן על אפליה", או "הפמיניסטיות הממורמרות האלה" - שחשוב להן נורא להיות "אחת מהחבר'ה", גם אם זה כולל השתלחות בנשים אחרות או פגיעה בזכויות שלהן.

נשים אלה, אגב, הולכות ומתמעטות, לדעתי: לפחות בשדה הפמיניסטי, וגם מחוצה לו, אחת התופעות הכי בולטות בעיני היא תמיכה ופרגון הדדיים של נשים. בניגוד לדעה הקדומה, שוב תוצר של הפטריארכיה, שלפיה נשים צהובות זו לזו, מנהלות "קרבות חתולות" ושלל דימויים מלבבים כגון אלה - נשים רבות יותר ויותר יודעות כיום, שאין כמו אחוות נשים, ודבר לא ישווה לכוח של נשים כשהן מלוכדות.

יש לקוות, שגם אילה חסון תגיע מתישהו להכרה הזאת. כדאי לה, זה כיף.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ