בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם יש מפלגות בלי נשים, למה שלא יהיו בלי מזרחים?

וגם: איזה תוקף יש למסקנות של ועדה שפעלה תחת איומים, מה צופן העתיד למוסד הנישואים ואיך נראית הבטן של נשים אמיתיות

56תגובות

לא ברור מה מאוס יותר - העדרן של נשים מרשימות לכנסת של מפלגות דתיות, או כנס היסוד של התנועה החדשה שהקים מאיד דגן בשבוע שעבר, שלא הופיעה בו ולו אשה אחת. אנשי המפלגות הדתיות לפחות אינם צבועים: עמדתם המוצהרת היא, שנשים לא נועדו לתפקידי הנהגה. זאת לעומת אנשי התנועה של דגן, "יש סיכוי" (למה? לגברים לבנים ולהמשך המיליטריזם הישראלי?), שלאחר הפרסום על העדר נשים מהכנס שלהם גימגמו תגובה חצי-מתנצלת ומן הסתם יצרפו לשורותיהם במהרה איזו אלופת-משנה במיל' או מנכ"לית בדימוס.

באחרונה נשמע רעיון להצעת חוק שתאסור מפלגות ללא נשים, אך נראה שאין בכנסת תמיכה בכך. מעניין. תארו לכם מפלגה שתצהיר שאינה כוללת ברשימתה מזרחים. או עולים מרוסיה. או איטרי יד ימינם. או ערבים. אופס, כזאת בעצם כבר יש - ולא אחת. אלא אם כן ישראל ביתנו או הבית היהודי ודומותיהן יפתיעו לקראת הבחירות הבאות.

וכך מתקיימת לה, כנהוג בארצנו המשונונת, אנומליה שכזאת: מצד אחד, בראש שלוש מפלגות עומדות כיום נשים - שלי יחימוביץ' בעבודה, זהבה גלאון במרצ וציפי לבני בקדימה; תופעה חדשה בהיקפה וחביבה בהחלט. מצד שני, גופים פוליטיים אחרים, ולא רק דתיים, לוקחים את הזמן עד שיגיעו למאה ה-21.

עופר וקנין
שירן גרנות

הרעלת מזונות

במוסף סוף השבוע של "מעריב" הופיע תיאור מצמרר של האיומים והאלימות שהפעילה החבורה המכנה עצמה "ארגוני הגברים" נגד חברים וחברות בוועדת שניט, שאכן המליצה לבסוף, לשמחתם, על ביטול חזקת הגיל הרך. איומים, הפחדות, הטרדות, השמצות והתנכלויות היו מנת חלקם של חברים בוועדה, וחלק מהם הודו כי ייתכן שאלו השפיעו על שיקול הדעת.

פרופ' אסתר הרצוג, מרכזת "פרלמנט נשים", אומרת כי זהו רק קצה הקרחון. ההתנהגות הבריונית הזאת, היא מספרת, נמשכת מאז תחילת פעולתה של ועדת שניט לפני כשבע שנים. כך, כנס שקיים אז הפרלמנט בנושא זה הותקף על ידי פעילים. לאחר שהם פנו לארגונים השותפים לכנס, כמו קרן אברט, בתביעה שיבטלו את תמיכתם בו, הפגינו בו גברים אלה, מצוידים במעין עמוד תלייה, ולבסוף נכנסו לאולם והתפרעו בו. איש התנועה הקיבוצית, שסיפקה למארגנות הכנס את האולם, נבהל מאיומיהם וברח מהמקום, מספרת הרצוג.

לדבריה, באתרים רבים שלהם - שבינתיים נמחקו כשהבינו שאלו מספקים ראיות לאלימות ולשנאת-הנשים שלהם - הם השמיצו, הסיתו וביזו את הפעילות המרכזיות נגד ביטול חזקת הגיל הרך, כולל קישור ביניהן לבין אתרי פורנו.

לפני כמה חודשים, ממשיכה הרצוג, "נפגשנו, כמה פעילות, כדי לדון בעניין הוועדה. קבענו דרך הרשת להיפגש בבית קפה, והדבר נודע להם. היינו שבע-שמונה פעילות. כ-15 גברים באו לרחבה שמול בית הקפה והפגינו עם ארון קבורה ורמקולים, בצעקות וגידופים קשים". בניגוד מוחלט לכך, היא מוסיפה, חלק מהם באים אל הפעילות, למשל בדיונים בכנסת, ומדברים במתק שפתיים.

אכן, "התנועה לזכויות הגבר לא לשלם מזונות" לא נחה לרגע. ויש לסייג ולומר, שישנם גם אבות שבאמת ובתמים מעוניינים לגדל את ילדיהם בשיתוף עם אמם של הילדים, גם אם נפרדו ממנה, ואינם מונעים מרצון לנקום בנשים ו-או לא לשלם מזונות. אבל אלה אינם אותם גברים הפועלים בבריונות כזאת.

הפעילות האלימה והלא-לגיטימית הזאת היא בהחלט עילה לבחון את ביטול המלצותיה הבעייתיות של ועדת שניט, שמתברר כי פעלה תחת לחצים מתמידים ולא ראויים. אמנם חברי הוועדה בוודאי פעלו מתוך כוונות טובות ובצורה מקצועית ושקולה מבחינתם, אבל גם הם בני אדם ולא יכלו שלא להיות מושפעים מהלחצים המאיימים והברוטליים שהופעלו עליהם. האם ייתכן שגורלם של מאות אלפי ילדים במדינת ישראל יוכרע בנסיבות כאלה?

חופה ואטלולה

זה חוזר כל כמה שנים - המערב נסער, כלי התקשורת הומים, הנושא בוער: האם מוסד הנישואים מת?

הכותבים והכותבות הרבים בנושא מציגים נתונים: שיעור הנישואים יורד. 39% מהאמריקאים סבורים שאבד כלח על הנישואים, לפי סקר של מרכז המחקר Pew. זוגות רבים יותר ויותר מסתפקים במגורים יחד בלי להתחתן. אלה שכן מתחתנים עושים זאת בגיל מאוחר מבעבר. ושיעור הגירושים בקרבם עולה. אפילו בישראל המשפחתית לעילא המוסד כבר לא מה שהיה, מתברר: אם בשנות ה-70 התחתנו כאן מדי שנה 1% מהאוכלוסיה, ובשנות ה-80 0.7%, כיום שיעור הנישאים מדי שנה הוא פחות מ-0.6%.

שאטרסטוק

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

לא מזמן עוררה הדים רבים כתבה של קייט בוליק במגזין "אטלנטיק". היא בת 39 והבינה שייתכן כי לא תינשא לעולם. ברשימה, שכותרתה "All the Single Ladies", היא מפליגה בתיאורים ובנתונים על עברה הרומנטי, על שיעורי הגברים והנשים ב"שוק", מראיינת כמה נשים צעירות שכולן, מתברר, רוצות להתחתן, ועוד ועוד.

לעומת זאת, מחקר אמריקאי חדש - המצביע על כך שאחת הסיבות לירידה בשיעור הנישואים היא החשש מפני גירושים - גם מגלה כי דווקא נשים הן שחוששות לכבול עצמן במוסד הזה. מדובר בעיקר בנשים ממעמד הפועלים, שהסבירו לחוקרים מהאוניברסיטאות קורנל ואוקלהומה, כי הן חוששות שפירוש הדבר יהיה עוד אדם לטפל בו - בלי תוספת הכנסה ניכרת. בהחלט נשים חכמות ומפוכחות. בכתבה חדשה ב"אטלנטיק" מציינים כי מגמה זו מנוגדת לעבר, שבו דווקא שיעור הנשים המשכילות שנישאו היה נמוך במיוחד.

השינויים הרבים - לא רבים מספיק - שהתחוללו בכ-50 השנים האחרונות בחברה המערבית אכן זרעו בלבול ומבוכה במוסד הוותיק, שהוא בבסיסו חוזה חברתי-כלכלי. כיום הוא אמנם נסוב על אהבה (לפחות בתחילת הדרך) - 91% מהנשים ו-86% מהגברים בארצות הברית מצהירים כי יתחתנו רק מתוך אהבה. וגם מי שבעבר לא יכלו להיכנס בשעריו, לפחות לא בלב שלם - הומואים ולסביות - מצטרפים אליו. וילדות קטנות, אללי, עוד מתחפשות כל פורים לכלות. ורבות מהרווקות שעומדות לחגוג יום הולדת 30 שוקלות במקום זאת לקפוץ מאיזו מרפסת.

השאלה היא, למה בעצם כולם כל כך רוצים להיות חלק מהמוסד הזה. נכון, כשבוחרים טוב, הוא די נוח. עול הפרנסה נחלק בין שניים, יש הטבות מהמדינה, קל יותר לגדל ילדים אם רוצים.

אבל כשזה רע, זה רע מאוד. זוגות רבים כל כך ממשיכים לחיות יחד אף על פי שיחסיהם איומים, ויש שאף מביאים עוד ילדים לעולם במצב הזה. וכולם סובלים. אצל אלה שכן מפרקים את החבילה, הנשים בדרך כלל נענשות כלכלית ורמת חייהן נפגעת. בישראל נוספת לכל התסבוכת הזאת העובדה השערורייתית, שגם חילונים גמורים לכודים בידי הממסד הדתי אם הם מתעקשים לעגן את יחסיהם בחוזה.

לנוכח הקשיים הכלכליים שהם מנת חלקם של רבים כל כך, וגם הבדידות של הורים טריים למשל, קשה שלא להתגעגע לעבר לא מוכר לנו, שבו משפחות מורחבות חיו יחד ובני דורות שונים סייעו זה לזה. ואפשר גם לקנא בנשות שבט המיסו שבסין, שם השיטה שונה לגמרי: הנשים הן שמחזיקות ברכוש ומארחות בבתיהן את הגברים.

בכל מקרה, מאחר שהמבנה הנוכחי של תא משפחתי - אבא, אמא וילדים - החל עם המהפכה התעשייתית והקפיטליזם, אפשר לפנטז על שחרור שתי ציפורים בבת אחת: שינוי הן של המבנה הכלכלי-חברתי השולט כיום והן של מבנה המשפחה, באופן שיתאים יותר לצורכיהם של נשים, ילדים וגברים.

בינתיים, מעמד הנישואים כיום הוא נושא סבוך ומורכב מאוד. לפני שאפשר יהיה להתחיל להתיר את הפלונטר הזה, אחד הדברים שצריכים להשתנות הוא התפישה הרווחת כל כך, שלפיה מי שחי בזוגיות - חייו טובים, ומי שלא הוא אומלל. רק אז אפשר יהיה לבחון כראוי, כל אדם לעצמו ולעצמה, באיזו מסגרת רוצים לחיות, עם מי (אם בכלל), למה ואיך.

מי שידעה, כנראה, איך היא רוצה לחיות היתה האנתרופולוגית מרגרט מיד. כשנשאלה פעם למה כל הנישואים נכשלים, היא ענתה: "תסלחו לי מאוד, אני הייתי נשואה שלוש פעמים ונישואי אף פעם לא נכשלו".

אם בפרסומות או בתצלומי אופנה למיניהם בטן של אשה היא תמיד מין קרש שטוח להפליא, הרי במציאות זה כמובן אחרת. הידיעה הזאת לא מונעת מרוב הנשים לנסות להשיג אותה בטן שטוחה - שהיתה להן לאחרונה, אם בכלל, בגיל 11 - ולהיות מתוסכלות נורא כשהן לא מצליחות. האתר האמריקאי החביב xoJane.com מזמין את הגולשות לשלוח תמונות של הבטן שלהן - והתוצאה, כצפוי, מרנינה ובעיקר מגוונת מאוד. והכי נדיר: נטולת פוטושופ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו