חג גדול לשוביניסטים - גברת מג'ונדרת - הארץ

חג גדול לשוביניסטים

מצד אחד כל תחפושת של שפן היא שפנפנה, מצד שני רשת צעצועים מטשטשת ילדות מחופשות במודעה, וגם מה זה אומר "לשבת בבית"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער, גברת מג'ונדרת

לקראת פורים, שיחול בשבוע הבא, סיפרה לי חברה טובה, שהשנה היא שמחה: אחרי שנים שבהן בתה הצעירה רצתה להתחפש אך ורק לפיה, מלכת- (הלילה, הכוכבים, אסתר וכו'), נסיכה וכד', תמיד בוורוד מנצנץ לסוגיו, החליטה השנה הילדה, תלמידת כיתה ב', להתחפש לשוטרת.

אני, כמובן, עיקמתי את פרצופי. שוטרת?!? סיננתי מתחת לשפמי הפמיניסטי הסנובי; אני מקווה שלא שוטרת הגירה!?! מה זה הפמיניזם הליברלי הזה?

חברתי האהובה, פלצנית פחות ממני, הסבירה לי שמדובר בסוג של התקדמות. בכל זאת לא עוד נצנצים ורודים של נסיכה חלושה המצפה להצלה מסוס לבן על נסיך, אלא סמל של כוח.

פרסומות לתחפושות שנתלו ברחוב מטלון בתל אביב. בדרך לפמיניזם רדיקליצילום: תומר אפלבאום

היא לא ריצתה אותי, אבל סיכמנו שנקווה בפורים הבא להתקדם לפמיניזם רדיקלי.

הקטע הזה היה אמור להסתיים במשפט הקודם, אבל אז עידכנה אותי חברתי בהמשך העלילה: היא ובתה הלכו לקנות את תחפושת השוטרת. אופטימיות שכמותן. לא שלא היתה תחפושת שוטרת. היתה: כמובן, "שוטרת סקסית".

חברתי, לא יודעת את נפשה, חיפשה ומצאה מפעל אחד, אי שם בארץ, שמייצר מדים במידות קטנטנות. וכך תהלך לה בתה במדי שוטרת לצד נסיכה סקסית ומלכה סקסית, כבאית סקסית ואחות סקסית, אסתר המלכה סקסית ואמא תרזה סקסית. יש סקס אחר?

קול בילדה

ובכלל, מי היתה מאמינה, שבתחפושות של פורים יתגלמו שני סוגים של התייחסויות שוביניסטיות לנשים, כל אחד מכיוון אחר.

פרסומת לתחפושות בעיתון חרדי - לחצו להגדלה

מצד אחד כל תחפושת שפן היא בעצם שפנפנה, מצד שני אחת מרשתות הצעצועים מפרסמת בעיתונים של חרדים מודעות ובהן פניהן של הילדות המחופשות מטושטשים.

לפני כמה חודשים כתבתי פה, שחרדי הרוצה לסלק נשים מהמרחב הציבורי, פן תחזנה בהן עיניו, ובליין תל-אביבי ש"דופק וזורק" - רק לכאורה שונים זה מזה: בעצם שניהם רואים בנשים אובייקט מיני ותו לא. והנה לכבוד החג הממשמש ובא אנחנו מקבלים את הגרסה דינקותא.

פורים שמח, יהודיות?

הנחת עבודה

לפחות פעמיים לאחרונה השתמשתי בביטוי "לשבת בבית" בנוגע לנשים שעובדות בביתן ולא מחוץ לו. קוראת חכמה הסבה את תשומת לבי לכך וכתבה: "עצם השימוש שלך בביטוי זה מעלה ניחוח של ביקורת נגד אותן נשים הבוחרות בקריירה ביתית. כל אשה ש'יושבת בבית' יודעת היטב שהקשר בין טיפול בילדים ובבית ובין פעולת הישיבה הוא מקרי בהחלט.

"נכון שבמציאות שבה אנו חיים כיום ‘בעל המאה הוא בעל הדעה', ולכן אשה שאינה משתכרת נמצאת בעמדת נחיתות. זו אכן בעיה אמיתית לעקרות בית. לכן אני מציעה שבמקום להנמיך (גם אם בצורה סמויה) את אלו שבוחרות בקריירה של טיפול בילדים, נבקר את התרבות שמתגמלת את בעל האמצעים הכלכליים ומנמיכה את השאר. הרי מישהו חייב לטפל בילדים ובבית - על כך אין ויכוח. מדוע, אם כך, אשת קריירה שמעסיקה מטפלת שתטפל בילדים מוערכת יותר מאשה שבוחרת להיות המטפלת בעצמה? ואפילו נהנית מכך, רחמנא ליצלן?"

הקוראת צודקת, כמובן. מי שאינה עובדת מחוץ לבית עושה עבודה קשה - בעיני קשה יותר מזו שבחוץ; וזו עבודה שקופה: אין לה תגמול, אין לה הערכה בדרך כלל. ואכן, הבעיה הגדולה היא מה מוערך בחברה, כפי שהומחש בקטע הקודם בטור זה. מדובר בעיוות עצום של סדר עדיפויות חברתי, תרבותי, כלכלי וערכי.

את מחיר העיוות הזה משלמות נשים רבות, שבחרו בעבודה ביתית ומוצאות עצמן ללא עצמאות כלכלית במקרה של גירושין למשל (ולא רק). עוד דבר שיש לזכור הוא, שכל הדיון הזה עוסק רק בנשים מהמעמד הבינוני-גבוה ומעלה: לכל האחרות אין ברירה אלא לעבוד, הרבה וקשה, גם מחוץ לבית וגם בתוכו.

חוץ מזה, אני יכולה להעלות על דעתי בערך 700 עבודות שהייתי מעדיפה על פני "לשבת בבית" - כלומר להשתעבד לעבודות סיזיפיות, שלפחות עלי שנואות במיוחד.

יפות שבא לבכות

ובמסגרת פינתנו צעד קדימה, שניים אחורה, סקובידו:

ברברה ארנרייךצילום: אי-פי

כו-לם (כמעט) כבר הבינו שנשים הן כמחצית מהאוכלוסייה וראויות להתייחסות. באשדוד קיימו בשבוע שעבר כנס, "עיר ידידותית לנשים". מאות באו אליו: פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ותקשורת ופעילות פמיניסטיות ועוד. ואז עלה לשאת דברים שלמה בוחבוט, יו"ר השלטון המקומי, וביקש "להדליק את האורות כדי שנראה את הנשים היפות".

נו מה נגיד? כמה שלא מתקדמות, יש כאלה שעדיין שוכן בתוכם ארצ'י באנקר קטן, שמוצא לו מתי לקפוץ החוצה.

***"כמו הרבה נשים אחרות, לא הצלחתי להבין למה בשנים האחרונות כל גבר שהחליף חיתול חש צורך לכתוב על זה ספר" (ברברה ארנרייך)

***בסקר של מרכז גוטמן וקרן אבי חי בקרב יהודים-ישראלים הוצגה לפני הנשאלים האמירה "אין צורך בשינוי מעמד הנשים בישראל כפי שהוא כיום". הסכימו לה 28% מהחילונים, 33% מהמסורתיים, 43% מהדתיים, ו-52% מהחרדים.

-------------------------------------------------------------------------------------------

אשה שחורה, סמכות לבנה

הטור מארח את אפרת ירדאי, דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, המתייחסת לתצלום הטבילה של אשה עירומה בגונדר

בשבוע האחרון געשה הרשת בשל תמונה של צלם העיתונות זיו קורן שצולמה במחנה הפלשמורה בגונדר. התמונה הזאת הובילה לדיון נוקב ואמוציונלי על מקומה של אשה, שחורה, חסרת שם, חסרת אמירה, הנתונה לסמכותם של פקידי הגיור/הממסד/הדת היהודית. אותה אשה סובלת מדיכוי כפול: פעם אחת מפני שהיא אשה ופעם שנייה משום שהיא שחורה תחת סמכות לבנה שהיא בהכרח פטרונית.

התלבטתי רבות אם להתייחס לנושא הזה, בהתחשב בעובדה שכל התייחסות מוסיפה לעוול שנגרם לאשה הזאת. קשה היה לי לשמוע גברים שלא מסוגלים להבין את הרגישות העצומה של העניין הזה, ואף נשים שלא מבינות ואומרות: מה הבעיה אם היא הסכימה? החלטתי להתייחס בעיקר כי לא לכל הא-נשים ברור מה הבעיה כאן.

זהו מקרה בוטה המשקף תפישה שלמה. הוא ממחיש את היחסים בין פקידי הממסד הישראלי בגונדר לפלשמורה בפרט, ובין הממסד הישראלי ליהודי אתיופיה בכלל.

נושא הפלשמורה הוא נושא כאוב ומסובך. ממעט הדיווחים שאנו כן מקבלים משם אנו למדים שאף אחד לא מעוניין בקידומו ובטיפול מהימן בו. האתיופים נתפשים כחלק מהנוף, חלק מהטבע: אפשר לקחת בלי להחזיר, להזיז ממקום למקום (מאדיס אבבה, לגונדר, ליפו ג'), בלי לשאול, בלי לתת דין וחשבון. אפשר להטיל עליהם מאוויים סמויים שלא יכולים להתממש בסביבה הנורמלית, אפשר לצלם אותם, להלביש אותם, להפשיט אותם, להביא אותם, לא להביא אותם, להחליט בשבילם, לקבוע אם הם יהודים או לא, לדברר אותם, להתייחס אליהם כמו אל ילדים קטנים שלא מסוגלים לעשות דבר לבדם, ללא יכולת הבחנה בין טוב לרע.

המקרה הזה משקף את השליטה הטוטאלית של ממשלת ישראל ביהודי אתיופיה. זוהי דוגמה נוספת לסדרה של מעשים פטרוניים: שליחתם של ילדי העולים לפנימיות (כי ההורים שלהם לא יודעים איך להיות הורים) והרווח של מפלגת מפד"ל על גבם; אכלוסם במרכזי קליטה סגורים למשך שנתיים; גני הילדים האתיופים בחסות ש"ס, שכמעט בדרך מיסיונרית מגייסים את קהל הבוחרים האתיופי החדש; אי החלת הקליטה הישירה על העולים מאתיופיה, בשם הפרימיטביות חסרת התקנה שלהם. לא שמעתי את חברי הכנסת מש"ס או מהמפד"ל מזדעקים לנוכח גילויי הגזענות בתקופה האחרונה, למרות התעקשותם על בתי הספר בחסותם, אם במסגרת הפנימייתית אם בגני הילדים.

בספרה "הבירוקרטיה ועולי אתיופיה" (הוצאת צ'ריקובר) תיארה פרופ' אסתר הרצוג בצורה מאלפת כיצד יחסי המרות משתקפים ומכוננים יחסי תלות בין הפקידים הישראלים לעולים החדשים. דרך הבירוקרטיה מבנים הפקידים את זהותם של העולים כאנטיתזה להם עצמם. הרצוג מתארת כיצד מנהלת המרכז והעובדים האחרים משתמשים במושגים מעולם חינוך הילדים, כמו "אסור", "הם ילכו לאיבוד", "אני כמו אמא שלהם", "הם תמימים ומאמינים לי", "הם ברמה מאוד נמוכה", "יצורים מעולם אחר". התבטאויות אלו מבטאות את דרך המחשבה של "הקולט", שלפיה העולים החדשים הם בדיוק כמו ילדים שצריכים הדרכה צמודה. אפשר אף להבין כי אופן הדיבור מצביע על ניצול לרעה של "תמימות" זו: "הם תמימים ומאמינים לי".

מדובר במקרה קיצוני נוסף - המתרחש בשוליים של הישראליות - שממנו אפשר ללמוד על הכלל. אחת השיחות הקשות ביותר שמתועדות בספרה של הרצוג התקיימה עם אחת העובדות במרכז הקליטה, שסיפרה לחוקרת על הסדנאות שהיא מעבירה לנשים ולגברים. "על מה הסדנאות שעוברים העולים?" היא נשאלה, והשיבה: "על הכל, על הקזת דם שעושים לגברים ועל הטבילה לנשים... באוטובוס אחרי הטקס הגברים דיברו על זה והם מאוד כעסו... ועל זה שהנשים נכנסו למקווה לפני הרבנים..."

הרצוג, מזועזעת, ממשיכה ושואלת: "מה זאת אומרת לפני הרבנים? זה לא יכול להיות, הרי זה אסור לרבנים וצריכות להיות רבניות במקום?" העובדת במרכז משיבה: "לא, לא, אנחנו בעצמנו היינו שם וראינו את הנשים בחלוקים כאלה שקופים, הן נכנסו למים והחלוקים התרוממו ואפילו אשה אחת היתה בהריון... אחר כך פנה אלי הרב ושאל: נו מתי את תבואי למקווה?"

התיעוד של הרצוג מלפני שני עשורים, כמו המקרה הנוכחי, משקפים מציאות חמורה של ניצול תמימותן של נשים משוללות כל יכולת התגוננות. כאשר צלם העיתונות "הלבן", "הגבוה" ו"המרשים", כפי שאותה אשה אולי תפשה אותו, ביקש ממנה לצלם אותה, הוא הפעיל גם את סמכותו כגבר וגם את סמכותו כלבן. ובנסיבות אלו, מה יכלה לענות אותה אשה עלומה? האם היא יודעת מה זה פייסבוק (קורן העלה את תמונתה לרשת החברתית ובעקבות המחאה הסיר אותה)? האם עברה לה בראש המחשבה מה אם לא תסכים להצטלם? אולי היא לא תוכל להצטרף למשפחתה בישראל? אולי יגרשו אותה מהמתחם? אולי היא חושבת שנשים יהודיות מצטלמות בעירום במקווה וכך נהוג?

במקרה של המחנה בגונדר, כל התנגדות של הממתינים לאיזושהי אמירה של מי שנתפש שם כנציג הממסד יכולה להיות מתורגמת בעיניהם לאיסור עלייה. כך, כמעט כל אדם שנמצא שם, שאינו מהממתינים לעלייה, יכול להשתמש בכוח זה ולנצלו לרעה - מה שכמובן קורה בפועל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ