שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער
גברת מג'ונדרת
צפי סער
גברת מג'ונדרת

הן מתייצבות במרחב הציבורי - אם זה בכיכר האדומה במוסקבה, על גג אוטובוס, במטרו או אף בקתדרלה בבירה הרוסית - בידיהן גיטרות ולראשיהן כובעי גרב בשלל צבעים זוהרים, ושרות נגד העריצות של משטר פוטין, אפליית נשים, שחיתות האוליגרכים והומופוביה. את כל זה הן עושות בסלנג בוטה שלא היה מבייש אסירים קשוחים במיוחד.

מדובר בנשות PussyRiot, קולקטיב מחאה פאנקיסטי פמיניסטי. בתחילת החודש הזה, ערב הבחירות לנשיאות ברוסיה, נעצרו כמה נשים בטענה שהן חברות הקבוצה. שתיים מהן, נדייז'דה קולוקוניקובה ומריה אלוחין, עודן במעצר וצפויות למשפט בעוון חוליגניות - עבירה שעונשה עלול להיות שבע שנים. לשתיהן ילדים קטנים, כבני 4 ו-5. לפני כמה ימים הן פתחו בשביתת רעב.

אחת מחברות הקבוצה, שהתראיינה בשיחת סקייפ וביקשה מסיבות מובנות להישאר בעילום שם, מספרת כי "אחרי ההופעה בכיכר האדומה (בחודש שעבר, צ"ס) קיבלנו קנס ונתנו לנו ללכת, אבל ההופעה בקתדרלה כבר עוררה את זעם המשטר, הפועל בשיתוף פעולה הדוק עם הכנסייה. זה משפט פוליטי", היא מדגישה. "רוצים לדכא אותנו.ולא ברור למה הממשלה פוחדת כל כך מכמה נשים במסכות".

הפגנת תמיכה ב-Pussy Riot שהתקיימה בתל אביבצילום: תומר אפלבאום

הקבוצה, היא מספרת, מקפידה להופיע במרחב הציבורי ולא במועדונים וכדומה. הן בנות 20 עד 30, מספרן משתנה ויחד אתן פועלים עוד אקטיביסטים, בהם צלמים ואמנים אחרים. "אנחנו רוצות לקדם שוויון מגדרי", היא אומרת. "משטר פוטין מורכב מאנשי ק-ג-ב לשעבר שלא אכפת להם מהנושא הזה בכלל. בכלל, הם מקצצים בשירותים החברתיים, הופכים את החינוך למשל לעניין יקר שלא כולם יוכלו להרשות לעצמם. והם כועסים על הביקורת שאנחנו מותחות עליהם. רצינו גם להסב את תשומת הלב לקבוצות שוליים בחברה, למשל קווירים, שלאף אחד לא אכפת מהן כיום".

בשבועות האחרונים יצא המשטר במסע הכפשה נגדן, היא מוסיפה; בין השאר הודלפו פרטים אישיים שלהן לקבוצות פאשיסטיות. אבל האנונימיות שהן שומרות עליה, היא מציינת, אינה נובעת רק מהחשש לשלומן, אלא "היא גם סוג של מטאפורה: הכל פתוח, כולם יכולים להיות PussyRiot".

בינתיים, הן זוכות לתמיכה של פמיניסטיות ברחבי העולם. גם בישראל. ביום חמישי האחרון, יום האשה הבינלאומי, נראתה התקהלות קטנה ליד שגרירות רוסיה בתל אביב: כשבע נשים, בהן האמניות הישראליות זויה צ'רקסקי, אנה לוקשבסקי ונטליה זורבוב, מחו על מעצר שתי האמניות הרוסיות.

זויה סיפרה כי התוודעו לפעילות PussyRiot באתרים ברוסית באינטרנט. לדבריה, במדינות שונות התקיימו באותה העת הפגנות דומות ליד שגרירויות רוסיה, במחאה על צעדי השלטון שם, "הנחוש בדעתו לפגוע בכל פעילות חברתית, במיוחד אוונגרדית", כדבריה.

אי אפשר שלא להתרשם מאומץ לבן של הפעילות הפמיניסטיות הרוסיות, הפועלות באקלים פוליטי קשה בהרבה מזה שבישראל, שאינו מלבב גם הוא. וקשה שלא לשים לב עד כמה מגוונות דרכי הדיכוי של נשים במקומות שונים בעולם - אם זה במזרח אירופה ואם באפריקה, אם במזרח התיכון ואם במערב אירופה. בהתאם לכך, מגוונות גם דרכי ההתמודדות של נשים. ב"מצעד השרמוטות" הראשון בישראל, שנועד לצעוד ביום שישי הקרוב בתל אביב (ב-11:00, מגן מאיר לכיכר רבין), אפשר לשלב קריאה לסולידריות עם הנשים המרשימות האלה.

הופעת מחאה של קבוצת הפמיניסטיות הרוסיות בכיכר האדומהצילום: רויטרס

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

מלה כנגד מלה

שלוש מחשבות בעקבות יום האשה הבינלאומי שצוין בשבוע שעבר:

* לא מעטות סבורות וסבורים, שעצם הציון של "יום אשה" הוא בעייתי ומנציח את האפליה של נשים. כי מה, אם יש יום אשה פעם בשנה, זה אומר ששאר 364 הימים הם ימי הגבר?

אף על פי שאפשר לראות את ההיגיון שבתפישה זו, הרי לאמיתו של דבר היא מגלמת הטמנה של הראש בחול; כאילו אם לא נציין יום המצביע וממחיש את קיומה של אפליה מגדרית, היא לא תהיה. אפליה קיימת גם קיימת, וכל עוד זה כך, ראוי לציין את היום הזה. בעיקר אם הוא מתבטא לא בשליחת פרחים ושוקולדים (דברים חיוביים כשלעצמם) לנשים, אלא משמש להעלאה על סדר היום של סוגיות פמיניסטיות.

* ואם הוזכרה כאן מלת ה-פ', הרי ביום האשה החולף שבה והומחשה העובדה הידועה והמעציבה, עד כמה נשים נרתעות מלהגדיר עצמן "פמיניסטית". גם כאלה שלאמיתו של דבר מנהלות חיים פמיניסטיים למהדרות.

אז אם המלה הזאת כל כך מרתיעה, חשבתי לי, אולי אפשר להרחיב את המעגל במציאת מלה אחרת, מקובלת יותר?

מדובר כמובן ברעיון בעייתי, מכמה בחינות: קודם כל, זו שערורייה להתכחש למונח, שבשמו הושגו כל כך הרבה הישגים שכל כך הרבה נשים נהנות מהם כיום (רבות מהן, למרבה הצער, בלי להכיר לו טובה); חוץ מזה, מי מבטיח לנו שגם המונח החדש לא יוכפש מיד, במיטב מסורת הבקלאש, וייהפך לסוג של קללה, כמו שקרה למלה "פמיניסטית"?

ובכל זאת, וגם אם אני עצמי אמשיך להגדיר את עצמי פמיניסטית, אני מודה שמושך אותי לעשות את הניסוי הזה.

וכאן עולה השאלה: במה תוחלף ה"פמיניסטית"? אשה חופשייה או משוחררת אינן אפשרויות טובות, משום שנלווית להן קונוטציה של מה שכונה בשנות ה-60 וה-70 חופש מיני, שלא תדבר ללבה של כל אשה. אשה עצמאית? אשה בפני עצמה? אשה בוחרת? אף אחת מהאפשרויות האלה אינה קולעת. אפשרות לא רעה היתה יכולה להיות "אשה שווה" - אבל הרי לא נטען שיש נשים שאינן שוות, כך שגם זו נופלת. אני מזמינה את הקוראות והקוראים להציע חלופות טובות יותר: tsafis@haaretz.co.il, או בכלל להביע את דעתןם בסוגיה.

* התובנה החשובה ביותר, בעיני, שזכיתי בה ביום האשה הזה באה בעקבות קריאה ביומנים ומכתבים שכתבו פמיניסטיות של שנות ה-20, אלה שלחמו והשיגו זכות הצבעה לנשים.

ובכן, מתברר שנשים יקרות ואמיצות אלה, משהצליחו במאבק החשוב הזה, הניחו שבמידה רבה, תמה מלאכתן. הן אמנם המשיכו לדאוג לזכויותיהן של נשים, למשל במשפטי גירושין, אבל ככלל האמינו שהשיגו שוויון ולפיכך הבעיה העיקרית בעצם נפתרה. זו הסיבה לכך שבעשורים הבאים, עד שנות ה-60, נאלם למעשה המאבק הפמיניסטי.

התמימות המלבבת הזאת (שאפשר להבינה; אנחנו עכשיו חכמות בדיעבד) ממחישה ביתר שאת, עד כמה אלו שאומרים ואומרות כיום, שבסך הכל נשים כבר יכולות לעשות הכל, והפמיניסטיות של היום כבר מגזימות, ומה הן עוד רוצות, וזה כבר עניין של העבר, וכו' וכו' - טועים ומטעים ובגדול.

המלאכה כיום נגמרה כמו שהמלאכה נגמרה אחרי השגת זכות הצבעה לנשים; כלומר, הדרך עוד ארוכה. המלאכה תיגמר כשילדות וילדים לא יוסללו לנתיבי חיים מסוימים לפי איברי המין שעמם נולדו; כשלא יהיו פערי שכר; כשנשים (וגברים) לא ייפלו קורבן לעבירות מין ומגדר; ועוד שורה של בעיות בוערות, שלמרבה הצער עוד רחוקות מפתרון.

כדאי להבין ולהפנים ולהפיץ: המהפכה הפמיניסטית רק בתחילת הדרך. ולמרות תגובות-הנגד החזקות מאוד שהיא מתמודדת עמן - בעיקר מפני שיש גברים רבים שאינם מבינים שהיא בעצם תיטיב גם אתם - מותר לקוות שהיא תצליח, לטובת כולנו.

"מלחמה היא זמן שבו גברים מתרברבים, כך שכל קול אחר נעלם. המשמעות של מלחמה היא אלימות הרסנית נגד נשים וילדים"

(מתוך סרטון שהפיצו נשים איראניות ביוטיוב, במסר שנכון בימים אלו ממש לעוד מקומות באזור)

גינה להם חביבה

רבות ורבים התקוממו לאחרונה נגד כרזה שנתלתה במרפאה של קופת חולים כללית ברמת אשכול בירושלים. בכרזה נראית גינה ציבורית ובה הורים וילדים. וליתר דיוק, אבות ובנים. בלבד.

העדר נשים וילדות מהתמונה עורר את זעמםן של רבות, שרואות בכרזה כניעה מגוחכת ושערורייתית לדרישות, קיימות או לא, של ציבור חרדי לסילוק נשים מהמרחב הציבורי.

ואני אומרת - תלוי איך מסתכלים על זה. אולי מדובר בעצם בקמפיין חדש של קופת חולים לעודד מעורבות של אבות במשפחה? יותר מזה - אולי בכלל רוצה הקופה לפוגג דעות קדומות נגד משפחות חד מיניות ולקדם נישואים והורות של הומואים?

הפמיניסטיות האלה, תמיד מסתכלות על חצי הכוס הריקה.

חינוך מיוחד

אבל לפני שמצקצקים בלשון על החרדים הפרימיטיבים, כדאי להתוודע לכרזה אחרת שמופצת עכשיו: זו שכותרתה "יאיר לפיד בערב חינוך מרתק" - ערב שיקיים מחר תא סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

רבים ומכובדים משתתפי הערב: הפרופ' אמנון רבינוביץ' והרב חיים אמסלם, הפעילים ארז אשל, אור רפופורט ותומר דרור וכמובן העיתונאי-סופר-תסריטאי-מתאגרף-שחקן-פוליטיקאי יאיר לפיד.

ובכן ילדים וילדות, מה לא בסדר בתמונה הנאה הזאת? הממ, בואו נחשוב על זה. הנושא הוא חינוך. רוב העוסקים בחינוך הן בעצם עוסקות. 80% לפחות. ואילו משתתפי הכנס - גברים. אה כן, תנחה אותו אשה: מרב כהן, חברת מועצת העיר ירושלים.

והכנס הזה אינו ייחודי כלל. האמת שכבר נמאס להתעצבן ולמחות על שלל הכנסים בהשתתפות גברים בלבד, או כמעט. העיוורון המגדרי הזה כבר נראה פאתטי לגמרי. אם הבדיחה לא היתה על חשבוננו, אולי אפילו היינו צוחקות.

העתיד עוד כאן

חיי האדם יתארכו בעשרות ואף מאות שנים; המוח האנושי ישודרג; רובוטים חכמים להפליא יסתובבו בינינו, ואף במקומנו, ויעשו ה-כל; בעיית האנרגיה העולמית תיפתר - אלה רק חלק מהפלאים שנפרשו בכנס שעליו דווח אתמול ב"הארץ".

אכן חזון עתידני מרשים. והנה, הפלא ופלא, רק דבר אחד מתברר, לא ישתנה: בתמונה הממחישה את אותו עולם חדש אמיץ, שצורפה לידיעה של אסף שטול-שטאורינג, נראית "רובוטית פקידת קבלה", מאופרת בקפידה, שיערה חלק; לצדה שני פרופסורים, גברים. כלומר, קידמה-קידמה, מהפכות-מהפכות, יש דברים שנשארים בעינם: הגברים מפתחים חידושים טכנולוגיים, ה"אשה" הנאה מופקדת על השירות והייצוגיות.

עתידנים יקרים: בינה, אנושית ומלאכותית גם יחד, לא מתגלמת רק בריצוף גנום, פיתוח תרופות ביו-טכנולוגיות מתוחכמות או רובוט שיודע לתת טיפ לשליח הפיצה. תחשבו על זה.

"רובוטית פקידת קבלה" וחברים. עולם חדש אמיץ?צילום: אלברטו דנקברג

שיעור הנשים בקרב בעלי רישיון נהיגה בישראל הוא 42%, אך לחובתן רק 22% מההרשעות בעבירות נהיגה. הגברים הם 58% מהמורשים לנהוג, אך הם אחראים ל-78% מהעבירות בתחום זה (נתוני למ"ס)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ