בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

50 שנה לספר שנחשב לאבן יסוד בחשיבה הפמיניסטית

"מחברת הזהב" של דוריס לסינג השפיע על חיי נשים רבות. וגם: לא רק בסרט החדש "אלברט נובס" - במשך ההיסטוריה היו לא מעט נשים שחיו כגברים

15תגובות

בימים אלה מציינים 50 שנה לצאתו לאור של אחד הספרים החשובים והמשפיעים על חיי נשים במאה ה-20: "מחברת הזהב" מאת דוריס לסינג.

עלילת הספר מתרחשת בשנות ה‑40 וה‑50. במרכזה, סופרת ושמה אנה וולף הכותבת בארבע מחברות, כל אחת בצבע אחר, כל אחת חושפת קול אחר של אשה החותרת לשחרר עצמה מכבלים חברתיים ואחרים. לבסוף מאחדת וולף בין המחברות וכותבת במחברת אחת בצבע זהב.

"מחברת הזהב", שראה אור ב‑1962 ותורגם במשך השנים לשפות רבות ובהן עברית, נחשב לאבן יסוד בחשיבה הפמיניסטית. לסינג עסקה בו בנושאים שנחשבו אז לטאבו, כמו מיניות, ויצירתה נתפשה כטקסט נשי משוחרר ונועז. נשים לא מעטות העידו במשך השנים כי לספר היתה השפעה מכרעת על חייהן. גם בישראל, שבשורת הפמיניזם הגיעה אליה באיחור מצער, נערות ונשים קראו את הספר וחשו שהוא נוגע בעולמן, בהן.

אי-פי

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

לסינג עצמה, מצדה, מעולם לא הגדירה עצמה פמיניסטית. הסופרת, שזכתה בפרס נובל לספרות ב‑2007, אמרה בעבר, בין השאר בראיונות ל"הארץ", כי התאכזבה מההבטחות הגדולות של המאה ה‑20 ובראשן אלה של התנועה הפמיניסטית ושל הקומוניזם. פעם גם אמרה כי שחרור הנשים הושג על ידי המדע ­ המצאת הגלולה ומדיח הכלים ­ ולא על ידי התנועה הפמיניסטית.

לסינג, כיום בת 91, נולדה בשנת 1919 באיראן להורים בריטים. בילדותה עברה המשפחה לרודזיה (כיום זימבבואה). כשהיתה בת 14 עזבה את בית הספר ועבדה כמטפלת ופקידה. לימים היתה לקומוניסטית ופעלה נגד הגזענות והקולוניאליזם. היא נישאה והתגרשה פעמיים וילדה שלושה ילדים. ב‑1949 עברה לאנגליה.

בספרה הראשון, "העשב פוזם" מ‑1950, עסקה לסינג באופן נועז לזמנו ביחסים בין שחורים ללבנים באפריקה. סדרת ספרים חשובה אחרת שלה היא "ילדי האלימות", המבוססת על יסודות אוטוביוגרפיים. "מחברת הזהב" ראה אור עברית לראשונה בשנות ה‑70, בתרגום ג' אריוך בהוצאת עם עובד. לפני כארבע שנים הוא פורסם מחדש.

לפני כעשור עוררה לסינג סערה ציבורית כשאמרה כי הגברים הם הקורבנות השותקים של מלחמת המינים. "אני חושבת שהתנועה הפמיניסטית היתה יכולה להיות אפקטיבית הרבה יותר", אמרה ל"הארץ" ב‑2004. "כשהייתי צעירה אמרו לנו, 'אל תשחקו בלהיות גברים, צאו החוצה והשיגו לכן הזדמנות שווה, שכר שווה תמורת עבודה שווה ופעוטון טוב. כשתשיגו את זה ­ תהיו באותו מעמד כמו הגברים'. זה נשמע לי הכי הגיוני. בשנות ה‑60 היו כל כך הרבה צעקות ורעש, וכל כך מעט הישגים".

גם אם אפשר ורצוי להתווכח עם דבריה אלה של לסינג, אין ספק בתרומתה הגדולה לקידום נשים ­ וכן, גם לפמיניזם ­ ביובל השנים החולף.

משרתם של שני מגדרים

בסוף השבוע הבא אמור לעלות לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל הסרט "אלברט נובס", המגולל את סיפורה של אשה באירלנד של המאה ה‑19, שחיתה כגבר. גלן קלוז, באיפור ייחודי ומשחק מופתי, היא אלברט המשרת, שאיש אינו יודע את סודו.

בדידות ועוני וחלומות גם הם מנושאי הסרט המצוין הזה, לצד העיסוק במגדר, שאינו נופל להגדרות המוכרות לנו כיום. אלברט היא לאו דווקא טרנסג'נדר או לסבית או אפילו קוויר. ואולי היא כן אחד או כמה מהם. זה לא ממש משנה. לולא זה היה כך, היה הסרט לוקה באנכרוניזם ומאבד מכוחו.

במשך ההיסטוריה היו לא מעט נשים שחיו כגברים. קשה לדעת כיום מי מהם היו טרנסג'נדרים ­ כלומר גברים שנולדו בגוף אשה ­ ומי בחרו בדרך זו כדי לעקוף את המכשולים הרבים שניצבו בפני נשים, או אף כדי לשרוד.

 

חלק מהדוגמאות לקוחות מימי מלחמות: כך הואה מולאן האגדית בצבא סין; ז'אן ד'ארק בצבא הצרפתי במאה ה‑15; קתלינה דה ארוסו בת המאה ה‑17, שמרדה במשפחתה שרצתה שתהיה נזירה ונהפכה לחייל, פרנסיסקו דה לויולה ­ גיבור ספרדי; מרי אן טלבוט, שהיתה לימאי בצי האנגלי במלחמות נפוליאון; דבורה סמסון שלחמה כחייל במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ופרנסס קלאלין שהיתה לג'ק ויליאמס, חייל בצבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית; נדז'דה דורובה בצבא הרוסי במאה ה‑19; דורותי לורנס, עיתונאית בריטית שהיתה לכתב צבאי במלחמת העולם הראשונה. רשימה חלקית.

סיפור ייחודי, שגם אפשר למצוא בו קו קל של דמיון לעלילת הסרט "אלברט נובס", הוא זה של מרינה הקדושה, אשה שהיתה לנזיר באזור לבנון של המאה החמישית לספירה. לאחר שחיתה כך במשך שנים, העלילו עליה שהכניסה אשה צעירה להריון. הנזיר הטוב קיבל עליו אחריות לילד וגידל אותו. לאחר מותו התגלה שהיה אשה; אלה שהעלילו עליו נאלצו עתה להכות על חטא כמו נוצרים טובים. וישנו גם הסיפור ­ שהיה או לא היה ­ על האפיפיורית יוהנה.

היו גם צ'רלי פרקהרסט, טיפוס קשוח במיוחד במערב הפרוע ­ שנולד בשם שרלוט; ומוסיקאי הג'ז האמריקאי בילי טיפטון בן המאה שעברה. בחירתו להופיע כגבר נבעה תחילה מכך שנאסר על נערות להצטרף לתזמורת הג'ז של בית הספר התיכון. דורותי טיפטון לא השלימה עם הגזירה ונהפכה לבילי. במשך השנים היו לו מערכות יחסים לא מעטות עם נשים ורק בזקנתו נודע לילדיו המאומצים שנולד כאשה.

הסרט "אלברט נובס" הוא רק אחת היצירות מהעת האחרונה שמופיעים בהן ייצוגים מעניינים של טרנסג'נדרים. דוגמה אחרת היא הספר החדש "מזוודות" מאת הסופרת הצעירה אילאיל קופלר, המשרטט בין השאר דמות של ילד טרנסג'נדר.

הסיפורים והייצוגים האלה עשויים לרמוז עד כמה בני אדם יכולים ליהנות מעולם מגוון, מעניין ורב אפשרויות יותר, וסטריאוטיפי הרבה פחות, אם לא ייצמדו בחוזקה ובחרדה גדולות כל כך לבינאריות המגדרית המקודשת; לאמונה המשעממת ואף המשונה למדי, אם חושבים על זה, שיש רק שני מגדרים וזהו.

-----------------------------------------

ציטוט

"שיחררתי אלפי בני אדם מעבדות. והייתי יכולה לשחרר עוד אלפים רבים, אם הם היו יודעים שהם עבדים" (הרייט טאבמן)

נתון

כרבע מהספורטאיות הפעילות בענפים אישיים עוסקות בהתעמלות אמנותית (24%), 17% באתלטיקה ו‑16% בטניס (לפי למ"ס 2011)

טורים אחרונים: מה, גם למזרחים אין הומור? | שירת המהפכה של אדריאן ריץ' | איך לטפח את קסמי הפטריארכיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו