למה האירוע בחוף בוגרשוב צריך להפחיד את כולנו

כדאי לא לשכוח את סטירת הלחי המצלצלת שסיפק האירוע בתל אביב. עד כמה חולה החברה שאנחנו חיים בה, ואיפה עשויה להימצא תרופה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער, גברת מג'ונדרת

מי בכלל זוכר מה קרה אי-אז, לפני כמעט שבועיים, בחוף בוגרשוב בתל אביב? מאז כבר היו לפחות שני מעשי אונס קבוצתי, האחד של נערה והאחר של נער, וצעירה נהרגה בהכנות לטקס יום העצמאות, ותלמידים ביזו את זכר השואה בהצגה בקאמרי, והיתה אלימות קשה במגרשי כדורגל, ועוד שלל אירועים הפוקדים מפעם לפעם את ארצנו המקסימה.

אז מי עוד זוכר את הסיפור ההוא, שלכמה ימים הסעיר רבים. מה גם שבתוך זמן לא רב נשמעה אנחת רווחה גדולה, מכל הלב ואף למטה ממנו. כשהתברר שהאשה שנערים ביזו אותה בחוף בוגרשוב בתל אביב היא זונה, פתאום החליטו רבים שלא כצעקתה. מה גם שהיא אמרה שהכל היה מרצונה ובאופן מופלא אפילו אישרה את גרסת המשטרה ששוטר אכן פנה אליה והתעניין בג'נטלמניות בשלומה. נו כן, היא שתתה. מצד שני, היא בעצמה אמרה שאין לה בכלל בעיות נפשיות.

נו, אז הכל בסדר. הכל בא על מקומו בשלום. אפשר לסגור את העניין ולהמשיך בדיוק כמו קודם.

זהו, שלא. למרות הזמן הארוך כל כך שחלף מאז - 12 ימים תמימים! - מוטב לא לשכוח את הסיפור הזה.

חוף בוגרשובצילום: מוטי מילרוד

עוד כתבות בנושא: עדה לאירוע: המשטרה זלזלה כשביקשתי להעיד | פתאום נזכרתם להזדעזע? | "עושים שמח" בחוף בוגרשוב | למה השוטרים לא קטעו את האירוע?

בפרשה הזאת הומחשה, בין הרבה דברים אחרים, החשיבות העצומה שגברים מסוימים מקנים לזכויות הפרט ולחופש הבחירה של נשים. בעיקר כשמדובר בזונות או נערות ליווי או חשפניות או שחקניות פורנו. או נשים שבוחרות, מרצונן, לקיים יחסי מין על חוף הים באמצע היום עם חבורה של נערים לעיני הציבור, בעוד אלה קוראים לעברן כינויי גנאי ומשפילים אותן (אלא אם כן יש ויכוח גם על כך שלצעוק משהו בנוסח "מי שרוצה ממנה מציצה שיביא שקל" זו השפלה).

*

בכל החושך שמסביב, אולי לפחות תישאר לנו בסוף מדינת תל אביב. כך, בערך, אומרים לעצמם לא מעט אנשים היום. כי מדינת תל אביב, בניגוד לכל מיני פריפריות עם אנשים בכל מיני צבעים ועם כל מיני בדים על הראש, היא הרי נאורה, חילונית, אור לגויים ממש.

תחת האור הזה, אור השמש לגויים, התקיים האירוע המחפיר בחוף בוגרשוב בתל אביב. ומתברר שרבים סבורים שלא מדובר אלא בסוג של אורגיה.

*

יש לי חלום: חלום שאני חיה בעולם, שבו אדם במצוקה, אשה או גבר, זוכה לאהדה ותמיכה מבני אדם אחרים, ותהיה אשר תהיה הדרך שבה המצוקה שלה מתבטאת, ולא נהפכת יעד לניצול.

עולם שבו גבר, וגם נער, הרואה אשה שגברים חודרים לגופה בזה אחר זה, ו-או משפילים אותה בדרך זו או אחרת, לא רק שאינו מעלה על דעתו לעשות זאת גם הוא, אלא עושה כל שלאל ידו להפסיק את המתרחש.

עולם שבו גבר שאינו נוהג כן לא נחשב לגבר נורמטיבי כי אם לפושע.

*

ובחזרה למציאות: אמירות כמו "אבל היא פנתה אליהם", "היא יותר מבוגרת מהנערים שהיו שם", "זו פטרונות להחליט בשבילה מה היא רוצה" - כל מיני משפטים כאלה שנאמרו סביב הפרשה האיומה הזאת הם מפחידים בעיני.

הם מפחידים מסיבה אחת: האנשים שאמרו אותם - ובהם אנשים שאני מעריכה, אנשים נורמטיביים בהחלט - הפעילו סוג של היגיון, לפי קני המידה שלהם, תוך עיוורון אנושי מוחלט. כי הרי אם היה שם איש שהיה פונה לאנשים בחוף ומבקש: תכו אותי - האם הדבר הנכון לעשות היה ללכת ולהכותו, הוא הרי ביקש, או אולי להזעיק את רשויות הרווחה כדי שיעזרו לו?

אם התשובה הנבחרת היא שלא ראוי להכות איש כזה, מדוע חדירה לגופה של אותה אשה אומללה על החוף והשפלתה אינן פשע? ואם אחר כך היה אותו איש מתראיין בטלוויזיה ואומר: בחיי, אני ביקשתי מהם להכות אותי, וגם לא סבלתי, זה הקטע שלי - אז הכל היה בסדר?

מין הוא לא אלימות. מין הוא אחד הדברים הנפלאים שבני אדם עושים ועושות. אבל מה שקרה על חוף הים בתל אביב לא היה מין. זו היתה אינטראקציה של התעללות והשפלה וירידה לשפל המדרגה האנושית.

כן, יש לכבד את דבריה של האשה עצמה. ובה בעת, יש לזכור כי בקרב קורבנות אלימות מינית (ובהיותה אשה בזנות היא כזו גם לפני האירוע הזה בחוף הים) יש תופעה לא נדירה של הדחקה והכחשה גם בפני עצמן של מה שקורה להן. וזה רק אחד הפנים של הסיפור המורכב מאוד הזה.

איור: יעל בוגן

*

האירוע הזה הוא סטירת לחי בפרצוף של כולנו. זו החברה שאנחנו חיות וחיים בה: חברה שצורכת פורנו - ולא רק בדמות סקס מעוות באינטרנט, אלא גם פורנו אנושי, בפריים-טיים הטלוויזיוני. הדפוסים שנראים שם מועתקים אל החיים עצמם בידי צעירים וצעירות הרואים בהם מודל. כל כך צר לי עליהם.

החברה הזאת, שמעמידה פני נאורה ומתקדמת וכמעט-שוויונית, מתייחסת למעשה לנשים שבתוכה - למחצית האוכלוסייה - כאל כלי קיבול. גבר-לעניין, כך מתחנכים נערים הלכה למעשה, יעוט על כל הזדמנות לזיין. את מי, בעצם את מה, זה לא ממש חשוב. מהבחינה הזאת, גם הנערים הם קורבן של החיברות המעוות שלהם.

עצם העובדה שבמקום לסייע לצעירה, אשה בזנות שללא ספק נתונה במצוקה מסוג כזה או אחר, נערים ניצלו את מצבה; שהסובבים הרבים את האירוע לא נקפו אצבע; ההעדר המוחלט של חמלה בכל הסיפור הזה; העובדה שכל זה קרה בפועל, ממש מתחת לאף של כולנו, לאור השמש - כל אלה פשוט מפחידים.

בכלל, אם זה יכול לקרות - ואין לשכוח שמדי יום ביומו קורים דברים שאולי בולטים פחות ואינם מתפרסמים אבל הם חלק בלתי נפרד מחייהן של נשים - אולי בכלל צודקים החרדים, שמצדדים בהפרדה בין המינים? האם "אנחנו", החילונים, החופשיים-בעיני-עצמנו, רשאים בכלל לגנות אותם, כפי שרבים מאתנו נוהגים חדשות לבקרים?

והאם הכינוי הזה, חופשיים, ניתן להטיה גם ללשון נקבה בחברה שלנו? האם אפשר לקרוא לנשים שבהולכן ברחוב, או במקום עבודתן ובכל מקום אחר, חוות הטרדות אין-ספור - חופשיות?

*

אנחנו חיים וחיות בחברה חולה. האנשים שלא מבינים שמה שהיה על חוף הים בתל אביב הוא אירוע חמור מאין כמותו, חלקם אנשים טובים. הם רואים עצמם מוסריים ורוצים להיות מוסריים. באמת. אבל הם, ואבותיהם ואבות אבותיהם וגם אמותיהם - כולם, כולנו, חונכנו באופן הגורם לחלק מאתנו להיות עיוורים לדרך המעוותת שבה החברה תופשת נשים ומתייחסת אליהן. ובתוך כך, חלק מהן גם מתייחסות כך לעצמן. כל זה יוצר תרבות אונס. כי מעשי אונס הם, בין השאר, תוצאה של חיברות מהסוג הזה.

וזו הבעיה המרכזית. זו, ולא העובדה שהאנשים הרבים שהיו על החוף בזמן המעשה לא פעלו להפסיקו, הסבו מבט והתעלמו או אף התענגו להם על המראה. גם זו בעיה, ואפילו חמורה ומדאיגה; אבל לא רק שהיא אינה העיקר, אלא שהתמקדות בה מסיטה את תשומת הלב מהבעיה הראשונה במעלה, העמוקה והאיומה בהרבה, הטמונה בשורשי החברה שבה אנחנו חיים.

כדי לשנות זאת - וחייבים לשנות זאת כדי לשמור על צלם אנוש - דרוש שינוי מחשבתי עמוק, מהפכני. השינוי הזה יושג בדרכים משפטיות, חברתיות ואחרות; אבל לטווח הארוך, אולי חשובה מכל פעולה בתחום החינוך.

מי הפוליטיקאית, או הפוליטיקאי, או המפלגה, שיעשו מעשה ויציבו בראש סדר העדיפויות שלהןם, או לפחות באחד המקומות הראשונים בו, הנהגת חינוך מגדרי כחובה בבתי הספר בישראל? כחלק מהותי מלימודי האזרחות? שיעורים לכל הגילאים, שבהם ילמדו בנות ובנים על ההיסטוריה של נשים וגברים; על האופן שבו שנים רבות נלמדה רק היסטוריה של גברים; על הדרך שבה מתקיימת גם כיום הבניה של זהות מגדרית ושל יחסי המינים; ועוד ועוד.

לא צריך להיבהל, אני לא קוראת כאן להנהגת לימודי פמיניזם רדיקלי בכיתה א' ; הכוונה היא שנערות ונערים, ונשים וגברים, ילמדו להתייחס אלה לאלה כאל בני אדם. יהיו אשר יהיו המין, המגדר או ההעדפה המינית שלהןם. זה הכל. וזה, מתברר, לא מובן מאליו.

הנהגת חינוך כזה, לכולםן, היא בעיני דרך חיונית ומרכזית להביא במשך השנים להפחתה משמעותית של מעשי תקיפה מינית ופשעי שנאה אחרים. ולשינוי משמעותי, עמוק, באופן שבו בני אדם מתייחסות ומתייחסים אלה לאלה. וזה חייב לקרות.

אגב, גם הסקס יהיה הרבה יותר טוב אז, לכל הצדדים.

*

לחלופין, מי שבוחר בכך יכול כמובן להמשיך לחשוב ש"כל הפמיניסטיות האלה" שונאות גברים, שונאות סקס, פוריטניות שמתנגדות לכך שאשה תעשה מה שראש שלה, מתנשאות עליה ומחליטות בשבילה מה טוב לה, ובכלל עוד לא הפנימו את עקרונות הליברליזם הנעלים.

ואני רק חושבת - וסליחה על השורש הפטריארכלי של המחשבה הזאת - תגידו, אין לכם בנות? באיזה עולם אתם רוצים שהן יגדלו? (ולמתקדמים קצת יותר גם: אין לכם בנים? איזה סוג של חיים אתם מאחלים להם?).

*

ולסיום: חקירה מקיפה ומעמיקה העלתה שבעצם, מדובר בזונה שאנסה קטינים. חוץ מזה היא גם רצחה את ארלוזורוב, שיתפה פעולה עם הנאצים ויזמה את רצח העם ברואנדה. אז אתם רואים, באמת שהכל בסדר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ