טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי הגברים יבינו שהאפליה המגדרית אינה משרתת אותם?

מתי המשטרה תבין שנורמות ההתנהגות בחברה השתנו ולמה הרב צבי טאו חושב שנשים צריכות לשבת בבית?

תגובות

תמונה מתעתעת מצטיירת לאחרונה בנוגע ליחס הציבורי להטרדה מינית. החשדות נגד בכירים במשטרה מעלים תמונה של מערכת כוחנית, סקסיסטית ורקובה, שנדמה כי היא מתנהלת כמו לפני עשרות שנים. בשבוע שעבר התיר בית המשפט למוטי מלכה, הנחשד באונס ועבירות נוספות, לשוב ולכהן כראש העיר קרית מלאכי. באוניברסיטת תל אביב טוענת קבוצה של סטודנטיות וסטודנטים לטיוח של תלונות נגד מרצים על הטרדה מינית. ואלה רק מקצת הגילויים מהזמן האחרון, שמעידים על תגובת-נגד חזקה, עיקשת, להישגים שהושגו במאבק באלימות מינית.

לא קל להסתגל לתוצאותיה של מהפכה. בייחוד לא כשאתה מאלה שנהנו מהסדר הישן. עוד ועוד גברים מגלים בשנים האחרונות, לתדהמתם, כי הנשים שסביבם כבר אינן עומדות לרשותם לנגיעה, מישוש, הבעת דעה על איבריהן ועוד מיני דברים, שפעם היו מובנים מאליהם.

ובכל זאת, לא נזיל דמעה על הגברים האלה. הרי גברים אחרים כבר הבינו והפנימו את השינוי; שלא לדבר על כך שיש כאלו שהתנהגו כמו בני אדם סבירים עוד כשהיה "מותר", מקובל, להטריד נשים, ובעצם המושג הטרדה בהקשר הזה בכלל עוד לא היה קיים.

לעומת זאת, נוריד את הכובע, ובשמחה, בפני הנשים האמיצות שמספרות ומגישות תלונה על הטרדות ותקיפות מיניות שחוו: גם כיום, כשהמודעות רבה מבעבר, זה עדיין לא פשוט, מבחינות רבות. מדובר בגיבורות, לא פחות מכך.

עוד מרצה באוניברסיטה ועוד קצין משטרה, עוד איש ספרות ועוד פוליטיקאי - מתישהו גברים יצטרכו להבין, שהעולם השתנה. ושכאשר מדובר באדם בעמדת כוח, גם מה שמכונה "קיום יחסי מין בהסכמה" כרוך בהפעלת כוח, גם אם היא סמויה ומורכבת בהרבה, ולכן הוא אסור.

נראה שהפנמה אמיתית ומלאה של כל זה תארך זמן לא מועט. כי השינוי הזה הוא עמוק ויסודי, רדיקלי, יותר מתהליכים פמיניסטיים כגון כניסה של נשים לצמרת שוק העבודה, למשל. הישגים כמו זה האחרון עדיין מאפשרים לחלק את אוכלוסיית הנשים בחלוקה הישנה והרעה: גבירות ושפחות, קדושות וזונות. כלומר, נשים שיש להיזהר בכבודן וכאלה שלא. לעומת זאת, ההכרה בזכותה של אשה, כל אשה, על גופה - מוחקת את האופציה הזאת ועל כן מערערת את הפטריארכיה הרבה יותר.

הערעור הזה מאיים מאוד על חלק מהגברים, וכך אנו עדים לתגובת-נגד כמו זו שכמה מגילוייה נמנו כאן. תפנית גדולה תושג, כך נראה, רק אחרי שגברים רבים ככל האפשר יבינו, שגם אותם הסדר הישן והרע בעצם לא שירת. שגם הם ייצאו נשכרים בחברה שבה כל אדם באשר הוא או היא נהנה מזכויות אדם בסיסיות ואין בו אפליה מגדרית.

יקום מקביל

אי–פי

בינתיים, המטוטלת שאנחנו חוות יוצרת תחושה של חיים בשני יקומים מקבילים. התחושה הזאת מקבלת חיזוקים ללא הרף. למשל, בידיעה שהופיעה לאחרונה ב"הארץ" דיווח יניב קובוביץ על אודות צעירה שהותקפה מינית בנסיעה באוטובוס, איתרה את פרטיו של התוקף, פנתה לתחנת המשטרה - ושם נאמר לה שאי אפשר לקבל את התלונה שלה כי יש הרבה עצורים ושתבוא ביום אחר.

ביקום אחד מבין השניים שבו אנחנו חיים פרצה לפני כמה עשורים מהפכה פמיניסטית, והיא נמשכת בדרכים כאלה ואחרות גם כיום. נשים לא מעטות וגם גברים הבינו את פגעיו של הסדר הישן והןם פועלות לתיקונו: נחקקים חוקים נגד הטרדה מינית ולאיסור אפליה בעבודה ובשכר, נורמות התנהגות שהיו פעם עניין שבשגרה אינן מתקבלות עוד בחברה, ועוד ועוד.

בו בזמן, ביקום המקביל, צעירה שמוטרדת מינית, ואוזרת עוז לגלות מיהו התוקף, והולכת לתחנת משטרה עם פרטיו ¬ נשלחת לחפש את החברים שלה. חשבנו שהימים ההם, שבהם אשה שהיתה מתלוננת במשטרה ש"בעלה" מכה אותה היתה מקבלת עצה לעשות "שלום בית", חלפו ואינם עוד; אז חשבנו.

החיים ביקומים מקבילים אינם מתמצים, כמובן, בעניינים משטרתיים. כך, לדוגמה, רבות מאתנו, בעולם המערבי, סבורות שאנחנו חיות בעולם מתקדם למדי. הרי אנחנו לומדות כרצוננו, יכולות לבחור לנו מקצוע, לעבוד בו, להשתכר לא רע, לבחור בן זוג, או בת זוג, לקיים יחסי מין בלי להיכנס להריון. התקדמות לא רעה לעומת גורלן של סבות סבותינו, לא?

ביקום אחד, כן. אבל קודם כל, כל הדברים הנחמדים האלה שהוזכרו למעלה הם נחלתן של נשים לא רבות מאוד, גם בעולם המערבי. נשים עניות, משכבות סוציו-אקונומיות מוחלשות, אינן נהנות מכל הטוב הזה. חשוב לזכור זאת.

מעבר לכך, גם אותן בנות מזל שזוכות לפריבילגיות מסוג זה נוכחות בשלב זה או אחר בחייהן, שהן חיות באשליה: בין שהן נתקלות פתאום בתקרת הזכוכית (אופס, מה זה? לא ראיתי שזה שם); בין שהן מגלות, אחרי לידת ילד, שהשוויון המקסים עם בן הזוג מתמסמס לו במהירות; בין שמתברר להן, הפלא ופלא, שהעמית שעושה אותה עבודה כמותן מרוויח 20% או 30% יותר; או שהן לא יכולות ללכת ברחוב בלי שיטרידו אותן; וכשהן מתלוננות, יש כאלה שתוהים למה הן לבשו מיני וחושבים שיש לזה קשר.

וכך אנחנו, לפחות חלקנו, חיות בעולם מתעתע. ההכרה בכך מתחדדת כשמגדלים בת: הורים לבנות הרי מחנכים אותן לחשוב שהעולם פתוח בפניהן; שהן יוכלו להשיג כל מה שירצו אם רק יחתרו לכך ויתאמצו מספיק. האומנם? או שאולי אנחנו, לפחות במידת מה, משקרות לבנותינו?

התעתוע הזה מזכיר קצת את שקר "האהבה החופשית" של שנות ה-60: כן, היה מקסים להשתחרר מכבלי מוסרנות עבשה וצבועה; כמה חבל שגברים כה רבים ראו ורואים בכך רישיון להתייחס לנשים כמו לזבל.

כל זה מרמז, כמה מסובך לשנות סדרי עולם. כמה כוחות-נגד פועלים נגד שינוי אמיתי, עמוק, כן. וכמה קשה צריך עוד לעבוד, ואיזו דרך ארוכה צריך לעבור לשם כך.

שיטת הטאו

ועכשיו סוגיה הלכתית. נגיד, סוג של, בכל זאת אני רק אשה.

שני רבנים פירסמו לאחרונה דברי חוכמה: האחד, הרב צבי טאו, מבכירי הרבנים של הציבור הציוני-דתי, קבע כי נשים צריכות לשבת בבית. האחר, הרב יהושע צוקרמן, גם הוא מחשובי הרבנים בציונות הדתית, פסק כי היהודים המזרחים "קשה להם לעמוד מול ההשכלה האשכנזית".

כל כך הרבה דילמות מתעוררות. קודם כל, הרב טאו הוא יליד אוסטריה. כלומר, אשכנזי מן הסתם. האם דבריו על אודות נשים הם החוכמה שעליה מדבר הרב צוקרמן?

וגם: אותו רב טאו עצמו, מתברר, גם תמך בזמנו בפומבי במשה קצב. רגע, נשים צריכות לשבת בבית. הבנתי. אז אם הן לא יושבות בבית אלא הולכות לעבוד נגיד במשרד התיירות או בבית הנשיא - זה בסדר לתקוף אותן מינית? לא, אני רק שואלת. שאלה לרב, אתןם יודעים.

ציטוט: "נשים מסוגלות לזייף אורגמה, אבל גברים יכולים לזייף מערכת יחסים שלמה" (שרון סטון)

נתון: נשים בתעשיית הטלוויזיה הבריטית לא רק משתכרות הרבה פחות מעמיתיהן הגברים אלא גם עוזבות את התחום בגיל צעיר: 55% מהעובדות בתעשייה הן בנות 35 ומעלה, לעומת 72% מהעובדים (נתוני מועצת SSC הבריטית, 2010)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות