בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרן אור באפילה של החברה הישראלית

תקוה לוי, שהלכה לעולמה, היתה פמיניסטית מזרחית, לוחמת למען ילדים שנזנחו, יהודייה-ערבייה שסימנה דרך לשלום. "היא יאנוש קורצ'אק הישראלית"

87תגובות

בת 52 היתה תקוה לוי במותה, לפני חודש, ובחייה הקצרים הספיקה להשפיע השפעה גדולה על החברה הישראלית; להיות ולפעול בצמתים חשובים מאין כמותם במגוון של מאבקים: הפמיניסטי, המזרחי, החינוכי, הפוליטי.

"היכולת לשלב בין המאבקים האלה, ההכרה בכך שאינם נפרדים זה מזה, היו מן הדברים שהערכתי ואהבתי בה", אומרת פרופ' אלה שוחט, מהחוקרים החשובים בעולם של לימודי תרבות, שהיתה שותפתה לדרך של לוי וחברת נפש שלה.

לוי נולדה ב-1960 באשקלון למשפחת פועלים יוצאי עיראק. בנעוריה אובחנה כמחוננת ונשלחה ללמוד בפנימיית בויאר בירושלים. בהקשר לתקופה זו סיפרה לימים על "חומות הניכור שהלכו ונבנו בינינו לבין המשפחה, החברים ונוף ילדותנו. מהר מאוד למדנו להתבייש בהורים שלנו, בשמות, בלבוש, במקום העבודה, בשפה ובבית שלהם שהיה פעם גם שלנו. האידיאל שלנו היו הירושלמים שלמדו אתנו בבית הספר - הורים עשירים, בתים מרווחים, מכוניות, נסיעות לחו"ל, לבוש 'גזעי' וכמובן כחולים עם עיניים בלונדיניות. הפנימייה עודדה וטיפחה אידיאל זה".

דומה כי חוויה זו עמדה ביסוד אחד ממפעלות חייה המרכזיים: עמותת הל"ה, שבראשה עמדה מ-1987 ועד יום מותה. הל"ה, הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות פיתוח, נאבקת בנחישות לשוויון זכויות של ילדים מכל המגזרים במערכת החינוך: נגד הנשרה של תלמידים מבתי ספר, נגד הסללה של תלמידים רגילים למסגרות החינוך המיוחד ועוד. רובם המכריע של התלמידים והתלמידות שבהם מדובר הם מזרחים, יוצאי אתיופיה וערבים.

דניאל צ'צ'יק

"תקוה היא יאנוש קורצ'אק הישראלית", אומרת רחל יונה-מיכאל, עיתונאית לשעבר וכיום מנהלת הסוכנות הספרותית "אל ריי", שהיתה גם היא חברתה הקרובה. "מערכת החינוך הממלכתית הפקירה את ילדי עיירות הפיתוח כיתומים. שם הדרך להשכלה גבוהה, כלומר להצלחה, היתה רצופה מכשולים ולרוב חסומה. תקוה מילאה את החלל, שמערכת החינוך, ברוב אטימותה, הותירה מאחוריה, וסללה להם דרך אלטרנטיבית למוביליות בחברה". יונה-מיכאל מספרת על כיתות לימוד קטנות שפתחה לוי במשרדי הל"ה למען תלמידים, על גיוס של אינטלקטואלים, לצד הקמת קבוצות הורים משכונות ברחבי הארץ, לרבות יוצאי אתיופיה שלא היו מודעים לזכויותיהם. "כל אוכלוסייה מוחלשת, תקוה היתה שם בשבילה", היא אומרת.

אבל חינוך היה רק חלק מפעילותה המגוונת כל כך של לוי. "מדובר בהיסטוריה לא ידועה", אומרת פרופ' שוחט. "בין הפנתרים השחורים לבין הקשת הדמוקרטית היה מגוון רב של פעילויות מזרחיות, תחת שמות של תנועות והתארגנויות שונות ולעתים גם ללא שם. תקוה היתה מעורבת ברבים מהמאבקים האלה, שנעדרו מהתקשורת". והיא מוסיפה: "עם אובדנה של תקוה, גם נדבך חשוב בעדות שלה על ההיסטוריה שלנו הלך אתה".

עם התחנות המוקדמות בחייה של לוי נמנו חברות בתא הסטודנטים היהודי-ערבי קמפו"ס באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למדה ספרות לתואר ראשון ושני, וכן מגורים ופעילות בנוה שלום. שוחט, החיה זה שנים בארצות הברית ומרצה באוניברסיטת ניו יורק, מספרת שהן נפגשו בנוה שלום באותה תקופה, ויחד עם פעילות מזרחיות נוספות, במסגרת סדנאות שנאבקו בסטריאוטיפים שלפיהם מזרחים הם ימניים, נולד הרעיון של הקמת קבוצת נשים מזרחיות שיעסקו בסוגיות חברתיות-פוליטיות מנקודת מבטן. "היה חשוב לנו ליצור מרחב שמאפשר שיח על מעמד, מוצא עדתי, זהות, ציונות והשאלה הפלסטינית. כל השאלות האלה רלוונטיות להבנה מורכבת של המאבק הפמיניסטי המזרחי", מסבירה שוחט ומוסיפה, "שם בעצם התחיל הפמיניזם המזרחי" - כיום אחד הזרמים החשובים, הבולטים והפעילים בפמיניזם הישראלי.

אבל בדרך היו חבלי לידה קשים. שוחט מספרת כי באחד הכנסים של התנועה הפמיניסטית הישראלית, בתחילת שנות ה-90, הועלתה הצגת יחיד ששיחזרה סטריאוטיפים מלעיגים של נשים מזרחיות. יחד עם לוי ונשים נוספות "עלינו לבמה ומחינו על הגזענות ואמרנו שלא ייתכן שבכנס פמיניסטי תועלה הצגה כזאת. לוי באה לכנס עם קבוצה של נשים משכונות שהיו קשורות להל"ה, ואלה התקבלו בהתנשאות מצד הפמיניזם המיינסטרימי", מספרת שוחט. "הגישה היתה בנוסח 'מה פתאום נשים משכונות? אלה מייצגות פמיניזם?' זאת היתה תפישה בורגנית של הפמיניזם. החדרנו מושגים חדשים לשיח הפמיניסטי".

הרגע המכונן בא ב-1994, בכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, כששוחט, לוי ומירה אליעזר הכריזו על פרישה מהזרם המרכזי. שוחט מספרת בחיוך, ש"היו פלסטיניות שצחקו ואמרו: 'בסוף אנחנו נצטרך לפשר בין האשכנזיות למזרחיות'". היא גם מציינת כי "היו פעילות מזרחיות שהתנגדו לפרישה בשעה שהיו אשכנזיות שתמכו בפרישה". כעבור שנה התקיים הכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון, שלוי הובילה אותו. גם הפעילות של לוי בהל"ה, אומרת שוחט, "היתה מורכבת ורחבה וכללה העצמה של נשים מזרחיות, בדיוק אלה שהילדים שלהן נשלחים לחינוך מיוחד".

בד בבד עם הפעילות שהובילה עסקה לוי בפעילות למען שלום, לרבות פגישות עם פלסטינים. ב-1989 השתתפה במפגש בטולדו שבספרד בין אינטלקטואלים מזרחים ופלסטינים. בנאומה אמרה בין השאר: "הימין והשמאל האשכנזי הינם גזירה שווה, מכיוון ששניהם פוחדים פחד מוות מהשלב שבו הפלסטינים ומזרחים יקבעו עובדות בשטח של חיים ללא שום מחיצות מלאכותיות, מציאות שבה הגבולות ייראו מגוחכים, מציאות שבה תהיה מדינה אחת ובה כולם יהיו אזרחים שווים".

לדברי שוחט, "טולדו שבספרד, על משמעויותיה הסמליות, היתה ניסיון ליצור מפת חשיבה אחרת, שתחבר בין ההיסטוריה הפלסטינית והיהודית-ערבית ותקדם דיאלוג מסוג אחר. עד אז מזרחים נתפשו כפעילים חברתיים, אבל לא כשותפים למפגשי שלום. בין משתתפי הכנס, שאורגן בחלקו על ידי 'פרספקטיבס ג'ודאו-ערב', היו מזרחים מישראל ויהודים-ערבים ממרוקו, צרפת, קנדה ואמריקה".

לוי היא אפוא אחת המייצגים המובהקים של המהלכים שהובילו להכרה בקשר בין שלל סוגיות: המזרחית, הפמיניסטית, הפלסטינית. ובלשונה של שוחט: "מבחינתי, תקוה היא מטונימיה למאבקים האלה וגם מטאפורה למרחב עתידי אחר. הערצתי אצלה את היכולת לחבר בין הרעיונות וגם להתחבר לאנשים ולנסות להעביר את הרעיונות האלה גם למי שלכאורה לא היתה ציפייה כזו מהם, כאלה שנדחו, אם על ידי השמאל ואם על ידי הפמיניזם. "תקוה ראתה בהעצמה הנשית משהו שצריך לבוא מלמטה. היא היתה אדם מאוד מיוחד, שידע להביא את כל העולמות לחדר אחד. היא הזדהתה עם משנתה של רוזה לוקסמבורג ובו בזמן אהבה את השירים של אהובה עוזרי - חיבור לא שכיח. היא בכתה מרות בהלוויה של ג'וליאנו מר, כאבה את העוול שנעשה למוחמד בכרי וגם ניהלה דיאלוג עם אנשי ימין בשכונות. היא נעה ונדה במרחבים רבים באופן שלא רבים מסוגלים לו".

לוי בחרה להקים משפחה חד-הורית והותירה אחריה בת. שוחט אומרת כי היא היתה פמיניסטית לא רק בדיבור אלא גם בדרך חייה. היא חיתה בצניעות וסלדה מיחסי ציבור. רחל יונה-מיכאל מספרת כי לוי, שהוזמנה להרצאות וכנסים רבים, לא הסכימה לקבל תשלום לכיסה הפרטי אלא אך ורק להל"ה. "וזה ראוי לציון כי היא לא היתה במצב מזהיר מבחינה כלכלית. אבל היא תמיד נהגה לומר: אני חיה באופן סביר ומסתפקת במה שיש. ואת כל הידע שאני פורשת בהרצאות שלי רכשתי בהל"ה". בשנים האחרונות, מספרת שוחט, היא כאבה את הגזענות האלימה המתעצמת בארץ, גם כלפי יוצאי אתיופיה, מהגרי עבודה ופלסטינים.

ועם כל זאת, שוחט ויונה-מיכאל גם מדגישות את אהבת החיים הגדולה של לוי, את ההומור המשובח שלה, את צחוקה המתגלגל, את אהבתה לספרות ולשירה, הערבית והעברית. בזמן הפנוי המועט שהיה לה כתבה שירה וכן כתבה לעיתונים "פעמון השכונות" ו"עיתון אחר". בטולדו פגשה בין השאר את מחמוד דרוויש ולימים, מציינת שוחט, ייעצה לוי ליוסף שילוח כשהעלה הצגת יחיד מיצירת המשורר הלאומי הפלסטיני. שוחט מוסיפה, "החיבור של תקוה לתרבות הערבית בכלל והעיראקית בפרט היה הבסיס להגדרתה את זהותה היהודית-ערבית".

לוי, שמתה ממחלת הסרטן, גם היתה ממארגנות "מפגשים מזוית כהה", סדרה בסינמטק תל אביב; המפגש הקרוב, ביום שני בשבוע הבא, יוקדש לזכרה ובו יוקרן "מחוננות", סרטה התיעודי של יוכי דדון על שלוש נשים שלמדו בבויאר, שלוי היא אחת מגיבורותיו.

לוי, אומרת יונה-מיכאל, האמינה כי יצר לב האדם טוב מטבעו. מקור האמונה הזאת גם בבית שגדלה בו. אביה שבא מעיראק היה קומוניסט, ו"שם לשמאל היו שורשים עמוקים בשכבות העממיות של החברה. הוא לא היה מנותק בבועה כמו השמאל הישראלי". לוי, ממשיכה יונה-מיכאל, "תמשיך לחיות בלבם של חברים רבים שאהבו אותה, של הרבה מאוד ילדים ושל הורים שחבים לה את העתיד של ילדיהם". שוחט אומרת דברים דומים ומוסיפה: "המרחבים הרב-תרבותיים הציבוריים, כמו שאנחנו מכירים אותם כיום, הם במידה רבה פרי פעילות שתקוה היתה שותפה מרכזית בה. מעבר לאבידה האישית, זו אבידה לבני אדם שמאמינים בחברה פחות גזענית ושוויונית יותר. תקוה היא מהאנשים שמשנים עולם. מעבר לכך שהיא כתבה שירה, מבחינתי העשייה שלה היא שירת המהפכה".

***

פליקר ממאדים, פייסבוק מנגה: באתר התמונות יש רוב (54%) של משתמשים גברים, ברשת החברתית משתמשות יותר נשים (58%) (נתוני האתר www.informationisbeautiful.net)

 

***"כולם רוצים כל הזמן לראות שדיים. עד שהתינוק שלך צריך אותם" (ליסה לאתהאם, עיתונאית אמריקאית)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו