בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשמור על השם אחרי החתונה? להצטייד במקף? יש גם פתרון נוסף

התגלה ממצא נדיר: גבר שהחליף את שם משפחתו לזה של אשתו • וגם: ההוגה הפמיניסטית שולמית פיירסטון הלכה לעולמה

189תגובות

בן גוריון מתהפך בקברו, וזו לא עמידת ראש: בשביל זה הוא התאמץ כל כך להקים מדינה ולהכריח רבים מאזרחיה לעברת את שמם? בשביל שכעבור 60 שנה יבואו צעירות וצעירים חצופים ובמכשיר שטן ששמו פייסבוק יקראו לחזור אל השמות הגלותיים המשוקצים ההם?

הפרויקט המקסים שכבש את הפייסבוק בשבוע החולף, "מתיכים את כור ההיתוך - מחזירות את השמות האבודים!", קרא לגולשות ולגולשים לשנות ברשת החברתית את שם משפחתם המעוברת, לפחות לזמן מה, לשמות המשפחה הקודמים של משפחות האם והאב. מי ששמו או שמה לא עוברת התבקשו להוסיף את שם המשפחה המקורי של אמם. וזאת כי "סבא וסבתא, אנחנו אוהבים אתכם"; ובעיקר: "מזרחיות ואשכנזים אומרים ביחד לא לכור ההיתוך".

אבל הדברים, כמובן, לא פשוטים. מהו, בעצם, שם המשפחה הקודם של אמא, אם לא שם המשפחה של אבא של אמא? אופס, נשארנו בגבולות הפטריארכיה.

זה לא ממש מפתיע: גם כיום רוב הנשים שמתחתנות מחליפות את שם משפחתן לזה של הבעל - מלה זו רלוונטית פה במיוחד, שכן מקור המנהג בוויתור של האשה על זהותה האינדיבידיואלית ובהצטרפותה, כעין רכוש, למשפחת בן-זוגה.

ישנו כמובן הנוהג לשלב את שני השמות ולהיהפך לבעלת מקף. משום מה, גברים העושים זאת אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת. אחד מאלה הוא יובל דרייר-שילה מירושלים. הוא טוען בתוקף שזה לא עניין גדול. בתחילה חשבו הוא וזוגתו, יעל דרייר-שילה, לאמץ שם חדש לגמרי, כפי שעשו אחותו ובן זוגה. הבחירה שלהם לבסוף נבעה לטענתו מסוג של עצלות.

יצור נדיר עוד יותר הוא אייל קליין, הנושא את שם משפחתה של זוגתו, אמה. ההחלטה נבעה מכך שמנהג שינוי שם המשפחה של נשים הוא סממן בעלות ושניהם מתנגדים לזה, מסביר קליין, ששם משפחתו הקודם היה ניב. הוא מוסיף ש"שם משפחה כפול נראה לנו מסורבל - וגובל בהתעללות בדורות הבאים. חששנו שלפי השיטה הזאת מספר שמות המשפחה יגדל לאורך הדורות בסדרה ריבועית".

בחירה בשם חדש לגמרי היתה מנתקת אותם לגמרי מדור ההורים, הוא מסביר, ומוסיף: "בפועל הפשרות שנשים עושות גדולות בהרבה, אנו פשוט מורגלים אליהן, והן שקופות לנו. אני עדיין נהנה מהרבה זכויות יתר שהחברה מייחסת לי כגבר ואין לי איך לוותר עליהן. הרי אילו אמה היתה מוותרת על שמה הקודם, זה בכלל לא היה מעלה שאלות, אבל כשאני כגבר מוותר על שמי למען שם משפחה משותף כולם מרימים גבה. מה שצריך לשאול זה לא ‘למה אני, הגבר החריג, אימצתי את שם האשה', אלא ‘למה רוב הנשים מסכימות לוותר על שמן, כאילו הן נותרו חלק מהמקנה של הגבר שעובר לרשות השבט שלו?'"

כצפוי, אמה של אמה קליין שמחה מאוד ואף פתחה בקבוק שמפניה. משפחת ניב שמחה פחות. "ההורים שלי קצת נעלבו בהתחלה וראו בכך אקט של התנתקות והתכחשות", מספר קליין. "לשמחתי, עם ההתרגשות מהחתונה כל העניין נשכח למדי, ולא אתפלא אם חלקם כבר רואים בהחלטה מקור לגאווה או גימיק לספר עליו לאחרים. בת זוגי בהריון עכשיו, וילדינו יישאו את שם המשפחה שלנו, שהוא למעשה שמה ושם אמה. מעניין שגברים חושבים שזה מוזר, אבל לא חושבים שלנשים מוזר המצב ההפוך".

שכיחים הרבה יותר מקרים שבהם גם הגבר וגם האשה שומרים על שמם, אבל אז הנשים משלמות בכך ששם משפחתן שונה מזה של ילדיהן. לחלופין הפעוטות מקבלים את שני שמות המשפחה ונהפכים למעין פסוודו-אצילים עם שם ארוך להחריד. וכך, בגן תל-אביבי מצוי אפשר לפגוש, נאמר, ילדה ששמה יובל-הבת רוזנפלד-בז'רנו.

האמנם אין מוצא? הסחרחרת הזאת כמעט מובילה לגעגועים לזמנים הישנים והפשוטים ההם, שבהם האשה היתה לוקחת את שם בעלה ושלום על ישראל. אבל רק כמעט, כמובן.

אפשרות חביבה מיוצגת בבחירתה של המשוררת יוכבד בת מרים: יוכבד ז'לזניאק, ילידת 1901, בחרה להיקרא על שמה של מרים אחות משה, נביאה ומשוררת.

אהבה התלויה בשעבוד

"אין כמו בבית", "דם סמיך ממים" ועוד קלישאות הן רק כמה מסממני האידיאליזציה של מבנה המשפחה. בפועל, משפחה יכולה להיות מקום נהדר, רווי אהבה ותמיכה - אבל לחלופין היא עלולה להיות הגיהנום. את ההכרה במורכבות הזאת יש לזקוף בין השאר לזכות הוגות מהגל השני של הפמיניזם האמריקאי. עם הבולטות שבהן נמנתה שולמית פיירסטון, שהלכה לעולמה בסוף אוגוסט, בת 67.

ב-1970 פירסמה פיירסטון את ספרה "הדיאלקטיקה של המינים", שכותרת המשנה שלו היא "המקרה של המהפכה הפמיניסטית". לטענתה, הדיכוי של נשים נעוץ בכך שהן אלה שיולדות ילדים ומגדלות אותם. ההבדל הביולוגי בין בני אדם תורגם על ידי כוחות פטריארכליים להבדל תרבותי ופוליטי המטיל על נשים את כל נטל הבאת הילדים לעולם וגידולם, בעוד שהגברים חופשיים לעסוק בכל יתר ההיבטים האנושיים והחברתיים. לשיטתה, הסדר החברתי הקיים לא ישתנה ללא שחרור נשים מתפקידן האמהי. הפתרון, על פיה, הוא פיתוח שיטות הולדה מלאכותיות.

הניתוח של פיירסטון הוא מרקסיסטי: כשם שמרקס קרא לפועלים לשנות את יחסי הכוחות בינם לבין הבורגנות, כך היא קראה לנשים לשנות את יחסי הכוחות בבית והציעה מודלים אלטרנטיביים למשפחה המוכרת. "בדיוק כפי שהמטרה של המהפכה הסוציאליסטית לא היתה רק חיסול המעמדות הכלכליים אלא ביטול ההבחנה המעמדית-כלכלית", כתבה, "כך גם מטרתה של המהפכה הפמיניסטית אינה רק סילוק הפריבילגיות הגבריות אלא ביטול של עצם ההבחנה המינית: ההבדלים הביולוגיים בין בני האדם כבר לא ישנו מבחינה תרבותית".

פיירסטון טענה כי חוסר האיזון ביחסי הכוח במשפחה מעוות ומשחית את האהבה בין גברים לנשים; כך, בשם ה"אהבה", נשים משועבדות למעשה. ולא רק הן אלא גם הילדים. לפי החזון שלה, לא רק יחסים בין נשים לגברים צריכים להתקיים מתוך בחירה חופשית לחלוטין, אלא גם הקשרים בין מבוגרים לילדים. היא מציינת כי בעלי הכוח המועט במסגרת הביתית (נשים וילדים) הם בדרך כלל קורבנות האלימות במשפחה - שזה בעצם מונח מכובס היטב.

ספרה של פיירסטון תרם רבות לדיון הפמיניסטי של זמנה, לצד "הסריסה" של ג'רמיין גריר ו"פוליטיקה מינית" של קייט מילט. הוא גם ספג ביקורת רבה. אכן קל למתוח עליו ביקורת, מה גם שבגלגולים הבאים של הפמיניזם במשך השנים יש רבות הרואות ביכולתן של נשים לברוא חיים מקור כוח דווקא. מנגד, אפשר גם לראות בשלל הטכנולוגיות החדשות, כמו הפריה מלאכותית לסוגיה, פונדקאות ועוד, קשר לחזון של פיירסטון, גם אם הן משמשות (בינתיים?) להבאת ילדים לעולם בעיקר במסגרות משפחתיות שונות.

פיירסטון נולדה למשפחה יהודית באוטווה שבקנדה וגדלה בסנט לואיס בארצות הברית. לאחר שהשלימה תואר ראשון במכון לאמנות בשיקגו עברה לניו יורק ושם היתה שותפה להקמת כמה קבוצות פמיניסטיות רדיקליות, בהן "רדסטוקינגס", שהמניפסט שלהן הוא מכתבי היסוד של הפמיניזם המודרני.

הפרסום שהיה מנת חלקה של פיירסטון בעקבות ההדים שהכה ספרה לא היטיב עמה והיא הסתגרה ובשנים הבאות עסקה בציור ובכתיבה. ספר נוסף שהוציאה, "Airless Spaced", עסק באשפוז ובטיפולים פסיכיאטריים שעברה.

פיירסטון היתה מהפכנית אמיתית. את הדברים שכתבה יש לראות בראי זמנה - זמן של הכרה חדשה בצורך במהפכה של ממש, לא רק בתיקונים קוסמטיים-ליברליים, כדי לשנות את מצבן של נשים; לשנות מן היסוד את המבנה החברתי המשובש כל כך. כל הפמיניזמים הרבים שבאו אחרי אותם ימים מכוננים חייבים במידה רבה את עצם קיומם לאותן מהפכניות-שלא-ראו-בעיניים של שנות ה-60 וה-70.

***

85% מההחלטות וההזמנות בארצות הברית בנוגע לטיולים ונופש נעשות על ידי נשים. בשש השנים האחרונות נרשמה עלייה של 230% במספר החברות המציעות טיולים לנשים בלבד (נתוני תעשיית התיירות האמריקאית, 2012)

***

"כמה פעמים יצאת עם מישהו רק כי לא היה לך כוח להתאבד?"

(הקומיקאית האמריקאית ג'ודי טנוטה)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו