בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה כולם עושים ברחם של נערה בת 17

הגיע הזמן לעצור את אגודת אפרת, אחד הארגונים המיזוגניים ביותר בישראל. וגם: כל האמת על התיקיות המלאות בנשים של מיט רומני

74תגובות

נערה בת 17 נכנסה להריון בטעות. זה נגמר בכך שהחבר שלה איים להרוג אותה ונורה.

אמו ואחותו של החבר, רז אטיאס, מספרות כי כאשר פנתה הנערה לבית חולים, מתנדבות של אגודת אפרת הפעילו עליה לחץ לשמור את ההריון, מה שהאיץ את הסחרחרת הטרגית שאליה נקלעו זוג הצעירים. בין שהיו אלה מתנדבות רשמיות ובין שלא, כפי שטוען יו"ר האגודה ­ אין ספק שאפרת הוא אחד הארגונים הכי שערורייתיים ומיזוגניים שפועלים בישראל.

לפרשה הזאת פנים רבות. איך הידרדרו הדברים, מדוע לא קיבלו שני הצעירים סיוע ראוי, למה בעצם יש עכשיו לכל אחד ואחת במדינה (כולל אותי) דעה בסוגיה מה צריכה נערה לעשות בגוף שלה. למה מכל עבר נשמעים קולות שבטוחים שהאמת והצדק עמם ­ החל במשפחת הנערה וכלה בפרופסור נודע הנחשב מומחה למוסר, שכתב בדף הפייסבוק שלו: "כואב הלב שמשפחת חברתו של רז אטיאס אינה מעוניינת להמשיך את ההריון שלה. אני לא מכיר את מכלול השיקולים, אבל ראוי להבין את ההבדל בין הפסקת הריון ובין המשכו גם באמצעות ההבדל בין עולם שבו יחיה אדם שהוא בן של רז ובין עולם שבו לא יהיה אדם כזה".

מוטי מילרוד

אולי אין להתפלא על שבחברה כזו פועלת אגודה "לעידוד הילודה" ­ של נשים יהודיות  שאינה בוחלת באמצעים כדי להתערב בבוטות בזכותן של נשים על גופן. עם האמצעים האלה נמנים, בין השאר, הצבת שלט בפתח מרפאת הפלות, ובו צילום אשה בוכייה המתחרטת על הפלה שעשתה, והפצה המונית של דיסק המראה עובר כתינוק חי. האגודה, המציגה שילוב דוחה במיוחד של פטריארכיה ולאומנות, אינה מהססת להטריד נשים ולנסות לנהוג ברחמן כבשלה. היו"ר שלה אמנם טוען כי אפרת היא "אגודה פמיניסטית ליברלית" שרק מספקת לנשים מידע רפואי. ברור. ויעקב פרי קרוב למעמד הביניים.

מתברר שצריך לשוב ולהזכיר ולהדגיש: הגוף של כל אשה באשר היא ­ הוא שלה בלבד. לשום איש או אשה אחרים אין זכות להתערב בהחלטותיה. לא טובת העם והאומה, לא הדת ולא המשכיות המשפחה ­ שום טיעון אינו רלוונטי לבחירתה.

נכון, בארצות הברית למשל המצב גרוע יותר מאשר בישראל. אבל במדינה שמכבדת זכויות אדם וחוה, ארגון כמו אפרת לא היה רשאי להתקיים, או לפחות לא לפעול כפי שהוא פועל, על פי עדויות רבות של נשים. מה גם שבמקרה הזה כלל לא מדובר באשה אלא בנערה ­- תלמידת תיכון בת 17.

האם תימצא הפוליטיקאית, או הפוליטיקאי, שייצאו למאבק בפעילות הפוגענית והמסוכנת הזאת?

שווים ושווים הרבה יותר

נדמה שכל עיתון וערוץ חדשות צריך לצרף לקוראות ולצופים בימים אלה שקית הקאה: הנה מצעד הפוליטיקאים-לעתיד, לצד אלה הוותיקים, עסוקים בקנוניות למיניהן לקראת הבחירות, מתכוננים להתרפד להם בתנאים מפליגים ובטובות הנאה לרוב בעוד שרבים מאלו שהם מתיימרים לייצג חיים בזבל.

אשר לאלה מהם המכריזים כי מטרתם לשנות את השיטה ­ אם הם ייזמו ויחוקקו למשל, בתור התחלה, הורדה בשכר חברי הכנסת, אוריד בפניהם את הכובע וגם אוכל אותו.

בעוד שכל זה מתנהל, וממקד אליו את זרקורי התקשורת, הדברים החשובים באמת מתרחשים במקומות אחרים, ובהם טמונה התקווה לשינוי אמיתי.

כמה דוגמאות רק מן הימים האחרונים: ההפגנה שקיימו ביום שישי נשות העמותה "ערוס אלבחר" נגד האלימות הגוברת ביפו, בקריאה לשבור את קשר השתיקה סביב העניין; הפעילות של "המעברה" בירושלים, שבין השאר מפעילה מרכז קהילתי לאמהות יחידניות בבניין נטוש בעיר ואתמול הפגינה נגד תנועת הנשים נעמת, בעלת המקום, במחאה על הכוונה לפנותן (וקשה להתעלם מהאירוניה המרה); המחאה נגד רון חולדאי ­ שהודיע על כוונתו להקציב 12 מיליון שקל לתמיכה בסטודנטים שיבואו לגור בדרום תל אביב, בעודו מזניח ומפלה בבוטות את תושבי המקום הוותיקים. כמעט 40 שנה חלפו מאז כתב סמי מיכאל את "שווים ושווים יותר", נדמה שדברים בכל זאת השתנו, ועדיין, מתברר, יש שווים ושווים הרבה יותר.

הפעילות והפעילים הם אלה שראוי להוריד בפניהם את הכובע. בני אדם שבמקום להתייאש, להגיד שממילא הכל מושחת וגזעני ואין סיכוי שמשהו ישתנה (כמו שאומרים אלה שלא מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות), ממשיכים להיאבק, סיזיפוס כלב על ידם, יום יום, במסירות שלא תיאמן ובמחיר אישי כבד. כל עוד הם ממשיכים, יש תקווה לארץ הזאת ולבני האדם שחיים בה.

הצד השני של התיקייה

תיקיות מלאות בנשים! איך לא חשבו על זה קודם?

בניסיונו להוכיח עד כמה הוא תומך בזכויות נשים (טוב, לא על גופן בענייני הפלות, לא צריך להגזים), אמר מיט רומני כי כאשר כיהן כמושל שאף למנות נשים למשרות בכירות, ולבקשתו הובאו לו "תיקיות מלאות בנשים".

אמירה זו של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארצות הברית, בעימות השני עם הנשיא ברק אובמה בשבוע שעבר, הולידה אינספור פארודיות ברשת ומחוץ לה. אבל למה להיות כאלה ציניים וקטנוניים ורשעים? תיקיות של נשים יכולות להיות עניין שימושי בהחלט.

המקום יכול להיות משרד ממשלתי או חברה ציבורית, לשכה של רקטור אוניברסיטה או הנהלה של ארגון שמאל או ימין או מרכז. הדובר יכול להיות מכל מין, מגדר ומוצא, העיקר שיהיה גבר לבן:

"חברים, הפעם אנחנו לא יכולים ליפול כמו בפעם הקודמת עם כל הפרסום השלילי שקיבלנו. הפמיניסטיות האלה משוגעות לגמרי. כל הזמן הן סופרות. כמה נשים יש פה, כמה שם.

"אז יש כנס על צדק חברתי, לינק  או על ביטחון, או על גינקולוגיה, והוא במקרה בלי נשים ­ אז מה? מה הן צורחות? מה זה משנה המין, העיקר כמה האדם מתאים לתפקיד. זה הרי לא שמישהו בכוונה לא הזמין נשים, אנחנו לא כאלה, פשוט אלה שהוזמנו הם האנשים שמבינים בדברים האלה. הנה, בכנס חינוך שיהיה בקרוב  יש אשה אחת. מה הן רוצות? איזה נודניקיות. אין להן מה לעשות בחיים, רק לספור? אין להן ילדים להכין להם ארוחת צהריים?

"אבל חבר'ה אין ברירה, צריך לצאת בסדר. תביאו לי תיקיות של נשים, נקריץ משם איזה מישהי. אבל שלא תהיה רדיקלית כזאת, כן?! מהממורמרות עם השפם וזה. תביאו אחת שמבינה עניין".

ובינתיים מן העבר השני של התיקייה:

"הורי תמיד חינכו אותי להשקיע בלימודים ולהצטיין, אמרו לי שאוכל להיות מה שארצה. למדתי באוניברסיטה, השגתי ציונים טובים, התקדמתי, עד שבסופו של דבר הגשמתי את כל התקוות שלי, של משפחתי, של ארצי ושל התנועה הפמיניסטית: עכשיו אני יושבת בתוך תיקייה במשרד של מיט רומני ומחכה. קצת חשוך כאן, קצת צפוף ומחניק, אבל אני לא מתייאשת: שמעתי שהוא ממש רוצה לקדם נשים".

לפני העימות בין אובמה לרומני הובעה השערה שהוא יתמקד בעניין המגדרי. בפועל זה היה רק חלק קטן מהדיון. אפשר אמנם לשמוח על כך שלמועמדים, גם זה השמרן, חשוב להצהיר (לפחות) שהם רואים חשיבות בקידום נשים. גם אם אחת המטרות העיקריות היא שהן ייצאו מהעבודה בזמן כדי להכין אוכל לילדים, כדברי רומני (בשעות האלו האבות יכולים כנראה לקיים את הישיבות החשובות באמת). ככל שדבריו של רומני בעניין הזה עלובים, שקופים, מיושנים, חסרי משמעות מהותית בעצם ­ לפחות הוא רואה צורך לשלם מס שפתיים. למרבה התדהמה אפילו זה לא מובן מאליו, במבט מהמזרח התיכון.

אחרי שמתבהר באיזה שלב פרימיטיבי העניינים מצויים, חשוב לגייס בכל זאת אופטימיות ולהדגיש את מה שחשוב באמת. כי היעד האמיתי הוא ג'נדר-מיינסטרימינג, הטמעת העניין המגדרי בכל תחומי המדיניות: לא שכדי לצאת ידי חובה הפוליטיקאים הגבריים והמסוקסים יואילו לדון קצרות גם באפליית הנשים, אלא שבכל תחום ותחום יובאו בחשבון נקודות המבט שלהן, וייצוגן יהלום את שיעורן באוכלוסייה. ולא די בייצוג של נשים, אלא חשוב שאלה יהיו נשים (וגברים) בעלי תודעה פמיניסטית. וממגוון אוכלוסיות. האמריקאים רחוקים מכך, ואנחנו פה בישראל עוד יותר.

ציטוט

"מעולם לא האמנתי בגירושין ­ עד שהתחתנתי" (הקומיקאית האמריקאית דיאן פורד)

נתון

ב‑57% מהקליפים נשים מוצגות כ"חפץ קישוטי ומיני בלבד" (לפי האתר (daysforgirls.org



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו