שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כמה נשים יהיו בכנסת בשנת 2048

למה בעצם ייצוג של 50% לנשים בכנסת הוא לא עובדה מובנת מאליה * הסופרת הצרפתייה קולט מלמדת את כולנו לא לעשות חשבון * וגם התחשבנות קטנה עם המכונית הוורודה החדשה של הונדה

צפי סער
צפי סער
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער
צפי סער

יש שתי אפשרויות: או שאני אשה תמה במיוחד, או שהאנושות נמצאת בשלב מפגר הרבה יותר מכפי שרובנו חושבים. במה מדובר? אני שומעת מסביב שלל דיונים, הערכות וספקולציות על אודות הבחירות הקרבות, על מפלגות שמשריינות מקומות לנשים ברשימותיהן לכנסת ועל כאלה שלא, על כאלה שמתגאות בריבוי יחסי של נשים בהנהגתן ועל כאלה שמתנאות דווקא בהעדרן. ושיא השיאים בשיח הזה, מה שנחשב למחוז כיסופים, פסגה ששום מפלגה עדיין לא העפילה אליה: רשימה שיהיה בה 40% ייצוג לנשים.

40%. חשבון אמנם מעולם לא היה הצד החזק שלי, אבל בכל זאת אנסה: האוכלוסייה הישראלית מורכבת מ‑51% נשים ו‑49% גברים. לא אדקדק בקטנות, אבל מישהו מוכן להסביר לי, למען השם, למה לפחות השאיפה אינה לייצוג של כ‑50%? ולמה בכלל מדובר באיזו שאיפה ערטילאית, נשגבת שכזו, ולא בהכרח, שלא ברור למה בכלל צריך להסביר אותו?

לאלה שאומרים, או אפילו חושבים, ש"הכל יסתדר עם הזמן, עם השנים הדברים יתאזנו" כמו שיש אומרים, למשל, גם על השיעור הזעום של מזרחים באקדמיה ובמוסדות עילית אחרים ­ כדאי להביט בנתונים: בכנסת הראשונה כיהנו 11 נשים, בכנסת הנוכחית מכהנות 23. נכון, המספר גדל, אבל זה קרה במשך 64 שנים. אני לא יודעת מה אתכם, אבל לי אין 64 שנים לחכות עד שיהיו בכנסת 35 נשים, נאמר. משום מה אני חושבת שדי בקרוב ראוי שיהיו בה כ‑60 נשים. מין גחמה משונה שכזו (ומובן שאני מעדיפה שרובן הגדול יהיו פמיניסטיות).

נכון, יש גם נשים שחברותן בכנסת לא הוסיפה כבוד לא להן, לא לציבור ולא לבית המחוקקים, ויש גברים שמקדמים אינטרסים של החברה האזרחית בכלל ושל נשים בפרט. נכון, בבחירות הקרובות יש שתי מפלגות שבראשן נשים (יותר מזה לא היה כאן מעולם) והשיח המגדרי תופס מקום נאה למדי. יש הישגים, אבל לא די בהם.

ויש גם מפלגות שאין בהן נשים כלל, ובמוצהר. זו שערורייה. קל ­ ומוצדק מאוד ­למתוח עליהן ביקורת קטלנית; ובה בעת יש לזכור שגם במפלגות חילוניות, "נאורות" ו"מתקדמות" ­ לפחות בעיני עצמן ­ חלקן של נשים צר, לא פעם הן אף משמשות עלה תאנה.

צעד ראשון, קטן אך חשוב, בדרך לשינוי יכול להיות הצבעה מסיבית למתמודדות בפריימריס המתקיימים בימים אלה במפלגות השונות, ובעיקר לאלה שפועלות לקידום מטרות פמיניסטיות.

עגבן שרי

הקשר השערורייתי בין קולט, בת 47, ובין ברטרן דה ז'ובנאל, בנו בן ה‑17 של בעלה השני, החל לאחר שהסופרת הצרפתייה כתבה את הספר "שרי", שגולל את סיפור הרומן של אשה בת 49 וצעיר בן 26.

קולט

פרט המידע הזה אמנם הפריך את השמועות שזה היה מקור ההשראה לספר, אבל כפי שכותב המשורר משה סקאל באחרית הדבר להוצאה המחודשת של "שרי", "דווקא בגילוי זה, שאיכזב כמה רודפי סנסציות, יש משום אמת עמוקה: אכן, מה מסעיר יותר מאשר יצירה ספרותית המקדימה את המציאות ואף מחוללת אותה? חייה של קולט מספקים לנו דוגמה להשפעתה של הספרות על החיים עצמם. הספרות כמו סייעה לה לאזור אומץ ולפעול על פי עקרונותיה, בלי להתחשב במבטה המוקיע של החברה".

הסופרת הצרפתייה בהחלט פעלה על פי עקרונותיה ורצונותיה ותשוקותיה, גם כאשר אלה סתרו כליל את מוסכמות החברה שבה חיתה. סידוני-גבריאל קולט נולדה ב‑1873 בבורגונדי שבצרפת ועם השנים היתה לאחת מגדולי הסופרים של מדינה זו. היא מתה ב‑1954.

קולט היתה מופת לחירות ולתעוזה, ניהלה רומנים עם גברים ועם נשים, הופיעה גם בעירום על בימת התיאטרון, כתבה עשרות יצירות. לכאורה מודל פמיניסטי מאין כמותו, בוודאי לזמנה. אבל היא עצמה התנגדה נחרצות להגדרה זו. היא תיעבה את הסופרז'יסטיות, הלוחמות למען שחרור האשה של זמנה, וטענה שהן ראויות רק "לשוט ולהרמון".

זו רק אחת הסתירות הרבות בדמותה המרתקת: אף שנהנתה משלל מאהבות ומאהבים, אירע שהתמסרה עד כדי כניעות לגבר אחד ואף שקעה בדיכאון בגלל יחסיו עם אשה אחרת. אף שהיתה נועזת וחלוצה בכתיבתה, במשך שנים לא העזה לפרסם את ספריה בשמה אלא שימשה סופרת צללים לבעלה הראשון, ועד סוף ימיה נרתעה מכל התייחסות ליצירתה כאל "ספרות" של ממש. בספרה "קלודין" כתבה: "החירות שלי היא עול על כתפי, העצמאות שלי מכריעה אותי תחתיה; מה שאני מחפשת כבר חודשים הוא אדון. הנשים החופשיות אינן נשים". האם זו האשה שחוללה שערורייה כאשר התנשקה עם אשה על בימת המולן רוז'? לאלוהימה הפתרונות.

אולי הסתירה החריפה הזאת נעוצה בכך שקולט הקדימה את זמנה: בזמן שהסופרז'יסטיות נאבקו למען זכות הבחירה לנשים, היא כבר עסקה בנזילות מגדרית. סביר להניח שכיום היתה מוצאת את עצמה יותר בין שלל הפמיניזמים.

"שרי", מיצירותיה הנודעות ביותר של קולט, שנכתב ב‑1920, רואה אור מחדש עתה בהוצאת פן בשיתוף ידיעות ספרים, בתרגומה של בבה ינאי ובעריכתו של דורי מנור. הוא מגולל את סיפורם של לאה לונוול, קורטיזנה לשעבר, ושל צעיר יפהפה ומפונק שכינויו שרי. באורח יוצא דופן ­ בוודאי לזמנו ולא רק ­ מושא התשוקה כאן הוא גבר צעיר ולא אשה, והמבט הדומיננטי הוא המבט הנשי. שרי חומד את מחרוזת הפנינים של לאה ועונד אותה, לובש את פיג'מת המשי שלה ­ היפוך תפקידים מוקדם במיוחד.

אחת ממורכבויותיו של הרומן הזה, כפי שכותב סקאל, היא העובדה ש"שרי" אינו סיפור חניכה חד-סטרי, אלא סיפור חניכה כפול ורב-פנים: דווקא שרי הצעיר מלמד את לאה המנוסה דבר או שניים על אהבה; דווקא אשתו הצעירה נוהגת בבגרות, מסכינה עם חולשותיו ועם אופיו הילדותי והגחמני ובכך חונכת אותו בדרכה.

אילו היתה קולט תסריטאית אמריקאית בת ימינו ולא סופרת צרפתייה מן המחצית הראשונה של המאה ה‑20, לאה לונוול היתה מן הסתם "קוגרית" הוליוודית בגילומה של קורטני קוקס. כיום יש כנראה קצת יותר קשרים בין נשים מבוגרות לגברים צעירים ­ אם כי עדיין הרבה פחות מאשר להיפך ­ ולכאורה יש לכך לגיטימציה בתרבות העכשווית. אבל עצם הכינוי קוגרית ­ על שם פומה, חיה טורפת ­ מעיד על הצורך בהוספת המלה לכאורה. כי התרבות המערבית של היום אמנם נותנת מקום, כזה או אחר, גם לחריגות מהתקן הנורמטיבי: זה שלפיו הגבר מבוגר מזוגתו, גבוה ממנה, מתכר יותר ממנה וכו' (ושבכלל זוג אמור להיות מורכב מגבר ואשה דווקא); אבל עדיין ברור מהי הנורמה, מה מביא לזקיפת גבה ומה לא, מהו התלם ה"נכון".

כמובן, אין דבר כיפי יותר מאשר להתעלם מכל זה, לשים פס על הנורמות החברתיות ולעשות בדיוק, אבל בדיוק מה שחשקה נפשך. קולט ידעה זאת ­ ועשתה זאת ­ הרבה לפני שכולנו נולדנו.

מכונית למניעת קמטים

היא ורודה, היא נאה, היא מה-זה סקסית. חברת הונדה משיקה, בינתיים רק ביפאן, את s'She, מכונית שקהל היעד שלה הוא נשים.

אז מה נשי בs-'She? כאמור היא ורודה (אם כי אפשר להזמין אותה גם בחום או לבן ­ כנראה כדי לאפשר התאמה לצלליות העיניים המועדפות), ולא רק מבחוץ אלא גם בתיפורים הפנימיים; השמשות שלה אמורות לחסום 99% מקרני הUV- ­ מן הסתם כדי למנוע קמטים רחמנא ליצלן; ובלוגו שלה, s'She, במקום האפוסטרוף יש לב. כן.

She's. הצעה לשיפור: כיסא-נהגת מרזה

הונדה מייעדת את המכונית לנשים שאינן עובדות ­ ששיעורן ביפאן כ‑40%. החברה עדיין לא פירסמה אם תשווק את הוורדרדה גם במדינות אחרות, אבל אם בכוונתה לעשות זאת, יש לי כמה הצעות, וככה מנדיבות לבי אני מוכנה לחלוק אותן, חינם אין יינים:

* לשיפור ניכר של המוצר, המציאו והתקינו בו כיסא-נהגת מרזה.

* אל תשכחו להתאים את דוושת הגז לעקבים.

* שווקו עם כל מכונית גם או-פר צמודה, שתשמור על הילדים במושב האחורי.

* ובקשר לשמשות ­ למה לטרוח ולהתקין חוסמי UV? מוטב לצפות אותן מבפנים במראות, כדי שנוכל לבדוק ולסדר את התסרוקת, המייק-אפ והליפסטיק בזמן הנהיגה.

ציטוט

"המדד הטוב ביותר לעתידה של מדינה הוא מעמד הנשים שבה. מדינה המספקת חינוך והשכלה לילדות, ונשותיה נהנות משוויון זכויות ­ תתקדם, ואילו מדינה שהנשים בה נתונות בדיכוי, ניצול ובערות ­ תישאר מאחור" (ברק אובמה)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ