בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדה אחת שובבה, האחרת ילדה רעה

איך חזרתי לנעורי האבודים בזכות יוסי ורטר * הסטודנטית גל שרגיל החליטה לא לשתוק. לאחר שמכללת צפת גנזה את תלונתה על הטרדה מינית, היא מקיימת הפגנת-יחידה בכל שיעור וקורס * וגם: מה עוללו נשים לדי-אן-אי של גברים

41תגובות

דווקא שמחתי שיוסי ורטר, עמיתי בעיתון זה, כינה את חברת הכנסת לעתיד מרב מיכאלי "ילדה שובבה". אני מבוגרת ממנה רק בשנה, אז אם היא ילדה שובבה, אני מקסימום נערה (בחישוב הזה סתיו שפיר היא בכלל עוברית, אגב).

רגע, לאור העובדה שגם היא כתבה ב"הארץ" עד כניסתה לפוליטיקה, לא יוצא שאנחנו כתבות-נוער בכלל?

הגל הראשון

פמיניסטיות זה עם מעצבן לאללה. פשוט מתעקשות לעשות צרות. הנה למשל גל שרגיל, סטודנטית למשפטים במכללה האקדמית צפת. במקום ללמוד בשקט, ולא לעשות עניין מדברים שכל אשה חווה, היא עושה מהומות.

בימים אלה מופיעה שרגיל ללימודים בלבוש לא שגרתי: פעם בחולצה שכתוב עליה "די להטרדות מיניות", פעם בפיאה, שפם וזקן מלאכותיים ועל חולצתה כיתוב המכריז: "עדיף להסתובב כמו גברים, ככה פחות מוטרדים"; מאחור הודפסו נתונים סטטיסטיים על אלימות נגד נשים.

ירון קמינסקי

שרגיל, בת 29, תושבת ראש פינה, מסבירה כי זו תגובתה לטיפול של המכללה בתלונה שלה על הטרדה מינית מצד אחד המרצים. את תלונתה הגישה בשנה שעברה, ולדבריה, המכללה טיפלה בה שלא בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מינית ובצורה תמוהה וכושלת. שרגיל מספרת כי בשיעור שבו נידון הנושא של תביעות על אלימות מינית סינן לעברה המרצה את המלה "כוסית" ואחר כך טען כי אמר זאת כחלק מהדיון. כאשר נשאל על ידי אחת הסטודנטיות שאלה משפטית הקשורה לניתוחים פלסטיים, הרחיב מאוד בתשובתו, גם בעניינים רפואיים שאינם בתחום התמחותו, ובין השאר דיבר על פטמות זקורות. כאשר מחתה על כך שרגיל, ביטל את התנגדותה. בשיעור אחר, היא ממשיכה ומספרת, דיבר אותו מרצה באופן מבזה על תקיפות מיניות ושירבב לדבריו את שמה. באותו שיעור גם שב ודיבר, ביוזמתו, על ניתוחים פלסטיים להקטנת החזה.

שרגיל מספרת כי בקשה שהפנתה למכללה, שלא להשתתף בשיעוריו של מרצה זה (שהנוכחות בהם היא חובה), נדחתה. לאחר שהתלוננה על הטרדה מינית, לא פעלה המכללה כראוי, לטענתה, ורק לאחר שהיא עירבה את מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית התקיימה חקירה פנימית. במכתב שכתבה נציגת מרכז הסיוע למכללה היא הצביעה על התנהלות שאינה בהתאם לנהלים, לא של החוק ולא של המכללה, כדבריה, ועל כשלים בניהול הבירור. המסקנה של בדיקת המכללה היתה, שלא התקיימה הטרדה מינית.

במכתב של האחראית למניעת הטרדה מינית במכללה (שהעניין הועבר לטיפולה לאחר ששרגיל מחתה על כך שבעלת תפקיד אחר, שאינה קשורה לתחום, עסקה בו בתחילה) נאמר כי "שרגיל על פי תפישתה חוותה חוויה משתיקה בהרצאות, שמקורה לטענתה באמירות ובמסרים סביב נושאים הקשורים לתפישתה ולעולם הערכים שלה... התרשמתי כי באופן שבו היא מציגה את עולם הערכים והאידיאולוגיה שלה היא מושכת אש נגדית".

מה בעצם הסאב-טקסט של דברים אלה? האם שרגיל אשמה בעצם בכך שהמרצה התבטא כפי שהתבטא? האם האידיאולוגיה הפמיניסטית שלה היא-היא שחוללה את כל הצרה הזאת שנחתה על מכללת צפת?

פנינה נוספת אפשר למצוא בדבריו של נשיא המכללה, פרופ' אהרן קלרמן, שדחה את ערעורה של שרגיל על ההחלטה לגנוז את תלונתה. על פיו, "רגשותיה של המערערת, תחושותיה ומסקנותיה כלפי המרצה הן לא יותר מאשר פרי דמיונה... תוצאה סובייקטיבית מהרהורי לבה".

האם אלה התייחסויות ראויות לתלונה על הטרדה מינית? ממכללת צפת נמסר בתגובה: "מדובר במקרה שמפאת צנעת הפרט לא ניתן להתייחס בפומבי לפרטיו. המכללה מתייחסת ברצינות רבה לכל תלונה על חשד להטרדה מינית על פי החוק ועל פי נוהלי המכללה, וכך נעשה בקפידה גם במקרה זה".

לפני שפנתה ללימודי משפטים השלימה גל שרגיל תואר שני בלימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן וגם עבדה בשדולת הנשים. הפער בין כל אלה ובין המקום שהיא נמצאת בו כיום, היא אומרת, עצום. במכללת צפת היא לא מצאה שיח חברתי כלשהו, פמיניסטי או אחר. על תגובת הסטודנטיות והסטודנטים למחאה שלה כעת היא מספרת, כי רבים לא אוהבים פעילות זו: "יו"ר אגודת הסטודנטים אמר שגברים מתלוננים. היו כאלה שאמרו שכאשר באתי בבגדי גברים וזקן, פגעתי ברגשות הגברים. מרצה אחת רצתה שאסיר אותם, אבל לא עשיתי זאת, בשם חופש הביטוי. סטודנטית אמרה לי: 'צריך להוריד לך את המכנסיים, לבדוק מה יש לך שם'. עכשיו אני מנסה להגביר את המודעות לעניין וגם ליצור עם סטודנטיות ממקומות אחרים קבוצה שתיאבק נגד הטרדות מיניות באקדמיה".

שרגיל, מוזרה שכמותה, לא מוכנה להסכין עם מה שנשים רבות, רבות מדי, חיות אתו כאילו אין ברירה: הערות והתייחסויות ורמיזות עולבות, סקסיסטיות, מקטינות, פוגעות, מטרידות. כולן עוברות את זה, ויש כמה נשים שמוכנות להילחם בשביל כל האחרות, כדי שזו לא תהיה הנורמה, שזה לא יעבור בשקט, שזה ישתנה. ראוי להוריד לפניהן את הכובע. ועוד ראוי לשים לב, איזה מגוון נפרש לפנינו רק בימים האחרונים: מועמד לכנסת שפולט הערה בעלת אופי מיני באוזני עיתונאית, פרשן פוליטי שמתייחס לנשים בוגרות, מועמדות לכנסת, כאל "ילדות שובבות" ­ ואלה רק דוגמאות. בלי הבדל מקצוע, דעה פוליטית, דת, גזע וגיל, יחס סקסיסטי לנשים מושרש עמוק מאוד בקרב שיעור לא מבוטל מהגברים (לא כולם, לא להתנפל). לא מעטים מהם כלל אינם מבינים מה בעצם לא בסדר. מה הן עושות עניין, אלו. לאט לאט, בעבודה קשה של נשים כמו גל שרגיל ואחרות, יש לקוות שהם יבינו.

בוסית וגיישה       

בעוד יוליה שמאלוב-ברקוביץ (זוכרות? האשה שנתנה לנו את השם "ג'יהאד פמיניסטי". אני כבר מתגעגעת) נמוגה לה אל ערפילי ההיסטוריה המפוקפקת של כנסת ישראל, כדאי לדעת שלא רק אצלנו יש תגובת-נגד קיצונית לפמיניזם גם בקרב נשים. בארצות הברית מעורר עכשיו סערה קטנה מאמר שכתבה סוזן ונקר באתר של פוקס ניוז, "המלחמה נגד גברים" שמו.

ונקר, שחיברה בין השאר ספר ושמו "איך לבחור בעל" (ואני שואלת למה בכלל, אבל נעזוב את זה כרגע), קובעת בו כי "נשים כבר אינן נשים... הן כועסות, תוקפניות... לגברים נמאס לשמוע שמשהו לא בסדר בהם באופן בסיסי... בניגוד למה שפמיניסטיות אומרות, מה שמכונה התקדמות של נשים לא מאיימת עליהם, היא מבאסת אותם. גברים רוצים לאהוב נשים, לא להתחרות אתן. הם רוצים לפרנס את משפחותיהם ולהגן עליהן; זה בדי-אן-אי שלהם. אבל הנשים המודרניות לא נותנות להם לעשות זאת".

באמת סליחה. איך העזנו לחרוג מהמשבצת החביבה שיועדה לנו כמספר שתיים, תלויות בגבר לפרנסתנו ולהגנתנו? חוצפה! עכשיו גברים לא רוצים להתחתן אתנו! אללי! שלא לדבר על זה שפגענו במשהו שהוא ממש-ממש בדי-אן-אי שלהם! בנות, זה מדעי!

כצפוי, ספגה ונקר ביקורת מכל עבר. היא גם הגיבה עליה, והבהירה כי אין בעיה שנשים ימלאו משרות בכירות ­ אבל עליהן להגביל את השאפתנות שלהן למקום העבודה בלבד. המממ, מה זה אומר? לבשי חליפת עסקים במשרד וחלוק גיישה בבית? אולי בעצם מוטב לא לפרש את זה.

לוונקר היה ממי ללמוד את התורה שלה: היא אחייניתה של פיליס שלפלי, פוליטיקאית אמריקאית שמרנית המפורסמת במאבקה בפמיניזם, בזכות להפלות, בנישואים חד מיניים ועוד. השתיים אף כתבו יחד ספר ושמו "הצד השני של הפמיניזם".

לזכותן של האמריקאיות האנטי או פוסט פמיניסטיות אפשר לומר לפחות, ששם היה פמיניזם ועכשיו יש גם פוסט. בישראל כמו בישראל, עוד לפני שהשתרש פמיניזם של ממש יש כאלה שמאמצות סוג של פוסט פמיניזם. כמה נוח לסדר הישן והרע. העיקר שגברים לא יתבאסו חלילה.

 

ציטוט

"גברים מיטיבים לקרוא מפות מנשים. הסיבה היא שרק המוח הגברי מסוגל להתייחס לסנטימטר כאילו הוא שווה מאה קילומטר" (רוזאן בר)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו