שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רוצות לפרוץ את הקיר

נשות הכותל, כך נטען, פוגעות ברגשות הציבור. מיהו בעצם הציבור? נמצא האשם האמיתי בטבח בבית הספר בקונטיקט. הפמיניזם, אלא מה? ובמדור הבחירות: ש”ס וגם עם שלם, דעם ועוד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער
צפי סער

איזה פשע גדול יותר: להתעטף ברדיד צבעוני, לשיר, להיות מצוידת בכרומוזומים XX, להתפלל - או שילוב של שני אלה תוך כדי שהייה ליד קיר שלפני כ2,000 שנים היה אחד מקירות התמך שסביב הר הבית, שם שכן בית המקדש?

היחס שסופגות נשות הכותל - לרבות מעצרים - הוא מהתופעות שלא־ייאמנו במדינת ישראל ‏(לא שזה נדיר, הרשימה הזאת ארוכה במיוחד‏).

בכל ראש חודש עברי באה קבוצת נשים לכותל המערבי להתפלל ולקרוא בתורה. ברשויות הכותל לא מרוצים ומתנכלים להן ללא הפסקה. על פי מנהליהן, וגם על פי נציגי המדינה שנדרשו לכך בפני בתי משפט, זוהי פגיעה ברגשות הציבור. טיעון מוכר וישן, המבהיר מעל לכל ספק דבר אחד: מיהו הציבור. הציבור, מתברר, כולל לכל היותר מחצית מאוכלוסיית בני האדם. ראייה מעניינת של החברה, התרבות והמין האנושי בכלל.

איור: הילה פלג

אבל הנה התפרסם השבוע שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקש מיו”ר הסוכנות, נתן שרנסקי, להגיש לו המלצות ליישוב המחלוקות בכותל; אלה קשורות לא רק לנשים אלה גם לקטטות בין זרמים - אורתודוקסים - מתונים וקיצוניים, קונסרבטיבים, רפורמים. האומנם הבין ראש הממשלה את העוול הגדול שנעשה שם לקבוצות אוכלוסייה שלמות והחליט לתקן את הקלקלות? זהו, שלא. המהלך שלו נובע מכך שההתרחשויות בכותל נראות ממש רע ליהודים האמריקאים. וכידוע, זה לא ממש משתלם להרגיז את תורמינו שבתפוצות.

אודה: מאבקן של נשות הכותל הוא מאבק פמיניסטי שרחוק ממני. ועם זאת הוא מעורר הערכה. את מחשבות הכפירה שלי בדבר ערכן של אבנים קדושות, לכל דת שהיא, בעיקר לעומת חיי אדם שהמאבקים סביבן גבו, גובים ויגבו - אשמור לעצמי. נראה לי שהן עלולות לפגוע ברגשות הציבור.

יורים באוטומט

כאילו הטבח בבית הספר בקונטיקט בחודש שעבר שבו נרצחו 27 בני אדם, רובם ילדים, אינו מטורף דיו - כמה מהתגובות שבאו אחריו הוכיחו שאמריקה היא, אכן, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

כי מתברר שנמצאו האשמים באירוע הנורא. לא, לא הקלות הבלתי נסבלת של השגת כלי נשק. גם לא חינוך בעייתי או נגישות קלושה לשירותי בריאות הנפש. אתןם בוודאי כבר מנחשות. פמיניזם, אלא מה? ולא רק הוא אלא בכלל מדיניות ליברלית.

העובדות לא ממש מבלבלות את בעלי הטענות הללו. כך, למשל, למרות הגבורה שהפגינו מורות לא מעטות ומנהלת בית הספר, שהגנו על ילדים תוך כדי המתקפה הרצחנית והצילו רבים מהם, פובליציסטית שמרנית בשם שרלוט אלן כתבה ב”נשיונל רוויו” כי הבעיה היא בהעדרם של גברים במערכת החינוך. בחברה נשית, היא טוענת, פסיביות היא הנורמה; “תוקפנות גברית יכולה להיות דבר טוב, למשל בהגנה על החלשים, אבל היא הוצאה מהתרבות של בתי ספר יסודיים”. לי דווקא נדמה שתוקפנות, גברית במקרה הזה, גרמה לטבח. ומותר להטיל ספק בכך שמורה לא חמוש יכול להדוף תוקף עם נשק אוטומטי כפי שמורה אינה יכולה לעשות. אבל שיהיה לה לבריאות לגב’ אלן היקרה.

ילדים מופנים אחרי הטבח בקונטיקטצילום: אי-פי

מבקרים אחרים, למשל מייק האקבי, תלו את האשמה בבליל של סיבות, מגלולות נגד הריון והפלות ועד נישואים חד־מיניים. כן כן. המוצא הישר של הקשר בין הדברים יזכה בכרטיס טיסה לפארק היורה. עוד כותבים, בהם אנשי מפלגת מסיבת התה, הפליגו בדברים והציעו לבדוק את האלימות הטמונה בתרבות של שחורים ‏(מה?‏) ובתסכול שמתפתח בקרב לבנים שמקצת הפריבילגיות שלהם נמנעות מהם ‏(!‏). למקרא רבים מהדברים האלה, כפי שציטטה איירין קרמון ברשימה באתר “סלון”, אפשר להתרשם שמאמרים ובלוגים אמריקאיים לא מעטים נכתבים מתוך מחלקות סגורות.

תוך כדי תפילה מעומק הלב שבתחום הזה נימנע מלחקות את האמריקאים, אפשר בכל זאת לתהות אילו תגובות היה מפיק, חלילה, אירוע כגון זה מן הימין הישראלי על שלל טיפוסיו ההזויים, הסקסיסטים והגזענים לא פחות. במחשבה שנייה, מוטב לא להתחיל בכלל לדמיין.

להצביע על כך

כל שבוע, עד הבחירות, נסקרות כאן כמה מפלגות מבחינת מגוון הייצוג של רשימותיהן. והפעם, לצד ש”ס הגדולה שלוש מפלגות מעניינות שאולי לא יעברו את אחוז החסימה.

ש”ס


1. אלי ישי, 2. אריה דרעי, 3. אריאל אטיאס, 4. יצחק כהן, 5. משולם נהרי, 6. אמנון כהן, 7. יעקב מרגי, 8. דוד אזולאי, 9. יצחק ועקנין, 10. נסים זאב, 11 אברהם מיכאלי
אל תחפשו את האשה. היא לא שם.

לגברים תפקיד אחד, לנשים תפקיד אחר, השיבה ש”ס, יחד עם יהדות התורה, על העתירה נגד אי־הכללת נשים במפלגה. אנחנו פועלים על פי ההלכה, מטעמי צניעות, הם אומרים. וגם טוענים שנשים חרדיות לא יצביעו למפלגה שברשימתה יהיו נשים - מה שנשים חרדיות לא מעטות הכחישו מיד, גם בכלי התקשורת. לעומת זאת, בשבוע שעבר התגייסו נשותיהם של שלושת הגברים שבצמרת המפלגה, ציפי ישי, יפה דרעי ואסתר אטיאס, לחיזוק הקמפיין של ש”ס.

עניין הנשים הוא רק אחת האכזבות הגדולות הגלומות בש”ס. המפלגה שנועדה לקרוא תיגר על ההגמוניה האשכנזית והגזענות בציבור החרדי והדתי ולייצג את הציבור המזרחי המופלה לרעה - בגדה בשליחות שהציבה לעצמה. בלטה מאוד, למשל, שתיקתה השערורייתית בפרשת אפליית הילדות המזרחיות בעמנואל לפני כשנתיים. לאנשיה הרבה יותר חשוב, כך נראה, להבטיח את מקומם של ילדיהם־שלהם במוסדות החינוך הליטאיים.
בעולם החרדי, בייחוד המזרחי, יש לא מעט נשים ברוכות כישרון, חזקות, שגם ממלאות תפקידים בולטים. ההדרה שלהן מהעולם הפוליטי־המפלגתי היא טעות גדולה מכל בחינה שהיא. נשים חרדיות לא מעטות חושבות כך גם הן וסבורות כי יש מקום לכהונה של נשים בכנסת, אבל רובן המכריע מקבלות את גזירת הרבנים. בינתיים, שכרם של כולם יוצא בהפסדם.

אשר לייצוג של הומואים - בש”ס יש הומופובים לרוב אך לא הומואים מחוץ לארון.

אסמא אגבארייה זחאלקה. צוברת תאוצהצילום: איציק בן מלכי

עם שלם


1. חיים אמסלם, 2. משה צרפתי, 3. ראובן אגסי

הרב אמסלם - הכבשה שפרשה מהעדר הש”סי, הקימה מפלגה משלה וקוראת תיגר על השיטה - הצטייר לפחות לרגע כמי שעשוי להיות הפתעת הבחירות האלה, לגרוף קולות צפים המוקסמים מרעיונותיו כמו שילוב חרדים בעבודה וגם בצבא. יש גם פעילים ופעילות מזרחיות התולות בו תקווה שיילך בדרך שש”ס הכזיבה בה. שמאלנים שוקלים אף הם את האופציה, לרוב עד שהם מגלים רמזים לכך שדעותיו של אמסלם ימניות ושוביניסטיות למדי. בסקרים הוא מתנדנד, פעם עובר את אחוז החסימה ופעם לא.

אמסלם אמנם הציב נשים ברשימתו, אבל הראשונה שבהן, דניאלה יקירה, רק במקום הרביעי. לא משהו, אבל לפחות התחלה.

דעם


1. אסמא אגבארייה זחאלקה, 2. ניר נאדר, 3. דני בן שמחון

עוד מפלגה שצוברת תנופה, יחסית ובחוגים מסוימים, היא דעם, מפלגת פועלים. מי שעומדת בראשה, אסמא אגבארייה זחאלקה, היא מהמנהיגים הכי מרשימים ומעוררי תקווה שיש פה.

דעם היא שמאל פוליטי וחברתי כאחד. היא הקימה את ארגון העובדים מען, שאיגד בין השאר חקלאיות ערביות, ופועלת זה שנים למען זכויות עובדים ועובדות. נקודת המבט שלה מעמדית - לדידה, סוציאליזם הוא לכולם, יהודיות וערבים, ערביות ויהודים.

העמדות של דעם מעוררות הערכה, רק ספק קטן מתגנב ללב, עד כמה כל זה ריאלי במזרח התיכון ובתוכו ישראל, אזור שותת דם, מושחת עד היסוד ונגוע בלאומנות, גזענות ושוביניזם. אבל טוב שיש בני אדם כמו אסמא אגבארייה זחאלקה שהם פחות קטנטני־אמונה ממני וחושבים שהמחלות הללו אינן חשוכות מרפא.

גם דעם קוסמת כיום לשמאלניות ושמאלנים, שהתאכזבו בין השאר מהמחסור בייצוג נשי בחד”ש. ויכוחים ערים ברשתות החברתיות עוסקים בשאלה אם תעבור את אחוז החסימה. לפחות בבחירות הקודמות היא היתה רחוקה מכך מאוד, אך בחוגי בית מביעה אגבארייה זחאלקה אמונה שלמה שהפעם זה יהיה אחרת. נראה שאילו התקיימו הבחירות במדינת תל אביב־יפו היא היתה עשויה להיות שרת האוצר, הרווחה והביטחון גם יחד, אולי גם ראש הממשלה. הלוואי.

ארץ חדשה


1. אלדד יניב, 2. מרב דוד, 3. רני בלייר

זו המפלגה היחידה שהנהיגה את שיטת הריץ’־רץ’ המגדרי: גבר, אשה, גבר, אשה וגו’ ‏(תזכורת: אפשר גם בסדר הפוך‏). היא כנראה לא תעבור את אחוז החסימה, וכנגד הסרטונים המאלפים שהיא מוציאה נזקפת לחובתה בעיה של חוסר אמון שרוחש, כך נראה, רוב הציבור למי שהיה עד לא מזמן חלק מהעולם המושחת שהוא חושף עתה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ