איזה משוגעות נפלאות - גברת מג'ונדרת - הארץ

איזה משוגעות נפלאות

מה צריכה לזכור מי שלא מתכוונת להצביע בבחירות * וגם: למה צצים מועדונים ומסיבות לנשים בלבד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער
צפי סער

נודניקיות. משוגעות. מגזימות. אובססיביות. פסיכיות על כל הראש.

אני מתה עליהן.

על אלה שבלי לאות ובלי לשים לב לצקצוקים ולמבטים התמהים מסביב לא מפסיקות למחות ולזעוק נגד הטרדה מינית ("די נו, הוא בסך הכל ניסה להתחיל אתך, מה את עושה עניין מכל דבר?!"); על אלה ששבות ומצביעות על עוולות וגילויי גזענות; על אלה שבימים דוחים אלו, של תשדירי בחירות שהאחד בהם סקסיסטי וגזעני מהשני, לא נותנות לכך לעבור בשקט ומקימות קול מחאה; על אלה שלא מתייאשות ומוקיעות שוב ושוב, ושוב, פרסומות המבזות נשים; על אלה שנוברות בספרי לימוד ומראות כמה הם שוביניסטיים ורוויי דעות קדומות; על אלה שמפגינות גם כשהן קומץ ואף אחד כמעט לא שם לב.

סופרג'יסטית נעצרת בהפגנה בלונדון, 1912צילום: בטמן-קורביס

גם הסופרז'יסטיות ­- אלה שנאבקו למען זכות ההצבעה לנשים והשיגו את המטרה הזאת, שהיום נראית כה מובנת מאליה -­ נתפשו בזמנן כמשוגעות, "לא נשיות", קרציות שחבל על הזמן. כל מהפכנית ומהפכן נתפשים ככאלה. וכל אלה שמגנים ומלגלגים ­ נהנים אחר כך מפירות המאבק של אותם נודניקים משוגעים.

כל אשה שמצביעה בבחירות והולכת ללמוד ונהנית מעצמאות כלכלית במידה זו או אחרת ­ חייבת את כל אלה למשוגעות של פעם. ובזכות המשוגעות של היום אולי בנותינו ובנותיהן יסבלו הרבה פחות מאתנו מאפליה והטרדה והקטנה וביטול.

אז תנו לנו עוד מאותן נשים משונות, שלא מתיישרות לפי הקו, ששמות פס על מה שהחברה מצפה מהן ובו בזמן גם נלחמות לשינוי הציפיות האלה למען נשים אחרות.

תודה לכן, משוגעות יקרות. אין עליכן. תמשיכו בדיוק כך.

ואם כבר הוזכרו הסופרז'יסטיות ­ אנצל זאת כדי לשטוח תחינה בפני כל מי שלא מתכוונת להצביע: הנשים האלה פעלו בכזאת נחישות כדי שתהיה לנו זכות הצבעה. מקצתן אף ישבו בכלא וכאשר שבתו רעב הואכלו בכפייה ועוד זוועות. גם אם אתןם חושבות שהצבעה היא שיתוף פעולה עם השיטה וכל שאר הטיעונים, שאיני מזלזלת בהם כלל ­ אנא, לכו בכל זאת להצביע. ולו לכבודן. וגם משום שאם לא תעשו זאת ­ כאילו הצבעתןם לימין הקיצוני הפאשיסטי, ההולך ומתחזק.

לוקחות מנה

היינו נערות חילוניות לגמרי, ובכל זאת הלכנו בקיץ לא פעם ל"חוף הדוסיות", כפי שכינינו אותו, כדי להשתזף בשקט בלי שיציקו לנו. בילוי רק-נשי הוא עניין עתיק אף יותר מנעורי העתיקים כשלעצמם: המטבח, למשל, היה לא פעם אתר של הוויה כזאת.

כיום מתקיימים בין השאר ערבי נשים למיניהם. ובמערב כמו במערב, זה גם נהיה טרנד בעל מאפיינים מסחריים: ב"גרדיאן" מדווחת זואי ויליאמס כי בלונדון הולכים ונפתחים מועדונים לנשים בלבד. ולאו דווקא ללסביות. בקרוב גם אמורה להיפתח מסעדה לנשים בלבד, ביוזמתה של שחקנית הרוגבי הקנדית קיי-סי גייטס.

מסיבת "רוקדות" באוניברסיטת בן גוריוןצילום: הדס אגלמז

אבל למה להרחיק עד ללונדון, מספיק להדרים קצת לבאר שבע. שלשום קיימה אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, בשיתוף עם התא הפמיניסטי בקמפוס ששמו "בת גוריון", מסיבת "רוקדות" ­ מסיבת ריקודים לנשים בלבד.

היוזמה הזאת עוררה ויכוחים לא מעטים בקמפוס, מספרת תום יוגב, בת 24, סטודנטית לפוליטיקה ומגדר ורכזת שוויון מגדרי באגודת הסטודנטים. היו שתהו אם מסיבה כזאת נחוצה, אם היא לא תשיג תוצאה הפוכה מהמקווה וכדומה. קיום הדיון הזה היה חלק ממטרת האירוע, אומרת יוגב.

במסיבה עצמה, היא מספרת, השתתף קהל מגוון במיוחד: חילוניות ודתיות, סטרייטיות ולסביות, סטודנטיות ותושבות העיר, בהן נשים לא מעטות שבדרך כלל לא באות למסיבות כאלה. היא מעידה על אווירה נעימה ומשוחררת.

ובחזרה ללונדון. עם המועדונים החדשים נמנה למשל "גרייס בלגרביה" שבמרכז העיר. הכניסה לגברים אסורה, חוץ מאשר כאורחים בערבים מסוימים, וגם אז "רק אם הם מתנהגים יפה", כדברי ויליאמס ב"גרדיאן". גם בארצות הברית יש מוסדות כאלה, בהם אחד שפתחה בלאס וגאס אוה לונגוריה, מכוכבות הסדרה "עקרות בית נואשות".

"רוקדות"צילום: נופרי פלדמן

באנגליה מועדונים לבני מין אחד בלבד הם כמובן מסורת ארוכת שנים, אבל לא של נשים. זה אתר מובהק של הפטריארכיה: גברים בני אותו מעמד נפגשו בו, שתו יחד, שיחקו קלפים, ניהלו את עסקיהם ובכלל את העולם. כיום מקומות כאלה נחשבים לדינוזאורים, אבל הנה גם נשים מאמצות את ההפרדה. ואפילו בלי חרדים שדורשים זאת.

מגוון של סיבות מוצגות לכך. בהן, האפשרות להיות משוחררות בזמן בילוי מעין גברית או אפילו מהמחשבה עליה, שעשויה להשפיע על ההתנהגות גם בבלי דעת; ההזדמנות ליצור קשרים חברתיים, הן אישיים והן מקצועיים.

עם זאת, ויליאמס מציינת שלא מעט מהעניין גם סובב סביב אכילה. והיא קובלת: שנים על שנים של מאבק לשוויון, לניפוץ הפטריארכיה ­ ואנחנו עדיין אוכלות סלט להנאתנו. זה לא הגיוני.[1]

יתרה מזאת: מתברר שעם המאפיינים של מקומות אלה, חוץ מהעדר גברים, נמנות גם צלחות קטנות. ב"גרייס בלגרביה", למשל, כשבוחרות מנה מן התפריט אפשר להזמין ממנה "קצת", "קצת יותר" או "הרבה". כאילו ברור מראש שאשה לא אמורה לאכול מנה הגונה, כותבת ויליאמס. זה לא מקובל עלי, היא מציינת, אבל אל תיתנו לתיאבון הגברי שלי להפריע לכן.

ציטוט

"לעולם לא יהיה שוויון מלא עד שהנשים עצמן ייקחו חלק בחקיקת החוקים ובבחירת המחוקקים" (סוזן ב' אנתוני, 1820‑1906)

גזענים מכל צד

כמעט בשום רשימה לכנסת אין מועמד יוצא אתיופיה במקום ריאלי

בשבועות האחרונים נסקרו כאן מפלגות מבחינת הייצוג של קבוצות אוכלוסייה שונות ברשימותיהן לכנסת. שבוע לפני הבחירות, חותמות את הסקירה מפלגת העבודה ורע"ם-תע"ל.

העבודה

1. שלי יחימוביץ 2. יצחק הרצוג 3. איתן כבל 4. מרב מיכאלי 5. בנימין פואד בן אליעזר 6. יחיאל בר 7. עומר בר לב 8. סתיו שפיר 9. אבישי ברוורמן 10. אראל מרגלית 11. איציק שמולי 12. מיקי רוזנטל 13. מיכל בירן 14. נחמן שי 15. משה מזרחי 16. דניאל עטר 17. ראלב מג'אדלה 18. נדיה חילו

לרגע היה נדמה שמפלגת העבודה, שכבר עמדה להיקבר, קמה לתחייה. זה היה אחרי הבחירה של שלי יחימוביץ. אבל התברר שלא פשוט להשיב גוססת אל החיים. המפלגה מגיעה אל הקלפי חבוטה מכל עבר.

העבודה היא אחת מארבע מפלגות בראשות אשה המתמודדות בבחירות האלה. עם זאת, רק ארבע או חמש נשים מוצבות במקומות ריאליים ­ כלומר כרבע מהמועמדים. לא מרשים בכלל. במדד השוויון המגדרי של שדולת הנשים וארגון מתפקדות ניצבת העבודה במקום הרביעי.

באופן אירוני למדי, בעבודה יש יותר מועמדים מזרחים מאשר בליכוד. אם יתממשו הסקרים הצופים לה רק 16 מנדטים (אחרים גורסים 18), לא יהיה מטעמה כלל חבר כנסת ערבי ישראלי.

אף אחד מהמועמדים אינו הומו או לסבית מחוץ לארון.

המשפט האחרון חזר על עצמו שוב ושוב בסקירות השבועיות שהובאו כאן. רק במרצ יש מועמד הומו מחוץ לארון. בשום מפלגה אין מועמדת לסבית.

עוד אוכלוסייה שנעדרת מכל הרשימות חוץ מאחת היא יוצאי אתיופיה. פרט לשלמה מולה במקום השמיני ברשימת התנועה ­ אין שום מועמד או מועמדת אתיופים במקום ריאלי ברשימות לכנסת.

זו חרפה, שמצטרפת לשורה ארוכה של גילויי גזענות נגד יוצאי אתיופיה. יש הרבה מאוד סיבות להיתקף בחילה במערכת הבחירות הזאת, ובפוליטיקה הישראלית בכלל; אבל העובדה היבשה הזאת איכשהו מחרידה במיוחד, ממחישה בצורה בולטת כל כך עד כמה החברה הישראלית גזענית ביסודה, עד שורשיה. אולי ללא מרפא.

רע"ם-תע"ל

1. איברהים צרצור 2. אחמד טיבי 3. מסעוד גנאים 4. טלב אבו עראר

במפלגה הערבית המאוחדת אין נשים. אף אחד מהמועמדים אינו הומו מחוץ לארון. במדד השוויון המגדרי רע"ם-תע"ל מופיעה במקום החמישי, אחרי העבודה (ולפני בל"ד, שבה דווקא מכהנת חברת כנסת).

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ