שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מוסלמית, יהודייה וקתולית רוצות להתגרש

שירין מוסא, הולנדית מוסלמית שבעלה סירב להתגרש ממנה, הקימה 
ארגון בהשראת “מבוי סתום”, הארגון היהודי הישראלי הפועל למען עגונות * וגם: מה גלוריה סטיינם חושבת על “בנות”

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער
צפי סער

יום אחד בשנת 2011 הגיע לארגון “מבוי סתום” הישראלי, הפועל למען נשים מסורבות גט ועגונות, מכתב משירין מוסא - אשה מוסלמית החיה בהולנד.

“אני האשה המוסלמית הראשונה באירופה שתבעה את בעלה וזכתה בגירושים על פי הדת. המחקר שערכתי כדי להתגרש התבסס על מוסד העגינות היהודי”, כתבה. “אני יכולה לחוש את כאבה של האשה העגונה בעמקי נשמתי ובכל איבר מגופי. אני מכירה נשים מוסלמיות רבות שכלואות במשך שנים רבות בנישואים, משום שבעליהן מסרבים להתגרש מהן. קראתי בעניין רב את האתר של ‘מבוי סתום’. הדברים ריגשו אותי ומילאו אותי בהשראה. מהולנד אני פועלת להקמת ארגון דומה שייקרא ‘Femmes for Freedom’ ויפעל נגד כל צורה של נישואים בכפייה: נגד מוסד העגינות, נגד נישואים מאולצים קתוליים ומוסלמיים”.

איור: הילה פלג

היא הביעה את רצונה ש”Femmes for Freedom” תיהפך לתנועה כמו “מבוי סתום” ואת שאיפתה לבקר כאן וללמוד מן הארגון הישראלי. בשבוע שעבר מימשה את תוכניתה והתארחה בכנס שקיים “מבוי סתום” בירושלים ובו אף הוענקה לה תעודת הוקרה מטעמו.

מוסא, בת 35, נולדה בקואטה שבפקיסטאן במשפחה שמוצאה בקהילת ההזארה הדוברת פרסית, האפגנית במקורה. כשהיתה בת חצי שנה היגרה משפחתה להולנד. ב-2002 היא נישאה למוסלמי ממוצא פקיסטאני, וכעבור שלוש שנים התחתן הזוג חתונה מוסלמית דתית. ב-2008 ביקש בעלה של מוסא להיפרד, אך סירב לגירושים על פי הדת. מוסא החלה ללמוד משפטים כדי למצוא פתרון למצבה, אך לאחר שנתיים אסר עליה בעלה להמשיך בלימודיה.

בראיון בדואר אלקטרוני טרם בואה לישראל סיפרה מוסא: “התגרשנו על פי החוק ההולנדי, אך בעלי סירב להתגרש ממני על פי הדת המוסלמית. פניתי אליו באמצעות עורך דיני ודרך חברים משותפים, אך הוא עמד בסירובו. ואז קראתי על מקרים של נשים יהודיות עגונות ועל מלחמתן. הדבר עורר בי השראה”. היא פנתה לבית המשפט ההולנדי והשופט הכיר בכך שזכויות האדם שלה הופרו. הוא הטיל על בעלה לשעבר קנס של 250 יורו ליום כל עוד הוא מסרב לסיים את נישואיהם, ואז ניאות הלה להתגרש גם על פי הדת.

“מאחר שמילדותי הייתי עדה למעשים של אי־צדק כלפי נשים”, ממשיכה מוסא ומספרת, “כשזה קרה לי הקמתי את ‘Femmes for Freedom’. אנחנו מקיימות פעילות ציבורית, לרבות פעילות לשינוי במדיניות ובחקיקה. בעקבות קמפיין פוליטי אינטנסיבי שעשינו הצלחנו לשנות את החוק: כיום יש בהולנד הגדרה רחבה של נישואים בכפייה, הרואה מעשה פלילי לא רק במקרים שבהם אשה אולצה להינשא, אלא גם במקרים שבהם היא נשארת נשואה בכפייה. זהו ההישג הגדול ביותר שלנו עד כה”. זהו הישג טרי למדי: השינוי הוכר בפרלמנט ההולנדי ב-10 באוקטובר 2012.

על “מבוי סתום” שמעה מוסא מרב הולנדי. איזה דמיון היא מוצאת בין הסיפור שלה למצבן של עגונות בישראל? “נשים בישראל מתמודדות עם תלות דומה בבעל: אם הוא מסרב להעניק לאשתו גט, היא נהפכת לעגונה”, משיבה מוסא. “גבר יהודי או מוסלמי שאינו גרוש יכול להקים תא משפחתי חדש מבלי שהוא או ילדיו יסבלו מפגיעה בתדמיתם; אך אם אשה עגונה עושה זאת, ילדיה נהפכים לממזרים, היא תיחשב לחוטאת בביגמיה, ושמה יוכתם לשארית חייה”.

האם את חושבת שנשים מדתות שונות יכולות להתמודד עם בעיות כגון אלו בדרכים דומות, או יחד?

שירין מוסא. קוראת להפסיק את המלחמה בעגונות

“כמובן, כולנו נאבקות באי־הצדק ובאי־השוויון. למעשה, בפטריארכיה”.

האם לא היתה לך בעיה עם העובדה ש”מבוי סתום” הוא ארגון ישראלי?

“בכלל לא. ‘מבוי סתום’ וארגונים יהודיים שנלחמים במוסד העגינות עוררו בי השראה. כולנו נשים וכולנו מאמינות בצדק, בשלום ובאנושיות. משה היה הנביא הראשון שהאל מסר לו את ספרו ואת דבריו, נביאו של עם ישראל. המוסלמים מאמינים במשה. שמו אפילו מופיע בשם משפחתי”.

אילו תגובות קיבלת על שיתוף הפעולה עם נשים יהודיות ונשים מדתות אחרות באופן כללי?

“תגובה חיובית מאוד. זו קלישאה, אבל ביחד אנחנו חזקות יותר”.

כיצד את חושבת שייראה עולם שבו נשים לא יסבלו עוד מבעיות כאלו?

“עולם הרבה יותר מאושר. לולא סבלו נשים מבעיות כגון אלו, גם ילדיהן לא היו סובלים. הבעיה בעגינות משפיעה גם על ילדיה של האשה העגונה ועל סביבתה. ג'ון קנדי אמר: ‘הבו לי אמהות טובות ואתן לכם אומה טובה’. ואני אומרת: הפסיקו את המלחמה בנשים בכלל ובעגונות בפרט, ויהיה לנו עולם טוב יותר”.

באיזו משפחה גדלת? מה היה הדימוי העצמי שלך כילדה?

“אני הבת השנייה מבין חמש אחיות ושני אחים. כילדה הרגשתי שביכולתי לעשות כל מה שבנים יכולים. בה בעת, תמיד ידעתי שעל נשים להתאמץ ולהוכיח את עצמן יותר מגברים”.

כיצד את תופשת פמיניזם כיום?

“כיום ישנם שני סוגים של פמיניזם. האחד, הפמיניזם של נשים חילוניות שרוצות שכר שווה, מעונות יום ונשים בעמדות בכירות בממשלות ובחברות פרטיות. הסוג השני הוא הפמיניזם של ‘Femmes for Freedom’ ושל ‘מבוי סתום’: פמיניזם שנלחם גם נגד פטריארכיה ולמען זכויותיהן הבסיסיות של נשים. פמיניזם של נשים שרוצות לשלב בין שני עולמות שאליהם הן משתייכות: העולם החילוני ועולם המסורת הדתית”.

מהן תוכניותייך לעתיד?

“אני חיה מיום ליום ולא מתכננת לטווח הרחוק מדי. אני מקווה לבסס שינוי בחוק ובמשפט החילוני למען נשים כבולות. חלומי הוא גם לעורר מודעות בינלאומית לאי־הצדק שנעשה כלפי נשים וילדים, שהנושא יוכר ברחבי העולם כאלימות נגד נשים”.

ובינתיים בישראל: אחת מכל חמש נשים המתגרשות בארץ נקלעת למצב של סרבנות גט בשלב זה או אחר של התהליך. העגינות שהיא מנת חלקן - מאחר שלפי ההלכה היהודית רק הגבר יכול לתת גט והאשה נתונה לחסדיו - היא אחת ההשלכות החמורות של העדר ההפרדה בין דת למדינה בישראל.

מה עושות? עו”ד בתיה כהנא דרור, מנהלת “מבוי סתום”, אומרת כי הארגון פועל הן לשינוי בבתי הדין הרבניים בעניין זה והן להנהגת נישואים אזרחיים בישראל. “כאשה דתית, מפריע לי שאין נישואים אזרחיים”, היא אומרת. “במצב הזה ההלכה נרמסת, עושים בה שימוש נגד נשים”. היא מספרת על נשים רבות שנסחטות כדי לקבל את הגט המיוחל, על רבנים בבית הדין הרבני ששואלים את האשה כמה היא מוכנה לשלם לבעל כדי לקבל את הגט. “וכפמיניסטית, אני מקפידה לומר בעל ולא בן זוג”, היא אומרת. “אין טעם להכחיש - מדובר בבעל”. באחד המקרים התנה הגבר את מתן הגט בכך שהאשה לעולם לא תלבש שמלה אדומה.

איזה סיכוי יש שזה ישתנה? כהנא דרור מקווה שיו”ר מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד, יעמוד בהבטחתו להילחם בעניין זה, יציב את העניין בראש המשא ונתן הקואליציוני (“זה לא פחות חשוב מהשוויון בנטל”, היא אומרת בצדק רב) ושהמונופול הכוחני של בתי הדין הרבניים יישבר.

בשבוע שעבר, בדיון לציון “יום העגונה”, התנהל ויכוח בנושא בכנסת. בעוד הרב שי פירון - מספר 2 של לפיד, התקווה הלבנה והנאורה - גרס כי אל לכנסת להתערב בעניין והרבנים הם שיקבעו את גורל הנשים העגונות, ח”כ מרב מיכאלי ממפלגת העבודה קראה לנשים שלא להירשם כנשואות בישראל כל עוד לרבנות יש סמכות בלעדית על הגירושים. מי תיתן ודבריה ייפלו על אוזניים קשובות.

לינה דנהאם ב"בנות"צילום: אי-פי

אישור מלמעלה

באתר האמריקאי “Vulture”, העוסק בקולנוע, טלוויזיה ותחומי תרבות נוספים, השתוקקו לדעת מה גלוריה סטיינם חושבת על לינה דנהאם. “כששאלנו אותה באפריל האחרון מה דעתה על ‘בנות’, היא אמרה שהיא לא יודעת מה זה”, כותבת שם ג’ניפר ויניארד. “הופתענו, מאחר ששמה הוזכר לפחות פעם אחת בביקורות על הסדרה”; למשל, בנוגע לאופן שבו מוצג בה סקס (“בשביל זה גלוריה סטיינם עלתה על בריקדות?” תהה פרנק ברוני ב”ניו יורק טיימס”).

גלוריה סטיינם. שמחה לראות את "בנות"צילום: Richard Shotwell/Invision/AP

אבל החודש שבה סטיינם ונשאלה בסוגיה, ומתברר שהמנהיגה הפמיניסטית הוותיקה כבר צפתה בסדרה - “והיא מאשרת!” מדווחת ויניארד בהתרגשות. סטיינם אמרה לה על “בנות”: “כל כך שמחתי לראות בני אדם אמיתיים מדברים משפטים אמיתיים ולובשים בגדים אמיתיים”. או לא לובשים בגדים כלל, אבל מראים גופים אמיתיים, כפי שמציינת הכותבת. “אני חושבת שככל שאנחנו נעשים מרדניים יותר מבחינה פוליטית וכלכלית בחיינו, כך החברה מנסה יותר לומר לנו שמשהו לא בסדר אתנו”, אמרה עוד סטיינם. “אומרים לך: זה הכל באשמתך. אילו נראית אחרת, אילו שקלת פחות... זה חלק מהבקלאש” (תגובת הנגד לפמיניזם).

ציטוט

“אונס הוא אחד הפשעים האיומים ביותר, והוא מתרחש כל כמה דקות. הבעיה היא שמנסים לחנך נשים להגן על עצמן, בעוד שמה שצריך לעשות הוא ללמד גברים לא לאנוס” (קורט קוביין)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ