שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער
צפי סער
צפי סער
צפי סער

בימים האחרונים לא נרצחה אשה בידי בן זוגה המאבטח. זה קרה בשבוע שעבר, ועוד עשרות פעמים בעבר, אבל זה כבר היה מזמן.

מה בדיוק צריך לקרות כדי שבישראל ייאכף החוק, שלפיו מאבטחים אינם אמורים לשאת נשק מחוץ לשעות העבודה ולקחת אותו הביתה? אסון המוני, חלילה? האם לא די בכך שלפחות 30 נשים וגברים נרצחו בנשק של מאבטחים בעשור החולף? עוד שבעה גברים התאבדו בתקופה הזאת בנשק כזה - וכולם גם רצחו בו קודם לכן.

אי אכיפת החוק הזה היא עדות ברורה למחיר הנמוך של חיי אדם, בעיקר נשים, ולסדר עדיפויות מעוות במיוחד. האם לא יקום או תקום בכנסת החדשה, אולי אפילו בממשלה, מי שתקדם את העניין?

מתוך הקומיקס שיצר גווין אנג על מלאלה יוספזאי

המסר שלה

עוד קורבן של גבר בעל נשק, במקום אחר, היא מלאלאה יוספזאי - הילדה הפקיסטאנית שקראה לבנות ארצה לרכוש השכלה ונורתה בראשה בידי איש טליבאן לפני כחצי שנה. מאז היא נהפכה, בצדק רב, לסמלו של המאבק למען זכויות נשים וילדות. יוספזאי, כיום בת 15, מחלימה עתה בבריטניה אחרי כמה ניתוחים, מועמדת לפרס נובל לשלום, ובינתיים גם זכה סיפורה לגרסת קומיקס אוסטרלית.

גאווין אנג, קומיקסאי ממלבורן, עוסק בבלוג שלו, pencils ZEN, בין השאר באירועים פוליטיים וחברתיים, יוצר סיפורים בעקבות אמירות של אישי ציבור ועוד. בשיחה בדואר האלקטרוני הוא מספר כי כאשר שמע לראשונה במהדורת חדשות על הירי בנערה הפקיסטאנית, “הוכיתי בהלם וגועל. אחרי שביררתי עוד על אודותיה גיליתי איזו אשה צעירה אמיצה ומיוחדת היא ורציתי להציג את סיפורה ואת המסר שלה”.

התגובות שהוא מקבל על הקומיקס הזה, הוא מספר, “חיוביות באופן מדהים. אחד הדברים הטובים ביותר שקרו בעקבות הפרסום הוא שהרבה מהקוראים שלי, שלא שמעו קודם לכן על מלאלה, התוודעו לסיפור שלה. ככל שרבים יותר יידעו מה קרה לה ולמה, נוכל לחולל שינוי מהר יותר ולמנוע שדברים כאלה יקרו שוב”.

נגד הכללים

מבוגרת אך בשנים ספורות ממלאלה יוספזאי, ואמיצה מאוד גם היא, היא אמינה, הצעירה התוניסאית שפירסמה בפייסבוק תצלום שלה בעירום ועל גופה המלים “הגוף שלי שייך לי והוא לא מקור של כבוד של אף אחד אחר”.

אמינה, בת 19, פעלה בהשראתה של תנועת “פמן” הפמיניסטית האוקראינית, שחברותיה מפגינות בשדיים חשופים נגד סקסיזם. בעקבות זאת היא אושפזה במוסד לחולי נפש. כי אשה שיוצאת נגד הכללים המופרכים של החברה שבה היא חיה - שבה כולנו חיות - ומבהירה מעל לכל ספק כי היא הבעלים היחידה של עצמה, של גופה ושל דעותיה - מסווגת כחולת נפש בעולם הזה. או כפושעת - כמו נשות “פוסי ריוט” ברוסיה.

אמינה. הגוף שלי שייך לי

בני טובים

ומפקיסטאן ותוניסיה לארצות הברית: פרשת האונס בעיירה סטיובנוויל שבאוהיו כמו נלקחה מסרט אימה. שני צעירים אנסו נערה שיכורה והסריטו זאת בעודם מתרברבים במעשה שלהם ולועגים לנאנסת.

כאילו לא די בזוועות האלה, לאחר משפטם התאפיין הסיקור בסי-אן-אן באהדה להם דווקא. משום מה, העיתונאיות המסקרות התמקדו בהם ובהבעת דאגה לגורלם ולעתידם: “שני בחורים צעירים, שעמדו בפני עתיד כל כך מבטיח של כוכבי פוטבול, תלמידים טובים, ישבו וצפו במה שהם מאמינים שהיה הרגע בו חייהם התפרקו”. אכן, הלב נשבר.

סיקור כגון זה הוא סימן מובהק לתרבות האונס, שכולנו חיות וחיים בה. תרבות המתאפיינת בנורמליזציה של אלימות כלפי נשים במדיה - למשל בפרסומות שבהן נראות נשים קשורות (והמוחות נגדן מכונות מיד חסרות חוש הומור או משהו כזה); בסלחנות כלפי אונס, תקיפה, הטרדה מינית; בהאשמת הקורבן ועוד מגמות רווחות. לפחות לחלק מהתופעות האלה אנחנו כל כך רגילים, זה כל כך מושרש, שאיננו שמים לב למשמעותן, להשלכות שלהן ולקשר הישיר שיש להן לאותם מקרים איומים, שאנחו קוראים עליהם בעיתון ומצקצקים בלשוננו: נורא, נורא, איזה מין חיות אדם עושות דברים כאלה.

לא מפסיקות לספור

איור: הילה פלג

אומרים על פמיניסטיות, שהן סופרות. זה לא בהכרח שכולן ניחנו בכישרון כתיבה מופלא, אלא פשוט הן לא מפסיקות לספור: כמה נשים הן מנהלות בכירות, למשל, או כמה נשים יש בכנס ההוא, אם בכלל, וכדומה.
רשימת 50 הנשים החזקות בישראל מזמנת גם היא ספירה. את הרשימה, שהרכיב המגזין “פורבס”, פותחת שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה, בשל ההשפעה הגדולה שיש לה על מינויים פוליטיים בישראל, לדברי המגזין. עוד ברשימה, החשודות הרגילות: נשות עסקים ופיננסים, פוליטיקאיות ועוד בעלות תפקידים, גם עיתונאיות ודוגמניות.
מצער הייצוג המועט של תחום התרבות ברשימה. ספרתי רק ארבע נשים משדה זה: מנכ”לית מוזיאון תל אביב סוזן לנדאו,
מנכ”לית סטימצקי איריס בראל, נשיאת בצלאל אוה אילוז ובעלת טדי הפקות טמירה ירדני. ועוד יותר מדכדך, שיש ברשימה פחות מעשר נשים מזרחיות ורק אשה ערבייה אחת (פרידה ג’אבר בראנסי, עורכת ראשית בקבוצת התקשורת פנורמה, במקום הלפני-אחרון). כל השאר - יהודיות אשכנזיות. לא הפתעה גדולה, כך זה בכל רשימה של בעלי כוח בישראל. אבל לאלה המעדיפים לטמון ראשם בחול זו תזכורת חשובה.

וציטוט
"כשגבר נאנס, אתה אף פעם לא שומע שמדברים על מה שהוא לבש"
השחקן האמריקאי־יפני ג’ורג’ טאקיי (“מסע בין כוכבים”)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ