כן, ילדי, פעם ריחמו על מטרידן - גברת מג'ונדרת - הארץ

כן, ילדי, פעם ריחמו על מטרידן

מי ייזכר בדברי הימים – האנשים הקטנים שמנסים לשמור על הסדר הישן או הנשים האמיצות שקמות ומחוללות שינוי • גם פועלי הבניין של לגו מטרידים מינית • ושערוריית השטרות – לא רק בישראל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער
צפי סער

תכלס – כואב הלב. בנאדם עם קריירה מפוארת, וככה עושים לו. הורסים לבנאדם את החיים! אין להן לב, לכל הנשים האלה שמתלוננות? אז הוא הטריד אותך, ואותך ואותך וגם אותך, אז הוא הפך את חייך לגיהנום, אז הוא פגע בהתקדמות שלך בעבודה, אז הוא לא הפסיק כשאמרת “לא”. זה לא שהוא התנפל עלייך בסמטה חשוכה, נכון? אולי בכלל די נהנית מהחיזורים האלה? מה יהיה אם גברים לא יוכלו יותר לחזר? אז הוא רודף שמלות, טמבל, מחזר כושל שלא יודע מתי להפסיק. מה כבר קרה?

מביך כמה אנשים חושבים כך, או בדומה לכך. וסביר להניח שגם החלטת המשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד עמנואל רוזן, בחשד לאונס, מעשים מגונים והטרדה מינית סדרתית, לא תשנה את דעתם. מביך ומעציב איך אנשים, גם נשים, לא מבינים את מנגנוני הכוח המכתיבים את התנהלותם של נשים וגברים בעולם. והרי עד היום יש אנשים שלא מבינים מה משה קצב עשה שהיה נורא כל כך.

ויש דבר שהרוב הגדול, אולי המוחלט, של הגברים לא מבינים: איך זה להיות יעד, לפעמים מתמיד, להתייחסות מטרידה: אם זה גבר בן 50 שלא מהסס “לפלרטט” עם ילדה בת 18, שלא יודעת איך נפל עליה הדבר הזה ומה לעשות אתו. אם אלה צעירות, שלא יכולות ללכת רחוב אחד בלי לשמוע כמה הערות על גודל החזה שלהן או איך־הייתי־עושה־אותך־בובה. אם זו אשה, שבמקום להתייחס לעבודה המקצועית שלה יש מי שטורח לספר לה מה מראה התחת שלה עושה לו. למה, בשם אלוהימה, חצי מהאוכלוסייה האנושית צריכה לחיות ככה? האם צריך להשלים עם זה?

צילום: LEGO

למרבה השמחה, הנכונות להשלים עם זה הולכת ופוחתת. התארגנות חדשה של נשים החלה ב”איסוף עדויות הנוגעות להטרדות מיניות, רדיפות, איומים וכל מה שנוגע לתקיפה מינית של בכירים בעולם הספרות, התקשורת, הפוליטיקה או בכל תחום אחר” - לשון ההודעה שפירסמה העיתונאית לשעבר רונית צח בפייסבוק לפני כמה ימים. “אנחנו מאמינות שעדויות שהגיעו לאוזנינו לא מגיעות בבודדת. אתן לא לבד, כי מטרידים ועברייני מין פועלים באופן סדרתי. לא בכדי הם נלחצים כעת, כשנשים מרימות ראש ומדברות ביניהן. נשמח אם תחלקו אתנו את סיפוריכן (סודיות מובטחת) ותשתפו את הסטטוס כדי שנגיע לכולן. ולכולם. גברים, אתם לא האויב מבחינתנו. אתם שותפים למאבק”. גם קבוצת סטודנטיות, הפועלות כבר זמן מה נגד הטרדות מיניות באקדמיה, קראו בימים האחרונים לנשים לפנות אליהן.

מכיוון שאפשר לחזות תגובות כמו “מה, עכשיו הן מקימות בית משפט שדה?” וכדומה - כדאי להזכיר: החקירה הפלילית של עמנואל רוזן היא תוצאה של התארגנות כזאת. הדברים האלו לא יוצאים לאור לולא נשים שנוקטות יוזמה. מי שמעדיף שהם יישארו במחשכים, יצטרך להתרגל למציאות החדשה והמבורכת הנרקמת אל מול עינינו.

הגברים, וגם כמה נשים, שהתייצבו בשבוע האחרון לצקצק על החשיפה של פרשת רוזן, להסביר שלא עושים את זה ככה, ואי אפשר, ויש נהלים ודרכים ומה זה פה בכלל, מי מערער לנו את הסדר: ובכן רבותי – הזמנים משתנים. הם משתנים וישתנו עוד. אתם מנהלים קרב מאסף, קרב על זכויות יתר שעליכם להתבייש בהן ולא לנסות לשמר אותן.

דוגמה לכך ניתנה ב”אולפן שישי” של ערוץ 2, שם התמודדה חברת הכנסת מרב מיכאלי בתבונה רבה עם חבורת הפרשנים, כולם גברים, שהם וטיעוניהם כמו נלקחו מפארודיה על שרידי הגבר הניאנדרטלי שנקלעו לחברה המודרנית. מעבר לכך, זו גם היתה המחשה לצורך העז בפרשניות באולפנים מעין אלה.

ממרחק השנים, סביר להניח, לא ייזכרו האנשים הקטנים שאכפת להם מהחשוד בעבירות מין יותר מאשר מהנשים שהיו יעד למעשיו. שהתנהלות הפרשה לאחר יציאתה לאור מפריעה להם הרבה יותר מההתרחשויות שאירעו במשך שנים רבות. שכן או לא שמעו, כן או לא ראו, כן או לא אמרו משהו למישהו.

ככה זה היה אז, יסבירו הורים לבנותיהם ובניהם, אנשים פשוט לא הבינו. הם היו רגילים כל כך לדרך שבה העולם התנהל, שהניסיון לשנות נראה להם משונה והם חיפשו כל מיני טיעונים לשמר את הקיים. לכן, ימשיכו ויסבירו, אנחנו חייבים כל כך הרבה לנשים האמיצות שכן העזו וחשפו את מה שהוסתר.

אלה הנשים שייזכרו, הן והמעשה שעשו. חברות תא העיתונאיות, פמיניסטיות אחרות הפועלות במשך שנים, ולאו דווקא לאור הזרקורים. הן סופגות אש על כך, הן שוכבות על הגדר למען כל הנשים האחרות (לא יעזור, מתברר: מי שגדלה וחיה בישראל תשתמש בטרמינולוגיה צבאית גם אם היא פמיניסטית).

ערכת לגו לפועלי בניין. “היי בייב”

טוב, אבל אין לשכוח שמדובר בפמיניסטיות. הן בכלל שונאות גברים. אלה כונפות משופמות, אף אחד אף פעם לא התחיל אתן.

יאללה ביי, הלכתי לעשות שפם ושחי.

עניין לפועלי בניין

כנגד האופטימיות המסוימת שהובעה בקטע הקודם ניצבת ערכה חדשה של לגו: זה לגו פועלי בניין, שעל עטיפתו מעין בועות דיבור המשקפות את המחשבות של הדמויות. למשל, “גברים בעבודה”, “אני מתלכלך” וגם - “היי בייב”. כי הטרדה של עוברות ושבות, מתברר, היא חלק בלתי נפרד מהווייתו של פועל הבניין.

בתגובה לבלוגר שכתב על העניין נמסר מחברת לגו כי העניין יובא בחשבון ב”הערכה עתידית של הדרך שבה אנחנו יכולים לספק את חוויית הלגו הטובה ביותר”.

המשחק, אגב, מיועד “לבני 101-1”. לעולם לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי ללמוד להיות דושבאג.

שטר לפירעון

לא רק בישראל משקפים שטרות הכסף הרבה יותר מעניינים פיננסיים בלבד. מכיוון שרק אשכנזים, כידוע, עשו משהו בארץ הזאת, רק הם מונצחים כאן על השטרות. רובם המכריע גברים, לפעמים מוסיפים כמה נשים. בשבוע שעבר החלה מחאה ברוכה בעניין זה ובמסגרתה הוצעו  שטרות אחרים ועליהם, בין השאר, דיוקנותיהם של ר’ דוד בוזגלו, ויקי שירן, ברכה צפירה, ז’קלין כהנוב ועוד רבות וראויות.

אבל כאמור, לא רק אצלנו. גם באנגליה סערו הרוחות בעניין זה בשבוע שעבר, כשהתברר כי בנק אוף אינגלנד מתכוון להסיר את דיוקנה של אליזבת פריי (1845-1780), פעילת זכויות אדם שחוללה רפורמה ביחס לאסירים, מהשטר של 5 פאונד, שדיוקנה מתנוסס עליו מאז 2001: היא תפנה את מקומה לווינסטון צ’רצ'יל. צעד זה יביא לכך שרק פניה של אשה אחת יתנוססו על שטר בריטי: אלו של המלכה אליזבת כמובן.

נכון, חשוב יותר אצל מי הכסף ולא מי מצויר עליו. אבל יש קשר בין השניים. וכל עוד נשים, ובישראל מזרחים, עניים יותר מגברים ומאשכנזים (ובבקשה לא לנופף ביצחק תשובה, הכוונה לנתונים הסטטיסטיים, ראו נא באתר של מרכז אדווה), ראוי להיאבק על העניין הייצוגי – והמייצג – הזה.

ציטוט

אליזבת פריי על שטר של 5 פאונד. האם תפנה מקומה לצ'רצ'יל?

"מטרת העונש אינה נקמה, אלא הפחתת הפשע ושיקומו של הפושע”

(אליזבת פריי)

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ