בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשים, הגיע הזמן שנצא לרחובות

לשלטון לא אכפת מחיינו. אנחנו חייבות להפסיק לשתף פעולה עם החרפה הזאת

60תגובות
מפגן מחאה בעקבות מקרי הרצח האחרונים, היום בירושלים
אמיל סלמן

היזהרו בהומור השחור שלכן: השבוע במוצאי החג, כלומר ביום ראשון בערב, ערבו של יום המאבק באלימות נגד נשים, אמרתי לבתי, בבדיחות הדעת הקלוקלת שלי: נו, מחר אפשר לחזור להרביץ לנשים.

המציאות, כהרגלה בכלל ובתחום הזה בפרט, עלתה על הדמיון המעוות ביותר: ביום שני נודע על רציחתן של שתי ילדות. בתל אביב גבר הכה למוות את סילבנה צגאיי, בת 12, הבת של בת זוגו לשעבר, כדי לנקום באם, על פי החשד. בג'ש (גוש חלב) נמצאה גופתה של יארה איוב, בת 16, ושני גברים נעצרו בחשד לרציחתה. עד לרגע זה, 24 נשים וילדות נרצחו בשנת 2018 בידי גברים.

זירת הרצח בדרום ת"א, אתמול
מוטי מילרוד

בשבוע שעבר הצביעו חברי וחברות הקואליציה נגד הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין רצח נשים. טוב, ברור, זו היתה הצעה של האופוזיציה. מדובר בפארסה מתמשכת: יש ועדות, יש הצהרות, יש תוכניות ממשלתיות, אבל לא מופנה אליהן תקציב, ואת כל זה אפשר לסכם בכך, ש – איך נאמר זאת באלגנטיות נשית, חברות – משתינים עלינו בקשת, ומהמקפצה.

היום (שלישי) מתקיימות, שוב, הפגנות בערים שונות נגד היחס המחפיר לאלימות נגד נשים. זה טוב, אבל זה ממש לא מספיק. חצי מהאוכלוסייה היא יעד פוטנציאלי לטרור – ולשלטון לא אכפת. ואנחנו ממשיכות – לעבוד, לשלם מסים, לגדל ילדים, ואם יש לנו מזל, גם לחיות.

למה בעצם? למה בעצם אנחנו לא שובתות? שביתות נשים במשך ההיסטוריה חוללו שינוי: כך באיסלנד ב־1975: ב־24 באוקטובר, בשעה 12 בצהריים, עזבו תשעים אחוז מהנשים את בתיהן ומקומות עבודתן ויצאו לשביתה במחאה על האי־שוויון המגדרי, האפליה בשכר, האלימות נגד נשים ואי־ייצוגן בפוליטיקה. המדינה שותקה. בשנה שלאחר מכן חוקק באיסלנד חוק שוויון מגדרי, וזה כעשור איסלנד עומדת במקום הראשון בדו"ח העולמי לשוויון מגדרי. לפני כשנתיים התקיימו שביתות מחאה של נשים בפולין – נגד הכוונה לאסור כליל הפלות, בארגנטינה – בעקבות אונס ורצח של נערה, ובצרפת – במחאה על פערי השכר בין המינים. רשימה חלקית.

יארה איוב (מימין) וסילבנה צגאיי

רבות מאיתנו, שהיו רוצות להשתתף בהפגנות נגד היריקה בפרצופנו והזלזול בחיינו, לא עושות זאת כי אנחנו נשים עובדות, ואמהות, ובעלות שלל משימות סביב השעון. רק מעטות יכולות בעצם לעזוב הכל באמצע היום ולהגיע להפגנה. אז הנה רעיון: התארגנות עצומת־היקף של נשים – וגברים שיצטרפו אלינו – ברחבי המדינה: בשעה מסוימת שתיקבע תצא כל אחת ממקום העבודה, או מהבית, ותתייצב באמצע הכביש הסמוך. דמיינו חבורות של נשים, וגברים, חוסמות את כל המדינה. כדי לארגן דבר כזה צריך שיתוף פעולה של גופים רבים (לא נאמר גופות הפעם), עיריות, איגודים מקצועיים ומה שרק אפשר. והדרישות: לא עוד ועדה שהמלצותיה יתמסמסו ותקציביה ייעלמו – אלא הצבת הבעיה בראש סדר העדיפויות והכרזה על מצב חירום, כראוי לטרור לכל דבר. בלי פשרות. הרי המשך ניהול תקין של המדינה, העסקים, כל דבר, אינו אפשרי בלי שיתוף הפעולה של מחצית האוכלוסייה, שלנו. הגיע הזמן לפעול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו