שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ילדת? זה הזמן למחוך סקסי

ניסיון לשווק מחוכים לנשים אחרי לידה ואפליקציה שמאפשרת להפוך צילומי נשים (נשים בלבד!) לצילומי עירום הם שתי נקודות קיצון של התקופה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרסומת למחוך
מחוכים ששוּוקו לנשים אחרי לידה. חוצפה, טמטום ופרובוקציה

כמה מבלבלת, שלא לומר הזויה, התקופה שאנחנו חיות וחיים בה? הנה שתי דוגמאות: לא זו בלבד שהמחוך חזר לאופנה, משל חיילי צבא הדרום של ארצות הברית עוד שועטים על סוסיהם וחולפים על פני חלונה של סקרלט אוהרה, אלא שמתברר שהוא לא מיועד רק לשטיחים אדומים ו/או לנשות משפחת קרדשיאן: Mothercare — החברה הגדולה למוצרים לתינוקות, לאמהות ומי יודעת, אולי גם לאבות — פנתה באחרונה לנשים אחרי לידה, שהרי שום דבר לא מעסיק אותן יותר מ"לחזור לעצמן", כלומר לגוף שלפני הלידה, והציעה "לנז'רי לאחר לידה" — מעין מחוך, ועוד סקסי, לא פחות ולא יותר — שנועד לסייע להן במטרה קדושה זו. החברה חטפה ביקורת והורידה את הפרסומת המדוברת.

זה מן הסתם סיפור קיצוני ומוטרף במיוחד, אבל ככלל, מחיצת המותניים שלך ואיברים פנימיים שונים לטובת צללית של שעון חול דקיק ככל האפשר היא בהחלט צו השעה, מתברר.

הדוגמה השנייה לזמנים מתעתעים אלה היא אפליקציה חדשה, שמאפשרת להפשיט נשים. כלומר, לקחת תמונה של כל אשה שהיא, לבושה, ולקבל תמונה שלה עירומה. האפליקציה, DeepNude שמה, שהמְפַתח שלה כבר הסיר אותה בעקבות המחאה שהתעוררה, פעלה, חשוב לומר, על נשים בלבד: כשהוצבה בה תמונה של גבר, התגלה מתחת למכנסיו לא איבר מין זכרי כי אם נקבי. ולא, לא מדובר באיזו פתיחוּת לפלואידיות מגדרית.

כמה נוח, בשביל פורנו נקמה אפילו לא צריך עכשיו להשיג תמונת עירום אמיתית של האשה שהעזה לעזוב אותךָ, נאמר: בצירוף האפליקציה המתאימה, גם תמונה שלה בשמלה ארוכת שרוולים תעשה את העבודה. או אולי בכלל במחוך?

פריט הלבוש המושמץ — שנשים רבות התענו בו מאז המאה ה–16 ועד תחילת המאה ה–20, אז ירדה קרנו בזכות מעצבות כמו קוקו שאנל והשינויים ברוח הזמן, שיצרו דעה שלפיה זה לא נורא שנשים ינשמו מדי פעם — חוזר ובגדול. לפעמים קוראים לו בשמו, לפעמים הוא נקרא מחטב או "מאמן־מותניים": האחיות קיילי ג'נר וקים וקורטני קרדשיאן ממליצות על "מאמנים" כאלה לאינספור עוקבותיהן ומציגות אותם כתרופת פלא להרזיה, דיכוי תיאבון, הצרת היקפים וחיטוב. בהשראתן הצטלמו המוני נשים עטויות גם הן במחוכים מהסוג הזה. מדובר כמובן בהבטחת שווא, אחת משלל אשליות שנמכרות לנשים ונערות שכמהות כל כך להתאים למודל היופי שמשווקים לכולנו. אחרי שקים קרדשיאן הופיעה בחודש מאי השנה בנשף של המטרופוליטן בשמלה + מחוך של טיירי מוגלר, שעוצבה במראֶה של עור רטוב, נרשמה כמובן עוד קפיצה במכירות המחוכים. למעשה, בעבר היו גם גברים שעטו מחוכים (וכונו "דנדים") וגם כיום, בשוליים, יש ביניהם כאלה שבוחרים לעשות זאת.

קים קרדשיאן במטרופוליטן, מאי השנה
קים קרדשיאן במטרופוליטן, מאי השנה. מכירות המחוכים זינקוצילום: MARIO ANZUONI/רויטרס

ענייננו כאן אינו כמובן לעשות מחוך־שיימינג: תלבש כל אשה (ואיש) מה שהיא בוחרת ללבוש. אדרבה, בסצינת הפטיש והקשירות יש למחוך תפקיד מעצים שיוצר ריקליימינג לדיכוי הגוף. בה בעת, כדאי לשים לב למשמעויות של הבחירות האלה ולמה שמניע אותן. שימוש בטרנדים כאלה או אחרים לדיכוי כזה או אחר של נשים הוא אמנם בבחינת "כלב נשך אדם" — כלומר, אפשר להתפזר, אין מה לראות פה — אבל העובדה שהיה מי שהציע לנשים אחרי לידה מחוך "מחטב ומרזה" ראויה לבחינה גם מעבר לחוצפה, לטמטום ואולי לפרובוקציה המכוונת שהיתה כאן. כי יש לנו פה שילוב מבעית במיוחד של דרישות מנשים תוך התעלמות גורפת ומוחלטת מהן, מהצרכים שלהן, ממה שקורה להן: אנחנו נדרשות, וחלקנו גם רוצות, להמשיך ללדת, ליצור חיים – במדינות מסוימות מדובר בליצור חיילים – ליצור המשכיות של המין האנושי; אבל בו בזמן, ולכל היותר דקה־שתיים־שבוע־שבועיים אחרי שילדנו, אנחנו חייבות לחזור להיות כוסיות. תפרים? החלמת הגוף? חוסר שינה? השפעות פיזיות ורגשיות של מעשה בריאה כה מטלטל? שתקו ותבלסו איזו חסה.

ותלבשו מחוך, כמובן. כי עם כל הכבוד לפמיניזם־שממיניזם, ולזה שמותר לנו ללמוד ולעבוד (לרוב כפול, בחוץ ובבית. תודה רבה באמת) – הרי בשביל לעמוד במלוא הדרישות מנשים במאה ה–21, אין כמו חפץ־עינויים מהמאה ה–19. הגיוני בסך הכל, לא? אה, לא?

ווידוי: באחד האמשים החלטתי, שיש גבול לכמה שאני יכולה להיות מנותקת, שלא לומר מדושנת, ולרגל אירוע כלשהו רכשתי מחטב. כן כן. בערב המיועד עמדתי ללבוש אותו. שבריר שנייה אחרי שהתחלתי לעטות אותו על גופי, הבנתי, שאני פשוט לא מאמינה שמישהי בעולם כולו עושה את זה לעצמה. מה רע עשו משמני החביבים, שנגזר עליהם להידחס לתוך סד חונק שכזה? ומה בנוגע לפעולות אנושיות בסיסיות למדי בסך הכל — נגיד נשימה, דיבור, אכילה רחמנא ליצלן, שלא לדבר על הליכה או ריקוד? המחטב האומלל הושלך ככלי אין חפץ בו ואני הלכתי לי לאירוע שמחה ורחבת לב וגוף.

בכל מקרה, הצירוף של שתי הידיעות הלא־ממש־מרכזיות האלה, על שובו של המחוך ועל האפליקציה־המפשיטה, הצליח להותיר אותי תוהה ובוהה: רגע, אנחנו הולכות אחורה או קדימה? מה הכיוון — נסיגה לעבר מותניים ויקטוריאניים שדואגים לכך שנשים לא יוכלו לנשום בחופשיות רבה מדי, שלא לדבר על לנוע — או אולי דהירה אל העתיד הנועז, שבו אפליקציות לא רק יתפשטו במקומנו אלא אולי גם יעשו סקס זו עם זו, ואם יפספסו עם אמצעי המניעה אולי גם יילדו, ואז אפשר יהיה לשווק להן מחוך כדי שיחזרו לגיזרה מלפני הלידה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ