הנשים הטורקיות למדו מהטלנובלות והפסיקו לשתוק

בזמן שבישראל מתמנה גבר לראשות הוועדה לקידום מעמד האשה, בטורקיה השוביניסטית של ארדואן נשים מנצלות את הרשתות החברתיות ומתקוממות על היחס המפלה אליהן

צפי סער
צפי סער
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עודד פורר. אצבע בעין לכל הנשים במדינה
עודד פורר. אצבע בעין לכל הנשים במדינהצילום: אילן אסייג
צפי סער
צפי סער

אחד הדברים הכי לא מפתיעים שקרו השבוע הוא ההמלצה למנות גבר — עודד פורר ממפלגת ישראל ביתנו — לתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת. למה בעצם זה צריך להפליא במדינה שהעומד בראש ממשלתה גם עומד לדין באישומים פליליים, שבה נדמה כי אי כשירות לתפקיד היא מנבא לא רע למינוי לו, שבה נדמה לא פעם ולא פעמיים כי ספריו של ג'ורג' אורוול נהפכו לחוברות הדרכה לשלטון?

המינוי הזה — לא רק של גבר, אלא של גבר שככל הידוע מעולם לא נשמע קולו בציבור בעניין הקשור לקידום מעמד האשה — הוא כמובן אצבע בעין לכל הנשים במדינה, אבל לא מספיק להתקומם נגדו. צריך גם לצאת נגד העובדה שמכל ועדות הכנסת, רק בראשן של שתיים עומדות כעת נשים — ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות מיקי חיימוביץ' והוועדה להתמודדות עם נגיף הקורונה בראשות יפעת שאשא ביטון. יש עדיין כמה ועדות שעדיין לא מונה להן יו"ר. מינוי נשים לראשות מחצית הוועדות היה הגיוני ותקין הרבה יותר, אבל זה כמובן חלום רחוק במציאות הנוכחית. מציאות שבה כמעט סביר לתהות: רגע, אם כל כך חשוב לנו קידום מעמד האשה, אולי באמת כדאי להפקיד את התחום בידי גבר? בכל זאת, בהיותו גבר יש לו בלי ספק כישורים עדיפים, ומקבלי ההחלטות גם יקשיבו לו יותר מאשר לאשה. מיניסטריון האמת זה פה, כבר אמרנו.

החתן מאיסטנבול

ובינתיים בטורקיה: "גבר לא אמור לצחוק בפרהסיה", "הוא לבש מכנסונים", תלמד לנהוג!" — אלה רק כמה מהציוצים שנשים טורקיות הציפו בהם את הטוויטר בשבת שעברה, מרפררות כמובן להערות שהן חוות יום יום מצד גברים. ההאשטאג שתחתיו נכתבו הדברים — ״שהגבר יידע את מקומו״ — נהפך לוויראלי ומעיד עד כמה מאסו נשים טורקיות בחייהן בחברה הפטריארכלית.

"מה הוא עשה כדי להשיג את זה? הוא בטח שכב עם מישהי\ו", כתבה גולשת שהיתה אחת מרבות שהתייחסו לסקסיזם במקומות עבודה. "אני רואה גברים לובשים מכנסיים קצרצרים צמודים, מתבשמים וצוחקים ברחוב. אחר כך הם עוד מתלוננים על הטרדה מינית", כתבה אחרת.

הפרויקט הזה מעורר הערכה במדינה שהנשיא שלה, רג'פ טאיפ ארדואן, נוהג להשמיע הכרזות כמו "נשים לא יכולות לקבל יחס שווה לשל גברים כי זה נגד הטבע העדין שלהן", או "האיסלאם קבע את תפקיד האשה: להביא ילדים". כל אשה טורקייה צריכה להביא שלושה ילדים לפחות, קבע הנשיא, ואשה אינה שלמה עד שהיא נהפכת לאם. והוא לא לבד: ב-2014 עורר מחאה מי שהיה סגנו של ארדואן אז כאשר הכריז כי לנשים אסור "לצחוק בקול רם" ברחוב. הצהרה אינטליגנטית זו זכתה כעת לרפרנסים רבים ברשתות החברתיות, בנוסח כמו "לגבר אסור לצחוק בקול בציבור. הוא צריך להיות צנוע".

גם נשים מפורסמות הצטרפו לחגיגת הציוצים, בהן הזמרת סילה. משרד ראש עיריית איסטנבול תרם אף הוא את חלקו: "מעשר בלילה נהגי האוטובוסים שלנו ירשו לגברים לרדת מהאוטובוס היכן שהם רוצים, למען ביטחונם", נכתב מטעם המשרד, בהתייחס לצעד דומה שננקט בהקשר של נשים, התייחסות המפנה זרקור לאחריות המוטלת על נשים שצריכות להיזהר ולא על גברים שתוקפים אותן.

ד״ר צמרת לוי-דפני, מנהלת פורום טורקיה במכון ון ליר, מציינת כי ההאשטאג אכן נעשה "מאוד ויראלי. המון נשים וגם גברים העלו תמונות, סרטונים וביטויים שונים שעסקו בסוגיות שונות כמו תעסוקת נשים, לבוש, אלימות, מקומן בחברה. ביטויים כמו 'נשים הם פרחים' הפכו להיות 'גברים הם פרחים', שיח מהופך שביקש להדגיש את הגוון הסקסיסטי שבאמירות הללו.

"המחאה החברתית הזו בטוויטר איננה חריגה", היא מוסיפה. "בשנים האחרונות, שבהן הרשתות החברתיות הפכו להיות זירה פוליטית, סוערת וגועשת למדי, נצפו גם בטורקיה מחאות פמיניסטיות כאלה ואחרות. ואולם נראה שהמחאה הזאת גדולה בהיקפה ובמספר הגולשים - נשים וגברים - שהצטרפו להביע את דעתם בעניין. על רקע מציאות הקורונה והאירועים של השנים האחרונות בטורקיה, שבהן מחאות נרמסות ומושתקות — ברשתות החברתיות, בטוויטר, בפייסבוק ובטיקטוק, ישנו לעתים מרחב אפשרי לפעולה, כמו במקרה הזה".

המסרים שהופצו שיקפו לחץ גובר שהוא חלק מחייהן של נשים בחברה שבה הן נתונות לאלימות מתמדת. לפי קבוצה טורקית הנקראת "נשׂים סוף לפמיסייד", 413 נשים נרצחו בטורקיה על ידי בן זוגן בהווה או בעבר ב-2019. לוי-דפני מציינת גם היא כי טורקיה סובלת משיעור גבוה מאוד של אלימות נגד נשים בקרב המדינות המתפתחות. "יחסי הכוח בין גברים לנשים בטורקיה הוא נושא שנמצא בכותרות כבר כמה עשורים", היא אומרת, "החל משנות ה-80 שבהן צמחו שם תנועות פמיניסטיות פעילות ועד ימינו, כמובן עם עליות ומורדות בפעילותן. סוגיות של אלימות, הטרדה, חופש תנועה ואפשרויות תעסוקה מטרידות תנועות פמינסטיות אלה, ובימים אלו פעילותן מוגבלת לרשתות החברתיות".

בחברה הזאת, מעניין שאחת מסוכנות השינוי הן טלנובלות. סרט תיעודי ששמו "קיסמט", ששודר גם בארץ לפני כמה שנים, מציג נשים טורקיות שמעזות למחות על היחס כלפיהן בחברה ולהצביע על עוולות ודיכוי, לאחר שהושפעו מעלילות המוצגות בטלנובלות טורקיות, הכוללות ייצוגים נשיים מסוג אחר מזה השכיח בחברה. טלנובלות כמו "פטמגול", העוסקת באונס, ואחרות מציגות נשים שעברו התעללות מינית ומגדרית ובחרו באפשרויות חדשות: להתקומם, לצאת לעצמאות וכדומה. מאחר שטלנובלות אלו ממלאות תפקיד בשחרור נשים מכבליהן, הן גם מעוררות התנגדות ויש הרואים בהן איום על החברה ועל הסדר הישן והרע השולט בה. לדברי לוי-דפני, "בסדרות הטורקיות בהחלט ישנו עיסוק פעיל וייצוג של הסוגיות הללו שהזכרתי קודם לכן, ופעמים רבות ניתן לומר שמנקודת מבט נשית. כך שיש להן גם תפקיד של העלאת המודעות, למשל לסוגיות של אלימות או חופש תנועה, אם כי גם הנצחה של יחסי הכוחות החברתיים והתרבותיים שמאפיינים גברים ונשים בטורקיה ברמה העמוקה יותר. הדמויות בסדרות הללו מגוונות מאוד מבחינת המעמד הסוציואקונומי, מבחינת השכלה, יכולת פעולה ותנועה ומשתדלות לצאת מהמסגרות הסטריאוטיפיות, כך שהן בהחלט סוכנות שינוי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ