ביקורת אלבומים: דרייק מונוטוני, ליל ווין עייף

באלבום של דרייק יש הרבה שירים טובים וחטא בלתי נסלח אחד. זה של ווין נשמע שחוק. ההשוואה ביניהם מחדדת את הפער בין הגולם ליוצרו

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמוס הראל
עמוס הראל

רק על עצמי לספר ידעתי. צר עולמם של הראפרים החדשים כעולם נמלה: הכסף הרב שעומד לפתע לרשותם, המכוניות, התכשיטים, הנשים ללילה - כל אלה ממצים את נושאי הכתיבה שמעסיקים אותם.

האלבום השני של דרייק, הראפר החדש המצליח ביותר של השנתיים האחרונות, הוא דוגמה טובה. ב-"Take Care" ("תשגיח"), שיצא בנובמבר האחרון, דרייק עסוק בעיקר בעצמו: העולם החדש שנפתח בפניו אחרי ההצלחה העצומה של הדיסק הראשון שלו, אשתקד, והתיעוב, עצמי בחלקו, המלווה אותה. זו לא בדיוק טריטוריה בלתי מוכרת. קניה וסט ניצל אותה כמקפצה לאחת מקריירות הפופ הבולטות של העשור האחרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ