ביקורת דיסק

קים קשקשיאן ושני הג’רג’ים

נגינתה של קים קשקשיאן ממחישה את ייחודו של כל אחד משני המלחינים ההונגרים הגדולים, ג’רג’ ליגטי וג’רג’ קורטאג

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נעם בן זאב

קשה למצוא במוסיקה של היום מערכת כזו של יחסים מוסיקליים ותרבותיים, וכן יחסי חברות, כמו בין שני ה"ג'רג'ים" ההונגרים-יהודים הגדולים: ג'רג' ליגטי (1923-2006) וג'רג' קורטאג, שנולד ב-1926. למרות היותם בני אותו דור, כמעט בני אותו הגיל - היצירות כאן גם הן החלו להיכתב כמעט באתה השנה - נתפש קורטאג כצעיר, כתלמיד, חוסה בצלו של הענק ליגטי, שהוא אחד ממגדירי המוסיקה האירופית במחצית השנייה של המאה ה-20. ליגטי: זוהי קלאסיקה, מוסיקה שנענית להגדרה "מופתית" - משמע, בין היתר, שייכת באופן מובהק לעבר; וקורטאג: זו העכשוויות הנסיינית, מוסיקה אישית לגמרי ואוונגרדית בו בזמן, מוסיקה, שכמו ביצירה בדיסק הזה, מתהווה ומשתנה כל הזמן, שעוד לא נכנסה לקאנון. וקאנונים תרבותיים, כידוע, נעולים בשערי פלדה כבדים שרק לעתים נדירות נפתחים כדי לאפשר ליצירה חדשה להיכנס פנימה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ