השיבה מהודו של שי בן צור

דרכו המוסיקלית החלה בלהקת מטאל, אבל כבר 15 שנה שי בן צור מתמקד במוסיקה הודית. לקראת סיבוב הופעות בישראל הוא מסביר למה בחר לעטוף את הפיוט הרוחני בהומור

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

כששי בן צור נסע להודו, לפני כ-15 שנה, הוא מצא מאסטר של מוסיקה הודית קלאסית, התיישב בביתו והתחיל בלימודים יום־יומיים אינטנסיביים ביותר. "זה היה כמו ישיבה של מוסיקה", אומר בן צור. תוכנית הלימודים היתה כזאת: מתעוררים בארבע לפנות בוקר ועד שש שרים צליל אחד נמוך. כשהשמש מתחילה לעלות עוברים בהדרגה ובאטיות לצלילים יותר גבוהים עד ששרים את כל הסולם. בשבע מתקלחים, אוכלים משהו קטן, ובשמונה מגיע המורה – "המוסיקאי הכי טוב שאני אפגוש בחיים שלי", אומר בן צור – ומתחיל שיעור שנמשך עד 12. המורה שר פראזה והתלמידים צריכים לחזור אחריה, או שהמורה מבקש מהתלמידים לאלתר סביב הפראזה הזאת ומתקן אותם. את ארוחת הצהריים מבשלים ואוכלים ביחד, ובשתיים בצהריים מתחיל שיעור נוסף של ארבע שעות. בשש המורה עוזב, וכל תלמיד מתאמן לבד עד תשע בערב. אז מבשלים ביחד ארוחת ערב, אוכלים, הולכים לישון, ובארבע מתעוררים שוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ