הצליל של ג'וני וינטר חדר מתחת לסרעפת

האצבעות שלו מהוססות יותר, וקולו איבד את כוח הדחיפה האדיר שהיה לו בצעירותו. למרות זאת היה תענוג לראות את ג’וני וינטר על הבמה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים9
בן שלו
בן שלו

האוזניים לא הפסיקו לצלצל אחרי ההופעה של ג'וני וינטר, וזו היתה דווקא תחושה נעימה מאוד, גם מפני שאתה לא מצפה שדבר כזה יקרה בהופעה של מוסיקאי בן 69 ובעיקר מפני שהניעור של עור התוף שיקף את המהות של ההופעה ואת הסיבה המרכזית לכך שהיא היתה טובה ואפילו מרגשת. במלה אחת: רעש. לא רק במובן של הרבה דציבלים, אלא גם במובן עמוק יותר: רעש כהצהרה תרבותית שאומרת ששיר, ובעיקר שיר בלוז או רוקנרול, חייב שיהיה בו יסוד מחוספס, מלוכלך, פרוע, ואפילו כאוטי. "בלוז וכאוס", כשם ספרו של מבקר הרוק והבלוז האמריקאי רוברט פאלמר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ