למה שי נובלמן השאיר את לונדון מאחור

אחרי שנים של כתיבה באנגלית עם השפעות לונדוניות משנות ה-60, החליט שי נובלמן לכתוב בעברית. עם צאת אלבומו החדש, “יומי הוא חלום”, הוא מסביר כיצד הסמטאות היפואיות חוללו בו שינוי תרבותי

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

שי נובלמן מספר שכשהיה בערך בן 16 נסע באחת השבתות עם הוריו לנמל תל אביב (הוא מבטא את המלה "לנמל" כמו שדרן ותיק בקול ישראל, עם חיריק ב-ל' ושווא ב-נ'), ושם, באחד הדוכנים, צדה את עיניו קלטת אוסף של להקת "הקינקס". נובלמן לא הכיר את המוסיקה של ריי דייוויס וחבריו ללהקה.

הוא גדל בבית ששמעו בו תקליטים של הרב קרליבך ודוריס דיי. אבל התמונה של "הקינקס" נראתה לו מגניבה והוא קנה את הקלטת. כשהקשיב לה בבית הבין שהוא עומד בשערו של עולם חדש, מופלא, ובעיקר שונה לחלוטין משכונת קרית קריניצי ליד קרית אונו, שבה גדל. "זה היה הרגע שבו התחלתי למצוא את הזהות שלי", הוא אומר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ