זמר הבלוז הכי גדול שלא שמעתם את שמו

הוא הושפע מהסול שפיתח ריי צ’ארלס ומצורת ההגשה של פרנק סינטרה, אבל השפיע בעצמו על רבים אחרים. עם מותו של הזמר בובי (בלו) בלנד

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

זמר הבלוז בובי (בלו) בלנד, שמת בממפיס בשבוע שעבר והוא בן 83, לא היה מעולם מפורסם כמו פטרונו, הגיטריסט בי־בי קינג. קינג הוא מותג, תופעת טבע: התגלמות הבלוז לאנשים שלא ממש מכירים, או אפילו אוהבים, בלוז. הצליל המלוטש שלו מוכר בחמש יבשות כבר כ-60 שנה ועשה אותו לאדם עשיר למדי.

בלנד היה משהו אחר לגמרי. אף שקינג נתן לו את ההזדמנות הראשונה שלו, תחילה כמעין משרת אישי ונהג ובהמשך כזמר שסיפק את הופעת הפתיחה במופע שלו, בלנד לא הצליח לפרוץ כמותו אל קהל מאזינים רחב, לבן, בארצות הברית. הוא המשיך להופיע עד גיל מאוחר למדי, אך משך בעיקר אוהדים שהזכירו אותו עצמו – שחורים, מבוגרים, עם חיבה לסגנון בלוז מעט מיושן יותר, שזכרו עדיין את הימים הרעים באמריקה שלפני התנועה לזכויות האזרח, גם אם אף פעם לא השלו את עצמם שהעולם החדש שנוצר בעקבות מרטין לותר קינג הוא מציאה גדולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ