הרעם הטרופי של ז'ילברטו ז'יל

המאבק בדיקטטורה הצבאית, הובלת התנועה האמנותית המכונה “טרופיקליה”, ושילוב הגיטרה החשמלית במוסיקה הברזילאית. ז’ילברטו ז’יל, אחד המוסיקאים הברזילאים הגדולים, מתכונן להופעה בישראל ומספר מה הוא חושב על ההפגנות ההמוניות במולדתו

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בן שלו
בן שלו

מאות האנשים שהיו באולם באותו יום, ומיליוני האנשים שצפו בשידור בטלוויזיה, לא יכלו לשער מה מתחולל בתוך ראשו של ז'ילברטו ז'יל. הוא עלה לבמה מחייך כדרכו, הניח את רגלו הימנית על שרפרף, השעין עליה את הגיטרה שלו, חיכה כמה שניות עד שהצעקות באולם (שילוב של קריאות עידוד ובוז) ייחלשו, ואז התחיל לשיר את "Domingo no parquet" (יום ראשון בפארק). זה היה ביצוע מחשמל. ז'יל היה במיטבו. להקת הליווי שלו, "אוס מוטנטס", השפריצה שמחה ורוח נעורים. התזמורת הקלאסית המעונבת השתלבה נהדר עם הגיטרות החשמליות. בסיום השיר ז'יל הניף את ידו הימנית אל על, ובצדק: זאת היתה הופעה מנצחת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ