כשהגיטרה של “רינגו דת’סטאר” מנסרת את הלילה

לאליוט פרייז’ר נמאס מהשוואות בין להקתו “רינגו דת’סטאר” לבין הרכבי השוגייז של שנות ה-80 וה-90. לקראת הגעתם לארץ מסביר גיטריסט ומייסד הלהקה מדוע לא יגייס יותר כספים באינטרנט

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

מבט אל המפרט הסגנוני של מופע האינדי הכפול שיתקיים מחר (רביעי) בערב בבארבי בתל אביב מרגיש כמו תפריט מרוכז של סגנונות תקופתיים, שגורם לתהות על לופ החזרה לעבר של המוסיקה העכשווית. הערב יכלול שתי להקות אמריקאיות שאוהבות להתפלש בצליל מטושטש ומעורפל: “רינגו דת’סטאר” היא שלישייה מאוסטין שמנגנת מוסיקת גיטרות עם שכבות אפקטים - צליל השוגייז של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, שלהקות בריטיות כמו “סלודייב”, “רייד” ו”מיי בלאדי ולנטיין” הגדירו. כמו הרכבים רבים בשנים האחרונות, “רינגו דת’ סטאר” החיו את גישת הצליל והנגינה של השוגייז. חלק מההרכבים הללו עשו זאת בערבוב של אווירת השוגייז עם השפעות אחרות, ואחרים, כמו “רינגו דת’סטאר”, באופן נאמן יותר למקור. הצליל שלהם כולל הרמוניות קוליות גבריות־נשיות של אלכס גרינג ואליוט פרייזר ומלודיות פופיות עטופות רעש גיטרות עמומות מנסרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ