לו ריד, הגיבור של החלשים והמוזרים

חמי רודנר על המוזיקאי הענק, שלימד שרוקנרול זאת לא אופציה, ובטח שלא אפליקציה, אלא דרך חיים והגשר היחיד שהחלשים והמוזרים יכולים לחצות בו את העולם בגאון, כגיבורים

חמי רודנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חמי רודנר

קשה לי להסביר לעצמי למה דווקא המוות של לו ריד העציב אותי כל כך. בני הדור ההוא, שהעניקו לנו חיים, מתחילים למות מזקנה. כל כך צפוי, כל כך בנאלי, כל כך מצמרר.

אמש, בהופעה במודיעין, התחלתי לפרוט בהיסוס את המהלך של האקורדים של "Caroline Says". עצמתי עיניים וזה החזיר אותי לשנת 86', קיבוץ חניתה, שם אני, אופיר בר עמי וכמה מתנדבים עובדים לילות שלמים במקלט על השיר הזה. "אבל היא לא מפחדת למות. כל החברים שלה קוראים לה אלסקה. כשהיא לוקחת ספיד הם צוחקים ושואלים אותה מה יש בראש שלה עכשיו". לא ידעתי אז על הפקטורי של אנדי וורהול ועל כל הטרנסג'נדרים והזונות המסוממות שהיו השראה לשירים של ה"וולווט אנדרגראונד". אבל חשתי בחריפות של אמן בוסרי את הטרנספורמציה שהאומללות האלו עוברות מהביוב הנמוך ביותר בניו יורק לדרגת אלילות במיתולוגיה של הרוקנרול, כאשר הן מפוסלות בשיר. זבל שנהפך לזהב. אלכימיה, שרק הדבר הפראי הזה שקוראים לו רוקנרול יכול לחולל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ