למה אריאל זילבר דווקא ראוי לפרס

למרות התבטאויותיו המקוממות, מפעל חייו של זילבר הוא מהמרשימים שהיו כאן. דווקא הופעותיו בשנים האחרונות מייצגות את כוחה המקרב של המוזיקה

נדב הולנדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב הולנדר

בתחילת נובמבר עלה אריאל זילבר להופיע בתיאטרון נגה ביפו. האולם היה מלא לחלוטין והביקורות בסופו היו מצוינות. מתישהו במהלך הערב, בין "שמש שמש", "אגדה יפנית", "תן לי כוח" ו"בטי בם", ביצע זילבר את שירה של נעמי שמר "כריש", פזמון קליט המתאר מפגש בין סרדין קטן לבין כריש גדול; אלגוריה שבמהלכה הסרדין התמים רוצה שלום, מוכן להקריב בשבילו הכל ולבסוף נטרף על ידי הכריש. עם סיום השיר אמר זילבר לקהל: "יש עוד הרבה מה לומר על השיר הזה. אתם רוצים שאני אדבר עליו?". התשובה היתה חד משמעית: "לא!" צרח הקהל, והוסיף: "תשיר!". זילבר חייך ואמר: "טוב, אז אני אשיר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ