"יוסלס איי-די" מציגים: 20 שנה של פאנק ישראלי

למה הם עדיין גרים בארץ, האם אפשר להגדיר את המוזיקה שלהם כחיפאית והאם יש עתיד לפאנק בישראל? לכבוד ההופעה הערב שמציינת 20 שנות פעילות מספרים חברי "יוסלס איי־די" למה הם דווקא לא אוהבים נוסטלגיה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

עשרים שנה בתחום ובסצנה שי"יוסלס איי־די" היו מיוצריה וחלוציה זה קצת כמו 200 שנה כשחושבים על ההבדלים בין תחילת־אמצע הניינטיז להיום. כמובן שההבדלים האלה השפיעו על כולם, אבל כשיוסלס התחילו בחיפה זה היה חמש שניות לפני שהפופ־פאנק התחיל למכור מליונים ו"אופספרינג" ו"גרין דיי" עדיין היו להקות שקראו עליהן בעיתוני פאנק מיובאים. אם יוסלס היו להקה אמריקאית הם היו ללא שום ספק אחת מהלהקות האלו שנחטפו על ידי חברת תקליטים גדולה. אבל גם בתור ישראלים אין להם הרבה על מה להתלונן. בתחומם, הם הלהקה הישראלית המצליחה בעולם. הם לא מפסיקים לצאת לסיבובי הופעות באמריקה, אירופה, יפן וסין (!), הם הפכו לנכס צאן ברזל של הפופ־פאנק העולמי, דבר מאד חריג בתחום שמתקשה להכיר בערך של להקות שאינן אמריקאיות. אין כמעט אח ורע לפוזיציה שלהם: סוג של אגדת פאנק עולמית, שמנהלת חיים נונשלנטיים בישראל — ארץ שמעולם לא חיבקה אותם ולעולם לא תחבק. הם יודעים להסביר למה והם חיים בשלום עם זה. במגע עם האנדרגראונד המקומי מצד אחד, ועם העולם הגדול מצד שני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ