זאב טנא יוצא יום יום למחות ברחוב, והכיבוש שותק

אחרי מאה ימים שבהם שר בכיכר הבימה מחאה נגד הכיבוש, זאב טנא הוא ככל הנראה המוחה העקבי ביותר במוזיקה המקומית. אולי זה לא מקרי, בהתחשב בכך שהוא הזמר הישראלי היחיד שכל חבריו לחדר הופצצו למוות כשהוא הלך במקרה לחרבן

בן שלו
בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

אין דבר משחרר יותר מצחוק בריא על המוות. זאת תחושה נהדרת, כמעט אופורית, כפי שהתברר באחד מימי השבוע שעבר, כשזאב טנא וקוסטה קפלן ישבו בסלון ביתו של טנא במרכז תל אביב ועבדו על "צעיר אני כבר לא אמות", אחד משיריו החדשים של טנא, שייכלל בקרוב – חסר לו שלא – באלבומו המתבשל בימים אלה.

זה הלך כך. קפלן, מפיק האלבום, ניגן בגיטרה חשמלית (שלא היתה מחוברת לחשמל) מהלך אקורדים פשוט ורפטטיבי ששידר ריחוק אירוני עצל: פם פדם פדם פדם־פם/ פם פדם פדם פדם־פם... קצת כמו הטו טו־דו־טו־דו ב־"Walk on the wild side" של לו ריד, אבל הרבה יותר אטי ובלי זמרות הרקע. טנא, שנכנס כהרגלו במקום הלא נכון, שר בקול גבוה שאינו הקול הרגיל שלו (הוא בדרך כלל שר צרוד ונבחני) את שורת הפזמון היחידה של השיר, זו שמופיעה בשמו: "צעיר אני כבר לא אמות... צעיר אני כבר לא אמות... צעיר אני כבר לא אמות..."

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ