הגזענות שינתה את הזמר גילי יאלו והחזירה אותו למוזיקה האתיופית

לקראת אלבום סולו ראשון, גילי יאלו מסביר למה רק הפגנות אלימות הן אפקטיביות, ומדוע השאיר בצד את הרגאיי של להקתו "זבולון דאב סיסטם" ועבר לשירי מחאה

דפנה ארד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים27
דפנה ארד

עד לפני ארבע שנים האזין גילי יאלו לשלום חנוך, אריאל זילבר, מתי כספי ומוזיקה שחורה. כששמע שתושבי קומפלקס בר יהודה בקרית מלאכי חתמו על הסכם התחייבות מול ועד השכונה שלא להשכיר או למכור דירות לבני העדה האתיופית התמלא בזעם. מאז הוא מקפיד להגיע להפגנות ולעצרות, למחות, להופיע ולהשמיע את קול בני העדה בגאון. "בחברה הישראלית לא היה אופנתי ולא מקובל לדבר אמהרית, לשמוע מוזיקה אתיופית, להחצין את התרבות והמנהגים של העדה", הוא מסביר. "אז הסתרתי את זה והתביישתי בזה. ההורים שלי שמעו מוזיקה אתיופית ברדיו, אח שלי שמע קסטות באמהרית, שמעתי מוזיקה אתיופית באירועים אבל מעולם לא האזנתי לה בקפידה, ולא התחברתי אליה. התייחסתי אליה כאל דבר שתקוע בעבר ושלא יכול להתקיים בהווה או בעתיד".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ