ביקורת אלבומים

עדי גלברט מוכיח שוב שהוא המלחין הישראלי הגדול בדורנו

ל"בלאד סרמוני" יש אמנם שם מטופש אבל מוזיקה לא רעה בכלל, מאס גותיק גרמה לי למהפכה רגשית, ולמה לא נשארו לי בעצם סופרלטיבים על גלברט?

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

"בלאד סרמוני": 
כל כללי הטקס

ל"בלאד סרמוני" יש שם טיפה מטופש שעלול לייצר דיעות קדומות, ולפיכך דורש הבהרה – יש בשם ("טקס דמים", נשמע כמו כותרת של ספר אימה מימי ספרי הכיס של שנות ה-60 וה-70, ולא בכדי) אלמנט רטרואי מפורש. הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה ב–2008 והשתלבה מיד בגל של להקות שמנגנות רוק פסיכדלי כבד עם השפעות של רוק מתקדם ואובססיות ברמות משתנות לעולם דימויים אסתטי ותוכני שעוסק בתורות נסתר, כתות, מיסטיקה ושטניזם. אבל היא לא עשתה זאת במובן השחוק שמקושר בעיקר ללהקות מטאל, אלא עם דגש ספציפי ברמות גיקיות על הדרך שבה ניגשו לנושא, הן מוסיקלית והן תמטית, להקות רוק בשנות ה-70, מ"בלאק סאבאת" ועד ללהקות מוכרות פחות כמו "קובן".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ