"סקורפיונס" גרמה לי להתרגש משיר שנשבעתי לתעב עד סוף ימי

המופע הסתיים בביצוע נהדר ל"ביג סיטי נייטס", קלאוס מיין משליך לקהל מקלות תופים כאילו היו קרטיבים בכמות שמספיקה פחות או יותר לכל הנוכחים

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
אבי פיטשון
אבי פיטשון

היחס ל"סקורפיונס" מחולק לשניים בצורה די חד משמעית. יש את "סקורפיונס" של "ווינדז אוף צ'יינג'" ו"סטיל לאבינג יו" (הראשון סימן את אמצע המופע והשני היה ההדרן הראשון) שכל העולם מכיר בכפייה, ויש את "סקורפיונס" הישנים של בין שנות ה-70 לאייטיז המוקדמים, איפשהו על הטווח שבין האלבום "פליי טו דה ריינבו" מ-1974 (הראשון יצא שנתיים קודם וטרם הספיקותי להאזין לו) ל"בלאקאאוט" מ-1982 (לא אלאה אתכם בפרטי שינויי הסאונד שעברה הלהקה כשהגיטריסט אולי ג'ון רות' עזב ב-1978 והוחלף על ידי מתיאס ג'אבס, בתפקיד עד היום).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ