"כהן את מושון" מורידים את אריק איינשטיין למדרכה

צמד הראפרים חוזר לסמפל את איינשטיין, ומוציא אותו מהטבע אל העיר. דיקלה מבריקה בפתיחת הפזמון ומייבשת בהמשך, וערן צור נמצא בכושר טוב – כל עוד הוא לא שורק

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

"כהן את מושון" — "גדות הירקון". אובססיית סימפולי אריק איינשטיין של "כהן את מושון" נמשכת בעוז. כמה שבועות אחרי "שיר הדרופ", שדגם בתבונה ובסטייל את "זה לא בושה להיות עצוב", מוציאים שני הראפרים את "גדות הירקון" — הסינגל הרשמי הראשון מתוך אלבומם המתקרב, שכולל סימפול של "תל אביב, גדות הירקון, 1950". האמת היא שהפעם ההצדקה התמטית לדגימה משכנעת פחות. השיר הנפלא של איינשטיין (מתוך "חמוש במשקפיים") מחיה זיכרון ילדות נושן, ואילו השיר של "כהן את מושון", מעשיית חיזורים מקסימה, חי כולו בהווה. בשיר של איינשטיין מושל השקט הרוחש של הטבע־בתוך־העיר, ואילו אצל "כהן את מושון" אנחנו כל הזמן על המדרכה האורבנית הגועשת, באווירת של פטפוט חינני, שלפעמים גולש לפטפוט יתר. את הפגמים הקטנים האלה שומע בעיקר השכל. הרגש, שלא לדבר על קולטני הגרוב, נתפסים בראש ובראשונה לביט העשיר והחם של השיר, ואוהבים מאוד את מה שהם שומעים. הופעות האורח של פיטר רוט ודנה פרידר חמודות ביותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ