החשבון הפתוח של לאונרד כהן עם אלוהים

לאונרד כהן גרר לתוך שיריו כמעט בכוח, לעתים בכעס, את אלוהים, זה של החמלה והאהבה אבל גם של הנקם והשילם. האהובה והאל תמיד נמסכו אצלו זה בזה

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

איך לסכם את האהבה הזאת, והרי היא לא מתה, ורק הוא הסתלק; איך מדברים עליה, והיא לא שלי, היא של מיליוני בני אדם שנלפתו בצער כשמעו שהוא מת: לכל אחד מהם בטח יש לאונרד כהן משלו. מאז נגע בלבבות עם "סוזאן" או "כמו ציפור על חוט תיל". מאז שלימד אותנו להיפרד יפה כמו ב"מריאן", או לייחל לשובו של אהוב ממלחמה מיותרת, או לשאת בתוכנו בשקט ובנימוס זעם גדול ממידותינו, כמו ב"דמוקרטיה" או ב"קודם נכבוש את מנהטן, אחר כך את ברלין". רבים מאוהביו מצאו שאיפשר להם להתיידד עם האופל ההכרחי של הנפש, עם בגידתו של הגוף, עם ההכרה שתאוותינו וחלומותינו הם הבל שלובש דמות וצורה וחיים רק באהבה, אבל גם זו זמנית מאד; "תרקדי אותי עד סוף האהבה", ביקש, ומיד הבנו למה התכוון, כי כמו כל משורר שנגע בהמון בני אדם בעוצמה כזאת, גם לאונרד כהן גרם לנו להאמין שהוא מדבר הישר מליבו אל תוך הלב האחד המאזין לו, כאילו כתב רק סיפור אישי ורק לאיש או אשה אחת.

תגיות:

תגובות