אבי פיטשון
אבי פיטשון

וידוי דביק־אך־רלוונטי, למי שאין כוח שידלג לפיסקה הבאה: מערכת היחסים האחרונה שהייתי בה התחילה בהופעה של להקת "לילה" במועדון הצימר בתל אביב, לפני ארבע שנים. החושך הכמעט מוחלט, הדינמיקה הפצועה של המוזיקה, שנעה שוב ושוב בין רוך מלנכולי ואיפוק מתוח להתפרצויות חייתיות שמטביעות אותך בסאונד – התיפוף הפראי והזעקות הכמעט בלוזיות של מיה פרי, מערבולות הגיטרה החונקות ומשחררות כאחד של אבישג כהן רודריגס – פסקול מושלם לפורענות מתוקה. זו שאיתה באתי התחילה לנשוך אותי. חזק. כואב. שוב ושוב. השאירה סימנים וגרמה לי לצרוח. אחר כך עברנו לנשיקות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ